משכנות הרועים תי

סקריקון שאם קבל עליו אחריות קנה ובסי' קנ"א כתב נמי לדין גזלן דאין הראיה מועלת בו ואח"ך כתב משם רבי' יהודה ז"ל דאפי' לו נמי אחריות לא קנה ושאני סקריקון דלא קפיד אקבלת אחריות דכיון דכתב ליה דבע"ה מדנפשיה גמר ומקני משא"כ גזלן שאנסוהו גם על האחריות לא קנה עכ"ל ואיני מבין דבריו דאי מיירי כשאנסו גזלן גם על האחריו' א"כ דכוותה נמי בסקריקון אמאי מקחו קיים נהי דאיהו לא קפיד מ"מ כיון דאנסיה עד שכתב ליה אחריות דתו לא מצינן למימר דמדנפשיה גמר ומקני ליה פשיטא דלא קנה ועוד דבגמרא התם בפ' חזקת מדמי גזלן לסקריקון בדינא דשמואל וכדכתי' ובסי' רמ"ב כתב משם רבינו יונה גבי מתנה באונס שאע"פי שאם קבל עליו אחריות נכסים בשטר אינה מתנה כיון שאנסוהו לכך עכ"ל ואני תמיה כיון שנאנס גם על האחריות מאי למימרא דכל עיקר טעמא דשמואל משום דכיון דכת'ליה אחריות מדעתיה אנן סהדי דגמר ויהיב כדפירש"י ז"ל שם בחזקת ובהנזקין דכיון דאנסוהו גם על האחריות פשיטא דלא קנה. שוב ראיתי שדברי רבינו יונה ז"ל הללו הם הדברים שנאמרו בעליה במקובצת בפ' חזקת שם משם רבינו יונה ז"ל בעליות וז"ל וקי"ל כר"ה דאמר תליוהו וזבין ז"ז אבל תליוהו ויהיב לא קנה ואפילו אם כתב לו אחריות נכסים כיון דאנסוהו לכתוב לו אחריות נכסים לא קנה שהרי מאונס שעבד לו נכסיו והדעת מכרעת כן וסוגיא נמי הכי מוכחא וכו' אבל לשמואל דאית ליה דאפילו בשטר לא קנה ודאי ה"ט דקנה כשכתב לו אחריות נכסים משום דאמרינן לא היה אנוס על כתיבת אחריות דהסקריקון לא היה מקפיד אילו שמע שזה מונע ממנו שעבוד נכסי' ובודאי לא קנה כמו דלא קנה בכתיבת השטר בלא אחריות כי מ"ט יש להפריש ולחלק בין כתב לו את השטר ובין כתב לו אחריות נכסים כיון שהכל מתוך האונס והא דאמרי' לעיל לאפוקי מדרב דאמר בשטר קנה קמ"ל כשמואל וכו' לאו למימרא דגבי גזלן קנה בכתיבת אחריות שהרי אנוס הוא על האחריות כיון שהגזלן אומר לו שיכתוב לו האחריות מן הטעם שפי' וכו' עכ"ל ומכאן אתה למד דמ"ש בטור סי' קנ"א כתב ה"ר יהודה ט"ס הוא וצ"ל ה"ר יונה כי הוא לשון רבינו יונה ז"ל וכן הא דמסיים הטור שם בגזלן שאינו הורג נפשות וכו' הן הן דברי רבי' יונה ז"ל שם ע"ע גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בחידושיו לשם בפ' הנזקין שהעתיק לדברי רבינו יונה ז"ל הללו בשם רבינו הרב רב"ב ע"ש עוד כתב במקו' לשם במ"ד לדף מ"ט בד"ה עלה בידינו וכו' וז"ל כתב לו בשטר אחריות נכסים כיון שלא ראו עדים שאנסו על כך אין אומרים מחמת פחד שיעבד נכסים שאע"פי שהוחזק בגזלנות על השדה לא הוחזק לאונסו על שאר נכסיו וכו' עכ"ל הא למדת שדעת רבינו יונה ז"ל דקבלת אחריות מן הסתם מהנייא אפילו גבי מתנה באונס וגזלן אלא אם העידו העדים שלא כתב לו האחריות אלא עד שאנסו על כך לכתוב לו אחריות כמו שמפורש בדבריו ובדברי הרשב"א ז"ל בחי' לשם כדכתי' וכ"ה בהנמקי ז"ל בשם הר"ן ז"ל משם רבינו יונה ז"ל וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל דמ"מ אם אמ"ל אנס לכתוב לו אחריות בפי' אף זה מקחו בטל. כ"כ הר"ר יונה ז"ל עכ"ל אמור מעתה מ"ש הטור בסי' קנ"א בשם הר"י וז"ל אבל גזלן שאנסוהו גם על האחריות לא קנה וכו' עכ"ל ר"ל שאנס אותו בפי' על כתיבת האחריות וכן מ"ש בסי' רמ"ב בשם הרר"י אפילו אם קבל עליו אחריות אינה מתנה כיון שאנסוהו לכך עכ"ל כולה חדא מלתא היא רועה א' אמרן ובדאיכא עדים שאנסוהו על כתי' . אחריות כמדובר

וראיתי להרב פרישה ז"ל בסי' קנ"א שכתב שבכלל דברי הר"י הוא שהסקריקון שאינו רוצה להחזיק בה לעצמו אלא למכור לזולתו אמטו להכי אינו מקפיד על האחריות בשביל הלוקח משו"ה אם כתב לו אחריות של נכסים קנה דודאי מדעתיה יהיב אבל גזלן שרוצה להחזיקה לעצמו ודאי דקפיד על האחריות משו"ה אמרינן מסתמא הכריחו גם על כתיבת האחריות דעת עליון דבגזלן אפילו בסתמא אמרינן ודאי דאנסו גם על כתי' אחריות כיון שרוצה להחזיק בה לעצמו והמתבאר מדברי ר"י הנאמרים באמת במקובצת ובחי' הרשב"א ז"ל והנמק"י ז"ל לא זו היא הדרך שדרך בה רבינו יונה אלא דוקא אם יש עדים שאנסו על כתיבת אחריות כמו שנאמר ולפ"ז מ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' ר"ן דף קע"ג על מאי דאיתשל קמיה בראובן שכתב שטר הקנאה בשם בנו הקטן ואח"ך נתנה במתנה לשמעון וחייב עצמו בקנס עד שירצה את בנו כשיגדל אם יערער והשיב הרב ז"ל וז"ל והטענה שטען שמעון שהיה אנוס על אותה ההקנאה אינה טענה דהא לא ידעינן באונסיה וכו' וגם בנ"ד אפשר כיון שהמתנה היא באחריות הרי היא כמכר כדאמרי' בפ' המקבל לגבי דינא דבר מצרא וכו' ועוד שלא היה לו לקבל אחריות וכו' אם לא שעשה הכל ברצו"ן וכו' עכ"ל ולכאורה תשובה זו היא שקשה דאיך לא חש לדברי ר"י ז"ל שהביא הטור בסי' רמ"ב דבמתנה אע"פ שכתב לו אחריות בשטר אינה מתנה ולפי האמור ומפורש בדברי רבינו יונה ז"ל הוא בדאיכא עדים שאנסוהו ג"כ על כתי' האחריות כדכתיבנא אבל אם לא נאנס גם על כתיבת האחריות מתנתו קיימת ודברי הריב"ש ז"ל חיים וקיימים שוב מצאתי להרב סמ"ע ז"ל סי' ר"ה סק"י שכתב מדעתו הרחבה דבסי' רמ"ב מיירי כשידוע דאותה מתנה עם כתי' אחריו' נכסים הכל היה באונס עכ"ל ושלא כדבריו בפרישה סי' קנ"א והרב"ח ז"ל סי' קנ"א כתב כדברי הסמ"ע דסי' ר"ה ובסי' רמ"ב כתב כדברי הרב פרישה ע"ע וכן בקדש חזיתי להרשב"ץ ח"ב סי' רכ"ז שכתב משם הרשב"א בחי' משם רבו דאחריות לא מהני אלא לסקריקון משום דסקריקון לא קפיד אאחריות ולא אניס ליה עליה אבל הכא כשם שהוא אנוס על המתנה כך הוא אנוס על האחריות שהאנס לא יניחהו אם לא יכתוב לו המתנה כשאר מתנות עכ"ל ומדבריו אתה למד דלאו למימרא שידעו העדים שאנסו אלא דמסתמא אמרינן כיון שאנסו ליתן ובשאר מתנות כותב בהם אחריות ולזה לא יכתוב לו אחריות דודאי לא יניחהו האנס אם לא יכתוב לו בשטר אחריות וע"ע בסמ"ע סי' רמ"ב סק"ב שצידד לומר מדכ' מרן כיון שאנסוהו לכך ולא כתב לכך משמע דכל שנאנס על הנתינה מסתמא נאנס גם על כתיבת האחריות. גם הרב ט"ז ז"ל בסי' ר"ה עלה ונסתפק בדברי מור"ם שם אלא שעדיין לא רווח כיון דבסקריקון אם אנסו על כתיבת האחריות ג"כ מקחו בטל הא אם לא אנסו אותו מסתמא לא קפיד אאחריות ובגזלן נמי כל שלא ראו העדים שאנסו נמי ג"כ על האחריות אם כתב האחריות קנה א"כ היינו גזלן היינו סקריקון א"כ איך מחלק ביניהם הר"י שהביא הטור סי' קנ"א אמנם לשיטת האומרים דבגזלן מסתמא קפיד על האחריות וכי אנסיה מעיקר' אתרוייהו אנסיה אנתינה ואאחריות