משכנות הרועים תט

ותשכח ועיין להכנ"הג ז"ל שם אות צ' מ"ש משם מוהר"ם מטראני ז"ל וידי"ן עמית בתורה במוהרי"ט הי"ו פי צדיק יהגה הלא כתב הרב מוהרימ"ט ז"ל אלא בהנאה שהיא בעין שרוצה ליהנות עכשו גמר ויהיב בההיא הנאה מועטת כדמשמע מדבריו אבל בנדון דידן שההנאה ספק אם יבאו אחרי' לערער עליו כבר העדים מעידים ע"ז שיש מערערים וא"ת ואם יערערו ספק אם זה עומד להציל אין ההנאה בעין עכשו לא גמר ויהיב מתנה בעין משום ספק הנאה אם תבא אח"ך עכ"ל ועיין במור"ם מ"ש משם הריב"ש ז"ל שם סי' ר"ה ס"ד ולענ"ד אין נר' לחלק בין היכא דמטי ליה הנאה לאלתר או לאחר מכאן ובכלהו חשיב זביני וכן מוכח מדברי התוס' שהביא הרב מוהריק"ו ז"ל דק"ל במקדש בשטר במה נקנה גופה ותי' משו' דמתחייב לה בשאר כס"וע ולפום מאי דהוה ס"ל דהנאת ביאה דהיא לאלתר ומאי דמשנו משום שאר כס"וע בכלהו אמרינן דמקודשת כדין תליוהו וזבין והריב"ש ז"ל שם דע"א ע"ד אחר שהביא הסכמת המפרשים דבעינן שיתן דמי שוויו אבל בפחות מדמיו תליוהו ויהיב וזביני לאו זביני הדר ק"ל תליוהו וקדש מקודשת אע"פי שהיא מקודשת בפרוטה ותי' דשאני אשה שכן דרך כל הנשים להתקדש בפרוטה וכו' ור"ל שכך הוא כל דמי שווייה וכן ביאר בארוכה שם במקובצת משם הרשב"א ז"ל ע"ש וגם שהבעל מתחיי' לה בשאר כס"וע וכו' עכ"ל אע"פי שהתוס' לא הוצרכו להאי טעמא אלא משום קדושי שטר הא מיהא קושטא קאי דה"ט סגי ומסגי לכל הדברים שהאשה מתקדשת בהם וכדכ' בעניותין ומ"מ מה שלמד מוהריק"ו ז"ל מדברי התוס' דאע"ג דלא קבל תמורת מה שמתחייב מקידושי אשה שמתקדשת בפרוט' כבר נתבא' בהרשב"א ז"ל דשאני אשה דכל קנין קידושין בפרוטה וכדכתי' וכבר עמד ע"ז המש"ל ז"ל שם ותמה עליו דלפי מאי דמסקו התוס' משום שמתחייב בשאר כס"וע אזדא לה הך טעמא ולעולם בעי' כל דמי שיווייה ושאר כסו"ע הוו דמי שיווייה ע"ש ולא משמע מדברי הריב"ש ז"ל שם שכתב לטעמא דקנין אשה בפרוט' ועוד משום דמתחייב לה בשאר כס"וע אלמא דאכתי הך טעמא דקנין אשה בפרוטה אכתי קאי הכי נמי לדעת מוהריק"ו ז"ל דס"ל משום דלא בעינן כל שיוויו של מקח וה"ט דאשה מתקדשת אכתי קאי לדינא ומה שיש לפלפל עוד בדברי המש"ל ז"ל הלא הוא כמוס עמדי בקונטריס שושנת המלך בס"ד ולעת עתה ראיתי לה' מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ע"ב שגם הוא דחה ראיית הר' מוהריק"ו ז"ל שהוכיח מדברי התוס' דלמסקנת התוס' כלהו לא הוו כזביני אלא משום דמתחייב לה בשאר כסות ועונה ע"ש ואם הרב מוהרי"ט נר"ו בא לומר כך הי"ל לומר דשאני התם דההיא הנאה עבידא דאתייא בודאי אבל הכא מאן . לימא לן שיעמוד להציל וכמו שסיים הרב נר"ו

ועדיין נשאר לנו לברר בנ"ד ולומר דמצי טעין הנותן לא מדובשיך ולא מעוקציך אלא שהכל היה באונס גמור ולא ניחא לי בקניית אותה הנאה דמטיא לי מינך והו"ל כאנסוהו לקנות דלא אמרינן ביה אגב אונסא דזוזי גמר ומקני כמ"ש מרן ז"ל בב"י בשם בעל העיטור ז"ל מחו' ג' שכתב בסו"ד וז"ל אבל אם השעבודים ההם וכו' היו ע"ד המכירה כגון וכו' ובדין נתחייב שמעון לעשות לראובן איזה דבר תועלת חלף הדבר ההוא אשר נשתעבד וכו' בכה"ג דבר פשוט הוא לע"ד אע"ג דבעיקר הדבר היה ראובן אנוס והיה אומר לא הוא ולא שכרו אלא שאנסו שמעון בעבור שממונו בידו מ"מ כיון דמטי ליה הנאה לראובן בההוא שעבודא דאשתעבד לשמעון שמתוך כך נתחייב ראובן באיזה דבר חלף השעבוד ההוא לא הוי כתליוהו וזבין וכו' עכ"ל מפורש יוצא דאע"ג דלאו מדעתיה קנה ההוא קרקע ואנוס היה אפ"ה חשיב כתליוהו וזבין דצריך מסירת מודעא מעליא בהכרת האונס כראוי כמכר ממש

ומעתה חל עלי חובת ביאו"ר במתנה זו שהנותן קבל עליו האחריות שיתהוו מחביריו כמ"ש בשטר הלזה אי אמרי' אי לאו מדעתיה יהיב מה לו לקבל אחריות אנפשיה ובפ' הנזקין דף נ"ח אהא דתנן לקח מהסקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל אתמר עלה אמ"ר ל"ש אלא דאמ"ל חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתוב אחריות ע"ש בפירש"י ז"ל והך דסקריקון פשיטא דלא יהיב דמי והלוקח ממנו נהי דיהיב דמי לסקריקון דמי אותה הקרקע הא מיהא כשחזר ולקחה מבע"ה לא יהיב ליה ולא מידי אלא דאמ"ל בע"ה ללוקח מהסקריקון לך חזק וקני לרב א"נ דכתב ליה שטרא דמתנתא או מכר ולא קבל עליו אחריות לשמואל אם הלוקח מהסקריקון כשחזר ולקח מבע"ה יהיב ליה דמי מקחו קיים ואפי' סקריקון גופיה אי יהיב דמי מקחו קיים ג"כ דהא רב הונא ס"ל דגזלן שהביא ראיה בשטר מכירה או עדי מכירה אין מעמידין הקרקע בידו דלית ליה דרב דאמר בשטר קנה אלא כשמואל דאמר עד שיכתוב לו אחריות ואפי"ה ס"ל דתליוהו וזבין ז"ז כדאי' התם בפ' חזקת דמ"ח ע"ב אלא ש"מ דשוייא הך דסקריקון ודאתי מחמתיה דבכלהו בדלא יהבי דמי נינהו ובכ"הג לא אמר ר"ה אגב אונסא גמר ומקני דתליוהו ויהיב הוא ולא קנה אבל בתליוהו וזבין דסתם זביני כדיהיב דמי משמע סברא הוא דאגב אונסא גמר ומקני והכי נמי איתא התם דאותבוה לרב הונא מהך דסקריקון דמקחו בטל דאמאי לא אמר' אגב אונסא גמר ומקני ומשני הא אתמר עלה בדלא כתב ליה שטרא. וכדאמר מר רב והדר אותביה מדשמואל דאמר דאפי' בכתב לו שטר מקחו בטל ולא מצי לשנויי דר"ה ס"ל כרב דהא אמרי' לעיל דכל עיקר מילתיה דר"ה לא אתי לאשמועי' דגזלן שהביא ראיה אין מעמידין אותה בידו אע"ג דמתניתין היא אלא לאפוקי מדרב כמדובר והא דלא משני נמי בדכתב ליה אחריות משום דרב הונא סתמא קאמר ומשני מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ע"ש בפי' רשב"ם ז"ל באורך והרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו כן לתרץ כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כשמו בדיני עד שיכתוב אחריות וקי"ל דתליוהו וזבין זביניה זביני ותי' דלק"מ דהתם בדיהיב זוזי ואמרינן עלה בהא מודה שמואל ואע"ג דמסקינן התם בין ארצי זוזי בין לא ארצי ליה זוזי התם שאני כיון דבתורת מכר אתא לידיה דעתיה דלוקח למיהב זוזי ודעתיה דמוכר למשקל זוזי אבל גבי סקריקון ליכא מאן דיהיב זוזי ע"ש. ואם תשאל א"כ אנסוהו ליתן דלאו דעתיה למשקל זוזי ולא מקבל מתנה דעתי' למיהב זוזי אמאי אין מתנתו מתנה עיין להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סוף סי' קפ"ה בד"ה ומסתברא וכו' ע"ש עלה בקב'ץ דלדידן דקי"ל כשמואל ער שיכתוב לו אחריות היכא דלא יהיב דמי אם כתב לו אחריות קנה ואפילו סקרי' גופיה או סתם גזלן דבגמ' מדמינן להו אהדדי ובכלהו אע"ג דלא יהבי מידי ונהי דשטר גרידא לא מהני דקי"ל כשמואל הא מיהא אם כתב לו אחריות קנה והטור סי' רל"ו ס"ב פסק גבי