משכנות הרועים תיג

המודעא אפילו שישבע הכל הוא מפנו האונס לאו כל כמיניה למסור מודעא לבטל השבועה וכו' עכ"ל ואין להאריך עוד בזה כי כבר בא חכם פרח מט"א ז"ל בח"ב סי' ס"ד הרשום ראשית מאמר הוא צידד בזה צדי צדדין וזו הלכה העלה. כלל העולה מכל האמור דאין לבטל שטר פשרה זו בשום טענה בעולם ע"ש הלא כה דבר צעיר קדשים החותם פה מתא תונס יע"א בסדר ועשית הישר והטוב משנת הל"א תענ"ה לפ"ק ואתה שלום

(ריא) מודעא. העדים נאמנים לומ' מודעא היו דברינו אעפ"י שכתב ידן יוצא ממקום אחר ש"ע סי' מ"ו ס"ס ל"ז ע"ש עיין בכתובות די"ט דלר"ן אינם נאמנים כמו שאין נאמנים לומר אמנה היו דברינו ולמר אמנה אין נאמנים מודעא נאמנים מ"ט האי לא ניתן ליכתב דהיינו אמנה והאי ניתן ליכתב ופירש"י ז"ל דמצוה קעביד להציל האנוס מאונסו וסיים הרב המאור ז"ל והענין על השטר שנכתב עליו מודעא עכ"ל ור"ל ששטר המכר אעפ"י שיודעים העדים שאנוס הוא לכ"ע הצ"ל לחתום מ"מ כיון דסברי דמצוה קעבדי שפיר דמי וכתב ע"ז רשב"ם בפרק חזקת דמ"ח ואעפ"י שכת"י יוצא ממקום אחר נאמני' דמלתא אחריתי היא ע"ש וצריך להתיישב בדבר דהא כי אמרי מוד' היו דברינו אין כאן מכר ונמצא דקעקרי לשטרא ועיין בכתובות והר"ן ז"ל שם בכתובות כתב דלפירש"י ז"ל דוקא כשאין כ"י יוצא ממ"א דלא גרע מאומרים אנוסים היינו מחמת נפשות דאין נאמנים כשכ"י יוצא ממ"א ע"ש ולפירוש רשב"ם ז"ל לא קשה דהתם עקריה לכוליה שטרא אבל בשטר מכר מאן דחתים אאשקלתא שפיר חתים ושטרא דמודעא לגלויי דאנוס הוא ושפיר נכתב שטרא דזביני ודוק היטב כי קצרתי

עוד כתב הרב המאור ז"ל דפי' ניתן ליכתב אמודעא קאי דאהני הך שטרא לאפוקי ממונא דלוקח ממוכר עכ"ל וכן כ' הר"ן ז"ל באם נפרש ע"ש והעתיקו הסמ"ע סי' ק"ז ולענ"ד קשה מהא דאמרי' בפ' הרבית ד ע"ב גבי עובדא דההוא פרדסא דמבעיא ליה להש"ס דנהי דזביניה לאו זביני זוזי כמלוה בשטר או לא ומסיק דלא ניתן ליכתב וכתבו התוס' דנאמן לומר פרעתי אלמא לא אהני הך שטרא כלל ואע"ג דאיכא למימר דה' המאור ז"ל והר"ן ז"ל קיימי בשיטת רבוותא דס"ל דשטר גמור הוא דלא גרע חיליה אלא גבי ממשעבדי ועיין לרב"א בש"מ לשם מ"מ הסמ"ע שכתב זה. על הש"ע ומרן ז"ל בסי' ע' והט"ז שם פסקו דנאמן לומר פרעתי ע"ש ושאלתי בזה את מורי הרב חק נתן נר"ו וניחא ליה דהך עובדא דפרדסא מיירי כשאין כתוב בשטר המכר קבלת המעות אלא דהעידו עליו שמכר ומשו"ה נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר לא קבלתי כלל אבל הכא בנדון מודעא דניתן ליכתב דקיימי בה הרז"ה והר"ן ז"ל כשכתב שהעידו על המוכר שקבל דמי המכר דהשתא אי אמר פרעתי לא מהימן דהא לית ליה מגו א"ד הרב נר"ו ועיין בטור ש"ע סי' ר"ה בפרט דין זה ומ"ש אצלי במ"א בס"ד

ואתה דע לך שכבר כתבתי דעת מרן ז"ל דעדי המודעא אעפ"י שכתב ידן יוצא ממ"א נאמנים ואין זה דעת הטור אלא דכל שכת' יוצא ממ"א אין נאמנים והסמ"ע סי' ר"ה סקכ"ב כת' דרבותא קמ"ל בזה דאע"ג דאין העדים נאמנים לומר מודעא היו דברינו כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' מ"ו סל"ו וכו' עכ"ל צדק הרב בעדותו על הטור אך לא על המחבר ז"ל. לכאן נמצא חסר מההעתק בעו"הר) וכתב מוהריק"ש ז"ל בתשובה סי' קי"ו דבזמן הזה צריך שיהיו עדי המודעא בני תורה לדקדק בפרטיה ע"ש שהאריך ופעם א' יצאה מודעא וחתום בה ע"ה וגמגמו בה יען ע"ה היה ובצירוף צניף בטלוה לגמרי עט"ר אבא מארי נר"ו וסיעת מרחמוהי הי"ו

(ריב) מודעא אם כתוב בשטר המכר או הפשר בפיסול עדיהן ע"ד הרשב"א ז"ל אע"פ שמסר מודעא ע"ז לא מהניא ולא מידי גו"ר חח"מ כלל ג' סי' ל"ב ועיין להרב פרח מט"א ז"ל ח"ב סי' ס"ד וגדולי הדור כת של הקודמין הנהיגו לכתוב ובפיסול עדיהן ע"ד הפוסקים אפילו שהוא יחיד נגד רבים ודבר זה למדו משטרות א"י ת"ו וכך עלתה הסכמת שלא לחוש במודעא עוד אפי' שמסר מודעא על זה

(ריג) מודעא אם מסר מודעא ועבר האונס על דבר זה נשאל איש צעיר פי המדבר במה שהיה מעשה קמיה דרבי אבא הי"ו שמעון ולוי אחים הם המדברים זקני העם ושוטריו בסדר עליון עד עת בא דברו ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו ויתן אותם במשמר מקום אשר אסירי המלך אסורים ובקרב הימים רצוהו למלך ברצי כסף וישכימו ויצאו איש על מקומו ואז עמד לוי ומכר חזקת חצרו לראובן בסך ידוע וכתב לו שטר מכירה והחזיק בה כדת וכהלכה ואחר עבור זמן חזר ראובן הנז' ומכר חזקת החצר הנז' וחזר לוי והחזיק בחזקת חצרו הנז' כראוי ואח"כ מת לוי הנז' וחל"ש בעודו נגיד ומצוה ונשאר שמעון אחיו שר ושופט כדהוה הוה ונתמנה עמו ויהי משנ'ה ש'ר ש'לם כי קרוב הוא לאחים הנז' ואח"כ מת שמעון וחל"ש ויהי שלום ראש לכל הממלכה ואשר על ידו השני א' מקרובי לוי הנז' ויהי כי ארכו הימים שלום רב זקנה ושיבה המופלג בזקנה ויצו את שלמה בנו למלא מקומו אך כי השועל נעשה ארי וידו בכל ועוד ידו נטויה אמלכי ואפרכי שמו נודע בשערים ויהי היום נשיא שעבר ומנו אחר תחתיו והנה ראובן הקונה לעולם לא ערער בחיי לוי הנז' וגרשון בנו המחזיק בנכסי אביו לא דיבר לו ראובן הנז' מאומה מטוב עד רע על ענין חזקת החצר גם אחרי מות גרשון הנז' ונשארו אחריו לבני ושמעי לא חלי ולא רגיש ראובן הנז' בחזקת החצר הנז' וכי נח נפשיה דראובן הנז' חנוך ופלוא בני ראובן הנז' עמדו וערערו על לבני בן גרשון בן לוי באמור אליו כי חזקת החצר הנז' לקחה לוי הנז' מאת אבינו ראובן הנז' באונס ולא ברצון והביאו בידם שטר מודעא בעדיו ובחותמיו וכתוב עלויה הנפק ודין נוסחיה בפנינו אעח"מ בא השם הטוב ה"ר פ' יצ"ו ואמר לנא ידיע להוי לכון כי פ' יצ"ו מכר לי חזקת החצר שלו הידוע לו במבוי הסמוך לטבארנא וחזקת האוצר הגדול שבתוך המבוי וחזקת האוצר הקטן הסמוך לטבארנ' הכל מכר לי כאשר אתם רואים שכתוב וחתום בידי מחדש טבת מאישתקד ועכשו הריני אנוס ומוכרח מצד שולטנות המלכות ומצד האונס והפחד הנז' מוכרח אני להתפשר עמו ולבטל שטר המכירה הנז' ויכתוב לי פ' הנז' שטר משכונה על החצר והאוצרות הנז' והריני מוסר מודעא בפניכם שמחמת האונס והפחד הנז' אני מוכרח להתפשר עמו כנז' אבל אח"כ אתבענו לדין תורתנו הקדושה על ידי מסירת מודעא זו שמסרתי לפניכם ואבטל המודעא הנז' ואתבע ממנו חזקת חצירי ואוצרותי הנז' כמ"ש