משכנות הרועים תיב

קיימים אע"פ שהקהל עשו מכשול לצבור והדר ק"ל מפלוגתא דאביי ורבא וקי"ל כרבא דלא מהני ותירץ דלא דמי דהתם פליגי במצות שא"א לבטלם ולא עבדינן ככל הנהו דמייתי התם אונס שגירש ותורם מהרעה על היפה וממין על שאינו מינו וכאלה רבות דמייתי הגמ' התם אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו את החרם כאילו לא היה חרם מעולם והרי התקנה הב' קיימת וכן נזיר ששתה יין ונטמא למתים ואח"כ נשאל על נזרו אינו לוקה כאילו לא נדר מעולם עכ"ל ולפ"ד מתרצא שפיר קושיית התוס' כיון דמצי לאתשולי אשבועתיה אע"ג דאכתי לא אתשיל כמאן דאתשיל דמי ואפילו רבא מודה דמהני ודומה לזה כתב הרשב"א ז"ל בראשונות סי' ח"י במה שאין מברכין על המצות דאי בעי מחיל דכיון דמצי למעקר לה כמאן דמעקרא דמייא ע"ש שהאריך ובדרשותי מ"ש בזה בס"ד אלא שנשאר אצלי גמגום בדברי הרא"ש ז"ל במ"ש וגם אפשר לבטל החרם וכו' ואנכי לא ידעתי אופן ביטול החרם כיצד הוא אם ע"י התרה הלא זה הדבר מסיים ואזיל ועוד חכם עוקר הנדר וכו' ונראה דה"ק דיכולין לבטלו קודם שעברו על החרם וע"י התרה ואת"ל כשעברו כבר קודם התרה מהני שפיר דחכם עוקר הנדר. וכו' איך שיהיה שתי תשו' בדבר סתרא"י נינהו מ"ש עבר ומכרו וכו' לכת' השטרות וזכורני שהיה כתוב אצלי בענין זה והנה איננו וע"ק לענ"ד דהך תשובה דמכירת מקומות בי"הכ נראה דסותרת דבריו ג"כ בפסקים שכ' בפרק הרבית אמאי דשייך לדף ס"ה אהא דאמרי' התם אמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזא ברביתא בחבריה ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מניה זוזי גלימא לא מפקינן ורבא אמר גלימא מפקינן מניה מ"ט כי היכי דלא לימרו אינשי גלימא דמכסי וקאי דרביתא הוא וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל וז"ל משמע דוקא הוא משום דלא לימרו הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון שנעשה באיסור נתבטל המקח וכו' מכאן פסק רבינו האיי גאון ז"ל וכו' דמקח קיים ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור הרי שלך לפניך דדעת הרא"ש ז"ל כדעת רבינו האיי גאון ז"ל דדעת רבא מקח שנעשה באיסור המקח קיים ואמאי במכירת מקומות בי"הכ פסק דאין ממכרו ממכר ונראה דמהא לא איריא דבכל הני אין האיסור בגוף המכירה אלא משו' דדמי רביתא הנהו זוזי אבל בנשבע שלא למכור המכירה עצמה נעשית באיסו' דקא עבר ומיחל שבועתו ודומה למוכר יפ"ת ואמה העבריה וכל הנך דהאיסור בגוף המכר עצמו אבל ממ"ש בתשו' השטרות דשאני שבועה דחכם עוקר הנדר מעיקרא וכאילו לא היה ומודה רבא דמהני זו היא שקשה ומעתה אני עני תמיה. על מרן הקדוש ז"ל שבסי' ר"ח אחר שהביא הרא"ש. ז"ל דברי הרבית הביא דברי הגה"מר שכתב. שאם נשבע שלא. למכור ועבר ומכר אין במעשיו כלום שדבריו ז"ל נדחו מדברי הרא"ש ז"ל בשם רבינו האיי גאון ז"ל דלפי המשוער לא ראי זה כראי זה דהנשבע מוכר ועובר במכירתו כמדובר ועוד מה יענה לתשובת מכירת. מקומות בי"ה ואחרי מרן ז"ל. נמשכו מורם ז"ל ומהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם ע"ע

שו"ר להסמ"ע ז"ל שם שהשיג על מרן ומורם ז"ל בזה. ובאמת דתשובה זו דתקנת השטרות מסייעת למרן ומורם ז"ל דהרא"ש ז"ל סובר דאפילו לגבי שבועה נמי אמרה למלתיה דהמעשה קיים כיון דמצי לאתשולי אבל הך תשובה דמקומות בי"הכ תנא דמסייע להסמ"ע ז"ל גם אשו"ר להמש"ל ז"ל בפ"ח מה' מלוה דין ט"ו שנתעורר בקושיא זו על מרן ומור"ם ז"ל ושאח"כ מצא בתשו' מהרש"ך ז"ל ח"א שתמה על מרן ע"ע ולא ראה הסמ"ע ז"ל ויותר קשה לע"ד דהוא ז"ל הביא לעיל בסמוך תשו' הרא"ש ז"ל דסובר דהלכתא כרבא ע"ש והיא התשו' של השטרות אשר הובאת בכלל ז' סי' ד' ונכתב בטעות בדברי הרב כלל ח' סי' י"ד ולשם כ' דהשטרות קיימים אע"פ שנכתבו באיסור שבועה לכן נלע"ד קל'ה כמות שהיא דאין בדברי הרא"ש ז"ל בתשובותיו הללו שום סתירה דהקהל לא החרימו על מי שיכתוב שטר זולת סופרי ב"ד אלא שאם אינו כתוב מכ"י הסופר שלא יגבה באותו שטר ועמדו והתקינו לכתוב אחר שבגוף הכתיב' עצמה אין בה לתא דחרם אלא עד שעת הגבייה ועכשו הרי הם מתירים החרם ויגבה את שלו וקרי ליה מכשול הרב ז"ל יען איפשר שאיזה שטרות באו לידי גבייה והגבייה נעשית באיסור אבל התקנה הב' קיימת לגבות באותן השטרות שנכתבו אחר התקנה השניה אהא ק"ל כיון דהתקנה הא' בחרם ועדיין לא התירו איך מתקיימת השניה והא קי"ל כרבא ואהא קאמר כיון דמצו לבטולי ע"י התרה מודה רבא ואף לאותם שגבו כבר באותן השטרות דהא קי"ל חכם עוקר את הנדר ע"ש זהו מה שנלע"ד וכמדומה שכך הבין הרב מש"ל ז"ל בתשו' הרא"ש ז"ל הלזו ומשו"ה עוד ידו נטויה להקשות למרן ואחר כל זה ראיתי להרב ט"ז ז"ל בי"ד סי' רכ"ח סל"א דרמי ומותיב תשובות הרא"ש ז"ל הללו אהדדי וניחא ליה דהדר ביה מההיא דמכירת מקומות והעיקר בתשובת השטרות דשאני ליה איסור שאינו מתבטל לאיסור המתבטל ע"ש ועיין להרב כנ"הג ז"ל בח"מ סימן ר"ז אות ר"י בהג"הבי ע"ש

ומעתה נחזי אנן אם כתוב בשטר המודעא ואע"פ שנכתוב לו כ"וכ ונשבע לו כמ"ש בשטר המתנה שהכל הוא באונס שלא ברצוני וכו' מה יהיה משפט השטר הלזה ומעשהו כגון דא צריכה רבה ובאשלי רברבי תליא והסכמת הרשב"א ז"ל ואחריו כל ישרי לב סברי מרנן שאם פסלי עדי המודעא תו לא מהנייא המודעא כלל בשום אופן בעולם כלל וכתב הרב גו"ר ז"ל בח"מ כלל ג' סי' ל"ב וז"ל ובענין ביטול המודעות אע"פי שיש. חולקים על הרשב"א ז"ל נראה לומר כיון שנהגו הסופרים לומר בשעת הקנין שקבל המודעות לדעת הרשב"א ז"ל והוא סבר וקביל וכמו דור לו בחיי ראשך והפטר וכבר קבל עליו סברת הרשב"א ז"ל ונתבטל זכותו וכיוצא בזה מצינו בתשו' הרדב"ז ז"ל וכו' ואע"פי שבמודעא הוא מפרש ומתנה שאע"פי שיפסול עדי המודעא לא יהיו פסולים וכו' ע"ש שהאריך ועוד בנ"ד. שנשבע שבטל. כל מודעי וכו' ועוד נשבע ש"ח בש"ית שלא חשב בלבו לבטלה עכ"ל ואע"ג דלכאורה נראים הדברים סתר"אי נינהו דמעיקרא נשבע שביטל וכו' האי לישנא רהיט ומוכיח דמסר מו' ואיך פסע לו לאחוריו ונשבע. בש"ח: בש"ית. שלא חשב בלבו לבטלה וכו' יורה יורה שלא מסר מודעא כבר עמדו על כיוצא בזה הרב מוהריב"ל ז"ל. וסיעת מרחמוהי ותרגמוה רבנן נו"ן כי יעלה על רוחכם שמסרתי מודעא אי לזאת הריני נשבע לבטלה איברא קושטא דמלתא שלא מסרתי שום מודעא כלל ועיין להרב כנ"הג ז"ל שם שכתב משם הרב מוהרש"ך ז"ל שאם נשבע אפילו אם כתוב בשטר