משכנות הרועים מ

ע"ש ונסתייע מתשובת הרא"ש במכירת אלמעו"נו דאדעתא דהכי נחתי ובמזלא תליא מילתא ועוד לו דבמחלוקת היא שנויה בין הרי"ף והרמב"ם עם הרא"ש ושהט"ז בסי' ר"ט סמך עמ"ש בסי' רכ"ז ע"ש וזה נר' כדעת הרב לח"ר דהרא"ש והטו' פליגי נמי באכסרה דפירי וכפשט דברי מור"ם ושלא כדעת הסמ"ע והב"ח וה' מוהר"ש הלוי ז"ל ומ"מ דעתו ז"ל דלא דמי נ"ד להך דמכור לי וכו' דנ"ד שאני דאדעתא דהכי נחתי אם לשכר או להפסד אבל באלו כבר שער מ"מ ובדעתו שלא נתאנה הלכך כשנתאנה יש לו דין אונאה ואח"ך הביא תשו' ה' מוהרש"ך ח"ג סי' ס"ב דנשאל על נ"ד ומדמה לה לדין אכסרה ובפלוגתא דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והשיג עליו שלא ירד לחלק בהכי ע"ש והסכים שמן הדין ומהמנהג אין לו עליו אונאה וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שע"ט ע"ש וע"ע להכנה"ג סי' רכ"ז בהגה"ט אות ל"ב ל"ג ובסי' רל"ב בהגהב"י אות כ"ט ע"ש. ומעתה דעת ה' מוהרש"ך וה' לח"ר דהקנאה זו בכלל פירות אכסרה ולדעת ה' לח"ר וה' מוהרש"ך וה' מקור ברוך דהרא"ש פליג בהא ג"כ וכן הטור. אמנם הסמ"ע והרב"ח וה' מוהר"ש הלוי סברי דאפי' הרא"ש מודה כמו שנתב'ואנן בדידן לא נפ"ל מידי דאין לנו אלא מ"ש מרן ז"ל בש"ע דיש לו עליו אונאה ולא אשכחן מאן דמפליג מנ"ד להך דאכסרה אלא הרב מקור ברוך ויחיד הוא בדבר נגד מוהרש"ך ומוהראד"ב ז"ל אלא דאם יש מנהג פשוט בעיר שלא לדון במכירת דבר דיני אונאה שומעין למנהגם אלא שאני רואה להרב מוהרש"ך המורה בס' מקור ברוך שכת' שאם האונאה עד פלגא יש לו עליו אונאה דאפי' בקרקעות דאין להם אונאה איכא מ"ד דוקא עד פלגא ע"ש ולא עדיף המנהג מעיקר הדין דמשנה שלימה שנינו אלו שאין להם אונאה הקרקעות וכו' ובגמ' מעטינהו מקרא כדכתי' מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד כדאיתא בפ' הזהב דף נ"ב ע"ש ואפ"ה אמרו עלה בירושלמי דוקא עד פלגא וכו' ודבר שיש בו אונאה מצד הדין אלא שנהגו שלא לדון בו דין אונאה דאמ' דדוקא עד פלגא אבל טפי מפלגא יש לו עליו אונאה שא"א לומ' שכך נהגו אפי' עד פלגא אין לו עליו אונאה חדא דאטו בשופטני עסקינן ועוד בה וכי כל שעתא ושעתא מתרחיש לשיהיה בו אונאה עד פלגא ולא דייני בו דין אונאה ע"כ נלע"ד דבכה"ג יש לו עליו דין אונאה אפי' במקום שנהגו שאין בו אונאה אלא שאם המוכר אינו מאמין לקונה שלא מצא חצי מה שקנה אחר ההוצאה א"כ באנו למחלוקת ה' מוהרשד"ם שם וה' מקור ברוך שם וצריך לעמוד על דבריהם וע"ע בתשו' הרשד"ם סי' תקפ"ט שלא חש להזכיר דעת הרא"ש והטור אלא דעת הרי"ף והרמב"ם ונר' כיון דהרא"ש ספוקי מספק"ל אין ספקו ז"ל מוציא מידי ודאי של הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש ז"ל

(לא) אונאה. קי"ל הנו"ן באמו' אין לו עליו אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סל"ו ונר' דמיירי שהלוקח הא' אינו יכול לחזור על המוכר הא' שכבר עבר זמן שיראה לתגר או לקרובו א"נ כשהמוכר הא' ליתיה קמן א"נ בגוי דלאו בני החזרת אונאה נינהו דאי לא"ה איכא למימ' נהי דלגבי מוכר ב' אין לו עליו אונאה משום דנו"ן באמו' הוא הא מיהא לגבי מוכר קמא יש לו עליו אונאה אלא דמספ"ל מי מצי א"ל מוכר א' ללוקח ב' לאו בע"ד דידי את וללוקח א' נמי מצי א"ל מאי אית לך גבאי הא אסתלקת לך מזבינא ולפ"ז נר' שאעפ"י שנתרצו מוכר ב' ולוקח ב' לבטל המקח אינו יכול לוקח א' לחזור על מוכר א' לתבוע אונאתו דמצי א"ל מכי מכרת לה לזבינא באמו' אסתלקת אנא מזבינא והשתא מיהא פנים חדשות באו לכאן כנלע"ד הקצרה והא דנו"ן כ"ש אם הלוקח הב' היה בפני הלוקח הא' כשלקחה וא"ל אתן לך כו"ך היום הרדב"ז ח"ג שבב' סי' ז"ן ופשוט הוא וע"ע במקו' בפ' שם דק"ג ע"ב מהס' בד"ה נו"ן באמו' וכו' מ"ש בשם תוס' שאנץ וגי' תוס' ע"ש אעפ"י שהא' נתאנה ע"ש ועיין בדברי הרא"ש בפ"ק דב"ק במ"ר לדף ח' גבי דאין לו מלפניו וכו' ובתשו' הרב עדות ביעקב סי' כ"ד ע"ש

(לב) אונאה. קיי"ל דהנו"ן כאמו' אין לו עליו אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' זכ"ר סכ"ז ע"ש ולענין אם נמצאת האונאה ביותר על שתות דדינא הוא דהמקח בטל כמ"ש שם ס"ב ע"ש יש לחקור בנו"ן באמו' מהו מי אמרי' כיון דטעמא דמילתא משום דמעיקרא לא סמך על השווי אלא על הדמים שנתן א"כ מ"ל אונאה מ"ל ביטול מקח או"ד דאומדן דעת הוא מימ' אמ' דלא טעו אינשי בכל כי האי והרש"ך ז"ל ס"ק ט"ו עלה ונסתפ'ק בזה ומהך דע"מ שא"ל עלי אונאה אהמ"ר אין ראיה כיון דמפרש יודע אני וכו' משא"כ בנו"ן באמו' ואע"ג דמחתינהו תנא בחדא מחתא לענין אונאה דוקא לענין ביטול מקח האי כדאיתי' והאי כדאיתי' ומסיק למעשה צריך להתיישב ולענ"ד הדבר פשוט לדינא דביטול מקח ואונאה כחדא שריין ומטעם המלך ב"ח כמדובר וכ"כ בפשי' ה' מוהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"א עש"ב וכן בקדש חזיתי לה' משאת משה ח"ג סי' ך' דף פ' ע"ב דפסק כן ומטעמ' דכתי'. גם ה' בית יהודה ח"מ סי' ס"ז פסיק ותני דבטול מקח שוה לאונאה לגבי נו"ן באמו' ולא זכר ש"ר דברי הרש"ך ז"ל מאחר עלות תלתא סרכי פשי' להו דגם ביטול מקח אין לו לא שבקי' פשיטותייהו משום ספקו של הרש"ך ז"ל וכ"ש שלכך דעתו נוטה אלא שהצריך ישוב למעשה אחר זמן בא לידי ס' מאמר קדישין ומצאתי לו שם שחלק על הרש"ך ומסיק דאונאה דוקא הוא דאין לו עליו אבל בטול מקח יש לו והביא ראיות לזה וכעת אין לאל ידי כדי לעמוד על ראיותיו ולענין דינא כבר כת' דדעת הרש"ך לומ' דאין לו בטול מקח וה' משאת משה וה' בית יהודה וחביריו נו"ן הסכימו לזה נקטי' כוותייהו כנלע"ד הקצרה. וכן מצאתי שכן דעת הרב מהר"י ן' נאים ז"ל בתשו' סי' ז"ך ודעת הדיין השואל

האמנם אם נמצא מום במקח אע"ג דאמדינן דעתיה דמיסתמיך ואזיל על הלוקח הא' היינו לענין ממון דניתן למחי' אבל במום דאמ' חזקה דאין אדם מתפיס במומין כדאית' בפ' המדיר דף ע"ד ואע"ג דהתם במומין שבאשה הוא דאיתמ' כבר כת' ה"ה ז"ל בפט"ו מה' מכירה ה"ג שבמומין שבמקח וממכר שוין זל"ז ע"ש. שוב מצאתי לה' מוהרש"ך ז"ל ח"ג סי' י"ט שהעלה להלכה וז"ל יראה דה"ד באונאת דמים דעביד איניש דטעי בשומא ושיווי המקח ובהכי גמ' סמך על קנייתו וסבר וקבל אבל במידי דהוי מקח טעות דלא שייך לאונאת דמים דלא עביד איניש דטעי בהכי ולא סמך זה על קנייתו ולא אמ' סבר וקבל עכ"ל ועיין לה' מוהר"י לבית הלוי סי' פ"ה מה שערער על ראיותיו ומה שהאריך הרב נחפה בכסף חה"מ סי' פ"ז וה' משאת משה ח"ג סי' ך' שם בפלפול עצום בדבריהם ודברי הכנה"ג ז"ל ע"ש. אמנם לענין דינא לכ"ע אם