משכנות הרועים תטו

אמרו אין אדם מוש"ל אלא להוציא וכאן כיון שמקום זה בחזקתו של ראובן ויורשיו אין מוציאין מידם עכ"ל והא ודאי דראובן לא הוה רמיא עליה אלא שבועת היסת וא"ת דס"ל כדעת הריב"ש ז"ל דבשבועת היסת לא אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו א"כ מאי ק"ל וא"ת והא אין אדם מיש"ל עד שהוצרך לחלק בין להוציא ובין להחזיק אלא ודאי דלא קאי הרשב"א ז"ל בשיטת הריב"ש ז"ל ויפה דן הרב המבי"ט ז"ל ובודאי דלא למד הרב המבי"ט כן אלא מתשו' הרשב"א ז"ל הנז' והביאה הרב המבי"ט ז"ל באותו פ' לעניינו קחנו משם ומעתה אין מקום לתלונת הכנ"הג ז"ל על המבי"ט ז"ל ואדרבא על הריב"ש ז"ל יש לתמוה דאשתמוטי הוא דאשתמיט מניה תשו' הרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל וצ"ע ואפשר לומר דסובר הרשב"א ז"ל דשבועה בכ"הג בעיא שבועה חמורה וכדעת קצת מן הגאונים שהביא הרמב"ם ז"ל בחי' בפרק חזקת דל"ג בעובדא דרבה בר שרשום שם בד"ה אמור רבנן וכו' ע"ש ועדין צריכין אנו למודעי ועיין בסמ"ע סי' ס"ו סק"מ וש"ך שם סק"ן

ולמאי דאתינן עלה האדם יראה לעינים כיון שהמוכר מסר המודעא על המכר ולא העידו העדים שמנה בפניהם המעות גזלן קרינן ליה ובגזלן פשיטא דלעולם אין לו חזקה

ועל מ"ש עוד מהר"א ששון עוד אני מסתפק וכו' שאפילו אם נדון אותו כגזלן הרי כתב הטור גבי גזלן שאם עשה תשובה נאמן וכו' דלא דמי לאומן שאין לו חזקה דהתם וכו' וא"כ כשעבר האונס דיש לו לומר דדמי לבעל תשובה ומדלא מהניא חזקתו או דילמא דודאי דמי לאומן שהרי ידוע בודאי שבאה לידו באונס והוא ודאי וכו' עכ"ל ע"ש ובראש אמיר אנא דאמרי דאין מקום לספק זה אלא לפי דעת הי"א שהביא הטור ז"ל דשני ליה בין אומן דידוע בין גזלן ומשו"ה מספקא ליה וכשעבר האונס שאפילו אם נדון אותו כגזלן אפשר דדמי לעשה תשובה או"ד כיון שיש עדי המודעא דיינינן ליה כאומן שהוא בודאי וכמו שהאריך הרב ז"ל אבל לדעת הטור דלא שני ליה בין אומן לגזלן דודאי לא קמבע"ל להרב ז"ל דאידי ואידי חד שיעורא הוא וא"כ מה שהביא הרב ז"ל הכרעת הטור שכתב ומסתברא וכו' לאין צורך ודין גרמא ליה להכנ"הג ז"ל שבסימן קמ"ט בהג"הט אות ל"ו עמ"ש הטור ומסתברא וכו' העתיק ספקו של הרב מהר"א ששון ז"ל ע"ש ולא כן אנכי עמדי

והנה לא אכחד שדברי הרב מוהר"א ששון ז"ל שגבו ממני דמעיקרא קא מבעיא ליה בעבר האונס אי דיינינן כאומן שירד מאומנותו או כגזלן היינו דבגזלן נמי הוא שירד מגזלנותו או שעשה תשובה או שהיה לו איזה שולטנות וירד מגדולתו דאי מיירי בגזלן דככחו אז כחו עתה מאי מספקא ליה להרב ז"ל ומאי מדמי ליה לאומן שירד מאומנותו אלא פשיטא דמיירי שעשה תשובה וכמדובר וא"כ מאי האי דקאמר בתר הכי שהרי כת' הטור וכו' דמסתפק ואזיל כשעבר האונס אי דמי לגזלן שעשה תשובה או לאומן וע"ק דדברי מוהר"א ששון סתרי אהדדי דבתחלה כתב אי דמי לאומן דאמרינן ביה אם ירד מאומנותו יש לו חזקה וכו' ואח"כ כתב דברי הטור שכתב ולא דמי לאומן שאין לו חזקה וכו' והיינו בודאי אפי' לאחר שירד מאומנותו דהוי כגזלן שעשה תשובה ולא על מוהר"א ששון בלבד תלונתינו אלא גם על הטור קשה דודאי אומן שירד מאומנותו יש לו חזקה דברייתא היא בפרק חזקת הבתים דמ"ו ובאומן דמטלטלין פסק הטור סי' קל"ד ס"ד ובאומן דמקרקעי פסקו נמי הטור סי' קמ"ט סכ"ט וכבר נתעורר בזה הב"ח ז"ל שם בסי' קמ"ט סט"ו וכו' ודוקא כשהחזיק בבית אחר שירד מאומנותו קאמר לקמן דיש לו חזקה אבל בהחזיק בבית בעוד שהיה אומן ונשארת בחזקתו גם לאחר שירד מאומנותו אין לו חזקה וכו' אבל במקרקעי מצי שיערער ויאמר לא חששתי להניח ביתי ברשותו אף לאחר שירד מאומנותו מאחר שבא לידו בעודו אומן אין לו חזקה לעולם אפילו לאחר ג' שנים דאיבעי ליה לאזדהורי בשטרא וכו' עכ"ל וע"ע שם בסכ"ט ויתבאר עוד לקמן בס"ד ומעתה אם נאמר שהרב מוהר"א ששון הבין בדעת הטור כמו שהבין הב"ח ז"ל דלדעת הו"א דבגזלן אפילו מחזיק באותה קרקע עצמה שהיה דר בה בעודו גזלן עלתה לו חזקה ובאומן דוקא בקרקע אחר שלא דר בה מקודם ובכשעבר האונס דמיירי שהיה דר בקרקע מאז ועד עתה וכנראה מדבריו ז"ל ומש"ה שפיר מספק"ל לדעת הי"א וכאמור ולפ"ז מ"ש בתחלת דבריו אי דמי לאומן שאם ירד מאומנותו יש לו חזקה אין לו שחר ועוד דא"א ליחס סברת הב"ח ז"ל לסבר' מוהר"א ששון ז"ל שהרי הוא עצמו כתב בסי' קט"ו וז"ל ותו נראה לענ"ד דמאי דאמרינן ירד האריס מאריסותו יש לו חזקה הכוונה היא שאפי' שלא יצא מהקרקע ההוא מכל וכל אלא שנודע שהיה אח"ך בתוכה איזה זמן שלא היה אריס של בעל הקרקע עכ"ז יש לו חזקה אם החזיק ג"ש וכמ"ש הטור ירד האריס מאריסותו ושהתה בידו ג"ש אח"ך יש לו חזקה וכו' עכ"ל ע"ש וא"כ צריך לדעת איך הבין מהר"א ששון דברי הי"א שכתב הטור:

וראיתי להרב ט"ז ז"ל שם בסי' קמ"ט סט"ו . שכתב וז"ל רבים מקשים הא גבי אומן דירד מאומנותו אמרינן יש לו חזקה ותירץ דההיא דירד מאומנותו היינו שהתחיל להחזיק אחר שירד מאומנותו או בדבר שהיה בידו בעודו אומן ונשתהה אבל בלא"ה אין לו חזקה במה שהיה בידו בעודו אומן וע"ז מקשים רבים מ"ש מגזלן שעשה תשובה דאמרינן דאע"ג דלא נשתהה בידו אח"ך אלא תכף שעשה תשובה נאמן ותי' וכו' ע"ש ופליאה דעת ממני דאיך אפשר לומר דלדעת הי"א דבגזלן שעשה תשובה מיד מחזיק ואהני ליה אכילת שני חזקה שאכל בעודו גזלן דהא בעודו גזלן לא היה יכול למחות בו ואיך יחזיק ולא אשכחנא כיוצא בזה שתעלה חזקתו למפרע ולא אמרה אדם מעולם ובודאי דאין לומר דה' מוהר"א ששון ז"ל יפרש דברי הטור כמ"ש ה' ט"ז ז"ל דא"כ מאי מספקא ליה שאפילו אם נדון אותו כדין אומן הרי אכל שני חזקה וכמו שמבואר בדבריו שם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ומה יענה ומה יאמר לפירוש הי"א

וכשאני לעצמי אען ואומר דודאי דדעת הטור כל שירד ברשות כגון אריס ואומן וכו' אין להם חזקה לעולם ואפי' לאחר שירד מאריסותו ואומנותו וכדעת הרמב"ן ז"ל וכמו שנתבאר בהטור סי' ק"ן ס"ד שהרא"ש ז"ל קאי בשיטת הרמב"ן ז"ל והטור בודאי בשיטת אביו קאי ומודעת זאת בכל האר"ש אר"ש הקדש דרבנן קמאי ובתראי וא"כ איפוא שפיר כתב הטור דלא דמי לאומן וכמ"ש הב"ח ז"ל ואמטו להכי יפה נסתפק הרב מוהר"א ששון ז"ל דכשעבר האונס והיה דר בה בעודו אנס ולא יצאה מתחת ידו אף לאחר שעבר האונס והחזיק בה ג"ש אי דמי לגזלן עלתה לו חזקה אפילו בכ"הג ואי דמי לאומן לא עלתה לו חזקה בכ"הג