משכנות הרועים תיד

וחתום עכשו בידי כי כל מה שאני עושה עתה ומתפשר עמו הכל הוא באונס שלא ברצוני ואף אם אבטל מסירת מו' זו בביטול מו' ומו' דמו' ע"ס כל מודעי ובפיסול עדיהן את הכל אני מוכרח לעשות שלא כרצוני מחמת האונס הנז"ל ואח"ך אכלול הכל ע"י מסירת מודעא זו ככל הנז' מסר פ' הנז"ל בפנינו מודעא זו ואנחנו עח"מ ראינו צרת נפשו וידענו שהאמת אתו והברנו באונסו שאונס גדול הוא ע"כ קבלנו ממנו וכתבנו וחתמנו קודם שנתבטל שטר מכירת החצר והאוצרות הנז' ולבל תהיה האמת נעדרת כתבנו וחתמנו פה מתא תונס יע"א ביום ו' י"ד יום לחדש אייר שנת התצ"ט ליצירה ושריר וקיים עכ"ל ויענו בני גרשון מדוע אחרתם עד עתה והרי אכליה שני חזקה בחיי אביכם ולאחר מותו גם אבינו החזיק בהם יותר משני חזקת אבי א"כ מה זו שתיקה דאת"ל זקנינו לוי לקחה באונס אפשר גרשון אבינו חזר ולקחה מאביכם כמשפט והנה אנחנו באים מכח ירושה ומה לכם ולנו כי באתם היום לפתוח בריב ומדון ויענו בני ראובן הנז' לאמר לו לעולם לא יצא אבינו מידי האונס שלעולם לא שקעה שמשו של א' עד שזרחה שמשו של אחר והאריכם למעני'תם בדברים הדברים ע"כ חל עלינו חובת ביאור ואבא בדרך קצרה בעט'יו של נח'ץ ומן השמים ירחמו להוציא הדין לאמתו ואורו אכי"ר

תשובה בריש כל מראי"ן מה שטען לבני בן גרשון כי כבר מת האנס זקנו ופשיטא ליה שאם עבר האונס עלתה לו חזקה מכאן ולהבא חזי הוית מאן דפשיטא ליה ללבני הנז' מספקא ליה למהר"א ששון ז"ל בסי' קי"ז ורצ"ד שעלה ונסתפק בכה"ג וז"ל נסתפקתי אם במשל ראובן תליוהו וזבין קרקע ומסר מודעא והכירו העדים באונסו ועבר האונס בודאי והלוקח דר בקרקע שלש שנים אחר שעבר האונס אם נאמר שהלוקח נאמן אח"ך לומר זבינתה מינך והרי החזקתי בה שני חזקה אחר האונס ועיקר ספק זה אם דין תליוהו וזבין דמי לדין האומנין או אריסין או אפוטרופוסין שירדו ממנויין ואכלו שני חזקה אחר שירדו שהרי זו חזקה או דילמא דמי לגזלן דאמרי' ביה דגזלן אין לו חזקה לעולם ועוד יש מקום לספק זה ממאי דחזינן להרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מכירה שחילק בענין צורך מודעא בין חמסן לגזלן אעפ"י שדחו הפוסקים ז"ל את דבריו בענין המודעא מ"מ יש להסתפק בענין חקירתנו אם יש הפרש ביניהם וכו' עוד אני מסתפק וכו' דהרי כתב הטור בסי' קמ"ט וז"ל ויש אומרים אם הדבר ידוע שעשה תשובה גמורה נאמן וכו' או"ד דודאי דמי לאומן שהרי ידוע בודאי שבא לידו באונס והוא ודאי וכו' עכ"ל ולנו יש לדעת הא דמספקא ליה להרב ז"ל באנס אי דמי לגזלן או לאומן וכו' היינו משום כיון דבתורת גזילה ירד לה דתליוהו וזבין הוא מקרי גזלן ודאי או"ד כיון שנתן דמי המכר קיל טפי מגזלן ומדמינן ליה לאומן וכו' וא"כ מה הלשון אומרת ועוד יש מקום לספק הזה ממאי דחזינן להרמב"ם ז"ל וכו' דלפ"ז יורה יורה דלדעת הרמב"ם ז"ל כי היכי דלגבי מודעא מר סבר דא"צ מודעא סבר נמי דאין לו חזקה לעולם אבל חמסן דצריך מודעא ולא דמי לגזלן איכא למימר דדמי לאומן וכו' אבל לכת החולקים על הרמב"ם במז"ל דס"ל דאפילו בגזלן צריך מודעא ואין לו חזקה לעולם א"כ היינו חמסן היינו גזלן ומשו"ה מספקא ליה להרב ז"ל לדעת החולקים דאע"ג דמשוה. גזלן לחמסן לענין מודעא אפשר לענין חזקה איכא לפלוגי בינייהו דבגזלן אע"ג דצריך מודעא אין לו חזקה לעולם אבל חמסן אפשר דלא הוי כגזלן ולא דמי אלא לאומן לענין זה וא"כ ודאי דודאי הספק של הרב ז"ל לא הוי אלא לדעת הרמב"ם ז"ל אלא דהשתא מצדד לומר דלדעת החולקים יש מקום לספקו ז"ל איך שיהיה מידי ספיקא לא נפקא ולדידן דגרירנא בתר מרן הש"ע ז"ל דפסק בסי' ר"ה ס"ח כדעת הרמב"ם ז"ל דמחלק בין גזלן לחמסן מקום יש בראש ז"ל לומר דלענין חזקה שוים הם והנה בנ"ד בני ראובן הגדולים שמעו מפי אביהם שלעולם לא קבל דמי המכר ולשון נוסח המודעא הכי מוכחא שכתוב בה וז"ל ולבטל שטר המכירה הנז' ויכתוב לי במקומה וכו' שטר משכונה על החצר וכו' משמע שלא קבל דמי המכר וכשלא קבל דמי המכר בפני העדים אע"פי שבשטר המכר כתוב והודה שקבל המעות מידי גזלן לא נפיק וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' טוען דין ב' ובפ"ט מהלכות גזילה דין ט"ו ופסקו מרן בש"ע ח"מ ס"סי קנ"א ס"ג וז"ל גזלן כיצד וכו' אע"פי שהביא ראיה בשטר שהודה הבעל שמכר לו שדה ולקח דמים והבעלים אומרים לא מכרנו אלא מפני היראה הודינו לו מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום וכו' עכ"ל ואע"ג דהתם בטוענין הבעלים בעצמם דהוי טענת בריא משא"ך ביורשי' הא לאו מלתא היא חדא דבני ראובן טוענים ששמענו מאביהם שמעולם לא קבל דמי המכר ואין לומר והלא אם אביהן היה טוען כן אם היה השטר מקויים דכתי' עליה הנפק לא הוה נאמן ולא והיה הבא מכחו יותר מכחו דהא ליתא ששטר המכר שכתוב עליו מודעא הוי שטר שלא ניתן ליכתב וכמ"ש טוש"ע סי' ע' ס"ג וז"ל מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא וכו' המעות של האנס שביד המוכר יש להם דין מלוה ע"פ וגם נאמן לומר פרעתי וכו' ע"ש אלמא שאין להם דין שטר אם נאמן הוא לומר לא קבלתי המעות ואע"פי שה' התרומות בשער מ"ו והריב"ש ז"ל בסי' שפ"ב חולקים בזה אנן בתריה דמרן גרירנא וא"ת והלא אם ראובן עצמו היה טוען כן היה צריך שישבע ועכשו שמת הא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו הא נמי ליתא חדא כיון שיש עדים דמודעה דתליוהו וזבין נמצא הקרקע בחזקת ראובן המוכר האנוס והלוקח האנס הרי הוא בא לתבוע דמי המקח וראובן אם אמור יאמר לא קבלתי אלא מה שהודיתי הכל היה מפני האונס נשבע היסת ועומד בשלו ואינו נותן לו כלום מהמעות ובכ"הג אדם מוריש שבועה לבניו דכללא כייל לן הריב"ש ז"ל שלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא דוקא שבועת התורה או המשנה אבל שבועת היסת אדם מוש"ל והכא בנ"ד אם טוען לא קבלתי ובאונס הוא שהודיתי אי איכא חיוב שבועה לא רמיא עליה אלא שבועת היסת אע"פי שמדברי ה' המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קי"א מוכח דסבר לה מר דאף בשבועת היסת אומרים אין אדם מוש"ל כמו שיראה המעיין שם כבר קרא עליו ערער הכנ"הג ז"ל בסי' ק"ח אות צ"ב בהג"הט וכתב עליו דאשתמיטיתיה תשו' הריב"ש ז"ל דסי' תפ"ג ע"ש ואני בעוניי חוכך בזה לומר דלדעת הרשב"א ז"ל דאפילו בשבועת היסת אמרינן אין אדם מוש"ל והוא ממ"ש בתשו' סי' תתקל"ט שנשאל על ראובן שהחזיק במקום בי"הך שני חזקה ושמעון טוענו שלי הוא וראובן משיב שלך הוא אלא שמשכנתו לי במנה ושמעון אומר להד"מ ומת ראובן ושמעון תבע את יורשיו של ראובן וא"ת האב לא היה נאמן בלא שבועה ואין אדם מוש"ל דע שלא