משכנות הרועים תיז

במשכנתא אתא לידיה וכו' וכל כה"ג כל שיש עדים שירד ברשות שוב אין לו חזקה כדמוכח בפרקין וכו' עכ"ל ע"ש וראיתי בש"מ לבתרא שם בפ' חזקת דף ט"ל בד"ה וצריך למחות בכל ג' וג' וכו' וז"ל אי הוה מפרשי' טעמא שלא יאמר לקחתיה אחר המחאה הומ"ל דהא דאמרינן לעיל אבל אכלה ו' שנין אין לך המחאה גדולה מזו לא פליגא אהך דהתם לא קאמר שלקחה אחר המחאה אלא קודם ולהכי. לא מהימן אבל א"א לומר כן כדפירש רשב"ם ז"ל בכתו' תוס' הרא"ש ז"ל עכ"ל ופשיטא לי שהטור ז"ל שכתב ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ם ז"ל היינו דכללא הוא דסתמיה דדברי הרא"ש ז"ל כדברי התו' אם לא שחולק עליהם בפי' וכמ"ש הר' משפטי שמואל ז"ל בתשו' סי' קי"ח ע"ש וכן נמי משמע ממ"ש גבי הך דאכל שית שנין וכו' כי משם באר"ה דלא קאי בשיטת הרב המאור ז"ל ע"ש ואילו ראה הטור ז"ל דברי אביו ז"ל בתוספותיו היה מחליט הדבר לומר וכן כ' א"א הרא"ש ז"ל

והנה בדעת הרי"ף ז"ל מיחלפא שטתייהו רבנן סבוראי דהרב העיטור ז"ל כתב שהר"י הלוי בן מיגאס ז"ל כתב שדעת הרי"ף ז"ל בדעת הי"מ וה' המאור ודעמייהו וצ"כ רבי' ירוחם ז"ל במישרים נת"ב ח"ב בשם ר"י הלוי ז"ל גופיה ואילו הרמב"ן ז"ל בשיטתו לשם כתב שבן כתב רבינו הגדול ובמלחמתו לשם כתב שכן דעת רבינו הגדול גם בש"מ למציעא דק"י כתוב בשם הרמב"ן ז"ל גבי הא דאמרינן מלוה אומר ה' וכו' וז"ל הרמב"ן לדעת הרי"ף ור"ח ז"ל וכו' אבל מכיון דמודה דבמשכנתא אתא לידיה לא מהימן דאמרי' ליה כיון דמודית דמעיקרא בתורת משכונה אתא לידך הו"ל לאזדהורי בשטר זביני לאפוקי מחזקת משכונא וכל כ"הג לא מהימן וכו' עכ"ל ע"ש גם הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן י"ב כתב וז"ל אחר שיש לראובן וכו' אע"פ שנמשך זמן המשכונה וכו' אי אפשר ללוי לטעון שחזר ולקחו מראובן לדעת הרי"ף וכו' ע"ש גם בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא הר"בי בשי' ק"ץ כ' וז"ל כתב הרשב"א ז"ל מי שנכנס ברשות וחזר וטען לקוחה היא בידי וכו' שי"א דנאמן וכו' וי"א שאינו נאמן וכו' וכן נראה דעת הרי"ף וכו' עכ"ל ע"ש נמצא בד' הרי"ף ז"ל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דקאי בשיטת רשב"ם והתוס' ז"ל שכל היורד ברשות אין לו חזקה ולהרב העיטור דף פ"ד ע"ג ולרבינו ירוחם ז"ל ומטו כה משמיה דהר"י הלוי שכת' דדעת הרי"ף ז"ל כדעת הי"מ והרב המאור ז"ל דיש להם חזקה גם בדעת הרשב"א ז"ל אפוכי אתוון חמית ביה דבתשובה שהביא הר"בי ז"ל בר"סי ק"ן וכן במיוחסות סי' י"ב הביא הדבר במחלוקת ולא הכריע באמת מהנה ובש"מ לבתרא גבי הך וצריך למחות בסוף כל צ' וג' כאב בד"ה תנינא א"ל תנינא וכו' והא דאמר ר"ל משום צ"ק זבו' דההיא וכו' כדי שלא יראה כחוזר מהמחאתו הא' וכו' עכ"ל יעו"ש והיינו כשיטת רשב"ם והתוס' ז"ל ודעמייהו ז"ל

גם אשו"ר להרב המגיד ז"ל בפי"ד מהלכות טוען דין ז' גבי מ"ש רבינו ז"ל אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל וכו' עד שיאכל שלש שנים רצופות אחר שהגדיל עכ"ל והראב"ד ז"ל שם השיגו וז"ל ואינו כן אלא אםילו הכלה ג"ש לאחר שהגדיל אינה חזקה וכן נראה מהגמרא עכ"ל וכתב שם ה"המ ז"ל שהרמב"ן והרשב"א ז"ל קיימי בשיטת הראב"ד ז"ל. שלעולם אין לו חזקה כיון שירד בה בעוד שהיה קטן וכו' וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א ז"ל ח"ג סי' קנ"ג וסי' ר"ך ע"ש וכן במיוחסות להרמב"ן ז"ל בס"סי ה' ע"ש ואילו הנ"י ז"ל בפ' המקבל גבי הך דמלוה אומר ה' ולוה אומר ג' וכו' ומביאו הר"בי ז"ל בסי' ק"ן ס"ד כתב שהרמב"ן והרשב"א ז"ל בהא פליגי ולהרשב"א אע"פ שירד בה ברשות יכול לומר חזרתי ולקחתיה וכו' ואחרים אומרים דאפי' איכא עדים דבתורת משכונה ירד נאמן לומר חזרתי ולקחתיה ממך וכו' ויש מקשים לדבריהם ואמרו דכל היורד ברשות אין לו חזקה דומיא דארוס ושותף וכו' ואני השבתי על דבריהם דלק"מ וכבר הארכתי בזה בפ' ח"ה עכ"ל וכן העיד על עצמו בתשו' ח"ג סימן קצ"ז משמע דמינח ניחא ליה בשיטת הנך רבוותא דס"ל דאע"פ שירד ברשות יש לו חזקה

והנה במאי דאפליגו רבוותא בהך דאין מחזיקין . בנכסי קטן דלהרמב"ם ודעמיה ז"ל דוקא כשלא החזיק אחר שהגדיל ג"ש אבל בהחזיק אחר שהגדיל ג"ש רצופות עלתה לו חזקה ולהראב"ד ודעמיה ז"ל אפי' החזיק ג"ש אחד שהגדיל לא עלתה לו חזקה וכתב שכן נראה מהגמרא והוא דאם איתא דבהחזיק אחר שהגדיל ג"ש אהני ליה חזקתיה א"כ אפילו אחר אין מורידין לנכסי קטן דחיישינן דילמא מחזיק בו ג"ש אחר שהגדיל וכן מצאתי להר"א גופיה והביאו בש"מ לשם וז"ל אמר רבא ש"מ אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' מדקאמר אין מורידין קרוב וכו' הא אחר מורידין בחזקת אריס ואם איתא דמחזיקין בנכסי קטן לכשיגדיל אחר אמאי מורידין ליחוש דלמא מחזיק בהו משיגדיל ויאמר לקחתיה ממנו ולעולם לא נעמיד אפוטרופוס לקטן אלא ש"מ דאין מחזיקין דאמרי' ליה דילמא קטן לא הוה ידע ואפילו משהגדיל כיון דחזא לך אכיל ואזיל סבר דידך הוא ולא מיחה אבל קרוב מנא ידעינן חלקו וכו' עכ"ל ע"ש ואפריין נמטייה להריב"ש ז"ל בס"ס שע"א שביאר דעת הראב"ד ז"ל כמדובר:

איכו השתא מ"ש ה"המ ז"ל ואין לאחד מן הפירושי' הכרח גמור בגמרא ע"ש לא נתברר לי טעמו והלח"מ ז"ל הליץ בעד ה"המ וכתב משום דקטן אחר שיגדיל דייק ושואל בנכסי אביו וכו' ע"ש וכבר הראב"ד ז"ל המתיק הדבר בלשונו וכתב כיון דחזא לך אכיל ואזיל סבר דידך הוא וכו' ע"ש ואתה תחזה דעיקר טעמו של הראב"ד ז"ל דאמר אין מחזיקין משום דקטן לא ידע דהאי ארעא דאבוה היא וכשיגדיל נמי אכתי לא ידע ולא משום דיורד ברשות הוא וכדעת רשב"ם והתוס' ז"ל ולפי"ז מצינן למימר דנהי דלהרמב"ן דטעמא הוי משום דיורד ברשות הוא שהוא מכת הסוברים דיורד ברשו' אין לו חזקה לעולם וז"ל בס' המלחמות גבי הך דבר קפרא אלא מחוורתא דשמעתא דאי ירד בה כשהיתה אשת איש לפירות מחמת הבעל לעולם אין לו חזקה כדין קטן והגדיל ואכלה ג' שנים משהגדיל וכו' עכ"ל ע"ש אבל בדעת הרשב"א ז"ל שלא נתברר בבירור כמאן ס"ל לעולם מצינן למימר דכל היורד ברשות יש לו חזקה והכא גבי קטן היינו טעמא כמ"ש הראב"ד ז"ל משום דלא ידע דהאי ארעא דאבוה היא כי היכי דלימחי וא"כ בדעת הרשב"א ז"ל לא מכרעא לומר דס"ל כחד מהנך רבוותא ואע"פ שבש"מ למציעא כתב לדחות מאי דהקשו רשב"ם ודעמיה ז"ל דכל היורד ברשות אין לו חזקה וכו' היינו לשקלא וטרייא ולא לענין דינא אך מ"ש בתשו' ח"ב סי' ר"ך שאחר שהביא הך דברי ר"ה דפרק המפקיד והך דרבה בר שרשום כתב וז"ל כלומר ובכ"הב