משכנות הרועים תח

התערובות מדידיה לדידיה וכבר עמדו. ע"ז להקת הנכיאים ה' מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ל"ב וה' מוהרימ"ט סי' ג"ן והרב מוהרח"ש בקונטריס המודעא. מדף י"ב והכנ"הג בתשו' שם וכבר כתבתי דלדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל בש"ע לא נפ"ל מירי וכ"ש כשכותב המודעא לדעת הרבנים הנאמרים באמת ועוד בה בנ"ד שאם הר"ם עתאלי הוא מהנכנסים לבית המלכות אפי' למ"ד עביד אינש דגזים ולא עביד הני מוחזקים דעבדי ומהניא בהו מודעא וכמ"ש הרב מוהר"ש חסון ז"ל הובא בתשו' הרב מקור ברוך ז"ל דף פ"ו ע"ד והביאה הרב כנ"הג ז"ל שם אות ח"י ע"ש ומעין דוגמא כתבו התוס' בפרק כל הנשרפין דף מ"ו בד"ה עביד אינש וכו' משם הרוקח ז"ל הא אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד אלא בסתם בני אדם אבל במוחזק לכך לא עכ"ל ורוב הנכנסין לבית המלכות חזקתן בכך כמ"ש הרב ז"ל ועלה מן האר"ש שאם הרי"ץ מסר מודעא על מה שהפחידו שילך ויערער עליו לפני המלך וידעו העדים כל זה וכתב לו מודעא מהניא ליה שפיר להוציא בולעו . מפיו

איברא דאכתי פש גבן לברורי במה שכתוב בשטר וז"ל ונתן לו במתנה גמורה סך קכ"ה גרושוש וכו' עכ"ל דהאי לישנא משמע דהנך זוזי במתנה יהבינהו ניהליה וכיון דמתנה נינהו אע"ג דלא כת המודעא והכרנו באונסו מהניא שפיר דאמרינן תליוהו ויהיב גלוי דעתא סגי וה"ט כיון דבמתנה יהיב ליה אי לאו דאניס הוא מה לו לשקר וכדכתב רשב"ם ז"ל שם ט"א דפריך אי בגיטא גלוי מלתא הוא ע"ש אמנם מ"ש בשטר נתן לו סך קפ"ה גרושוש בשביל שאם יבואו אחרים לערער עליהם יעמוד הוא להם לעזר ולסיוע אליהם אצל המלכות וכו' כיון דמטי להו הנאה מניה שחייב עצמו לעמוד לסייוע אצל המלכות לא חשיב כמתנה אלא כמכר שקנו ממנו עמידתו אצל המלכות וכבר כתב הרב מוהריק"ו ז"ל שם וז"ל ועוד נלע"ד דבר פשוט מאחר דמטי ליה הנאה במה שהוסיף לאשתו שמתוך כך עשתה לו וכו' וגם נשבעה שלא להזיק היא ואחיה ולא לגרום לו שום נזק וכו' לא נדון אותו כתליוהו ויהיב דלא הוי מתנה אלא כתליוהו וזבין וכו' דנעשה הוא כקונה אותם הנאות תמורת מה שהוסיף לה דאין הולכין בזה אחר צמצום ההנאה דמטי ליה אם היא שוה למה שנותן לו חבירו תמורתו או לאו כמ"ש התוס' בפרק חזקת קדש בביאה וכו' ואע"ג דאינו נותן לה אלא פרוטה וכו' וכן יש לדקדק מתוך מה שהשיב הרשב"א וכו' ולא עוד אלא אפילו נתנה לו קצת מעות דבמכר דכוותה אמרינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקני וכו' משמע דה"פ דבמכר דכוותיה כלומר שלא היה נותן כל דמי המכר אלא מקצתו הוי ז"ז משום דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני וכו' וזה פשוט לכל מבין עכ"ל וראיתי להרשב"א ז"ל ח"ב סי' רע"ח שכתב וז"ל שאע"פ שקבל מקצת מעות לא אמרי' בכי האי אגם אונסא דזוזי גמר ומקני שלא אמ' אלא בזוזי של דמי המכירה אבל כאן קצת וכו' ועוד דאף לכשת"ל תליוהו וזבין וכו' דאפילו בנותן זוזי כל דהו קאמר כדעת מקצת הגדולים וכו' עכ"ל והיא דעת רבינו יונה ז"ל ובמקובצת למ"ר לדף מ"ח הביא משם הרשב"א ז"ל שכתב ומכאן דקדקו דתליוהו וזבין אפי' בפחות משיווי הקרקע זביניה זביני ומסתברא לי שאין דברים אלו נכונים חדא דאנן דעתיה דמוכר אמרינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא והיאך יתרצה בפרוטה על קרקע שוה מאה וכו' כנ"ל עכ"ל וכן מצאתי לו בחידושיו בפרק הנוקין במאי דשייך לדף נ"ח אהא דאמרי' התם ומקמת אופרות אין בו משו' סקריקון וכו' וז"ל ולפי מ"ש בשמעתתא דתליוהו וזבין דזביניה זביני דוקא כשנתן דמי שווי של השרה אבל בפחות מכדי דמיו לא עכ"ל והנמק"י ז"ל בפ' חזקת הביא משם הריטב"א ז"ל כלשון הרשב"א ז"ל המובא במקובלת לשם אשר הונף ואשר הורם אמור מעתה מ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מוהריק"ו ז"ל היא הפך דעת עצמו אלא לדעת מקצת גדולים שהזכיר הוא זל ואתמהה. מה' מוהריק"ו ז"ל שאחר שהרשב"א והריטב"א חולקין על סברא זו איך סמך על סברא א ועוד ע"כ לא פליגי אלא בקרקע משום דאין בו אונאה אבל במטלטלין כ"ע מודו דבעי' עד שיתן כל דמי המטלטלים כמ"ש הטור ריש סי' פ"ה משם רבי' יונה ז"ל ובהא איכא למימר דשיווי דמי הארכת הזמן אין לו שיעור מוגבל ודמי טפי קרקע דמה"ט אין בו אונאה ובדעת הרשב"א ז"ל נחלקו גדולי הפוסקים ז"ל במו שהאריך הרב כנ"הג ז"ל בהג"הט אות ג' שם והרבנים אשר הובאו האומרים שדעת הרשב"א ז"ל דאפילו בשנתן קצת דמי הקרקע זביניה זכיני לא שלטו עיניהם בדברי הרשב"א ז"ל בחי' בפרק הנזקין שכבר עלו על מזבח הדפוס ושהוא ז"ל כ' ולפי מ"ש בשמעתת' דתליוהו וזבין ז"ז והיא ל'ו נדפס"ה כמו שהצגתיו לעיל והריב"ש ז"ל הימן קכ"ז דע"א ע"ד כתב וז"ל ועוד דאפילו כזפיני הסכימו המפרשים דלא אמרו תליוהו וזבין ז"ז אלא כל שנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משיוויו לא עכ"ל ומרן בש"ע לא הזכיר דבר זה אלא שממה שכתה ולקח דמי המקח נראה דס"ל ער שיחן כל דמי המקח וכן נראה ממש בב"י שאחר שהביא דברי הנמק"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל ושכ"ד הר"ן ז"ל וכתב שכן נראה דעת רשב"ם ע"ש משמע דהכי ס"ל להלכה ומזה יש לתמוה שהעתיק דברי מוהריק"ו ז"ל שם להלכה פסוקה ועיין בהרב כנ"הג ז"ל אות ג' ולשם בש"ע ס"ד הביא סברת רי"ו בשם ים מי שאומר גם הרב מש"ל ז"ל רצה לדקדק כן מדברי רבינו ז"ל שהעתיקו מרן וכדוקיין הא קמן לפי מה שנתבאר דרשב"ם והרמב"ם ז"ל לפי המשוער וכדדייק המש"ל ז"ל והרשב"א כמו שהוכחנו מדבריו בחי' והר"ן והריטב"א והריב"ש ז"ל סברי מרנן דתליוהו וזבין ז"ז ואבו התעודה הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ל"א הביא דעת רי"ו ז"ל דבמטלטלין אי אית בהו בכדי אונאה אין כאן תור' מקח וכו' ולא דמי לזסינא דקרקע דאמרי' אגב אונסא דזוזי גמר ומקני ואע"פ שה' מוהריק"ו ז"ל כתב דכל דמטי ליה הנאה לנותן אע"פ שאינה כנגד המתנה לא נדון אותה כדין תליוהו ויהיב אלא כתליוהו וזבין וכו' ומיהו וראה שאע"פ שאמר דלא דמיא לזביני שאעפ"י שידענו שנאנס ז"ז מ"מ למתנה נמי לא דמיא לענין דבגלוי דעתיה בעלמא סגי אע"ג דאנן לא ידעינן באונסיה דטעמא מאי וכו' דאל"כ שהוא אנוס מה לו ליתן ולמסור מודע' אבל היכא דאיכ' הנאה פורתא איכא למימר מ"ה יהיב ומ"ה מסר מודעא ולעולם לא אניס אלא שהוא רוצה ליהנות עכשו בהנאה מועטת וכיון דליכא אונס אמאי לא מהנייא מתנתא ומצאתי להריב"ש ז"ל וז"ל ומ"מ כל שהוא מקכל מעות בגירושין דמי לזביני לענין שצריך שידעו העדים באנסו וכו' עכ"ל ועיין בה' כנ"הג שם אות ח' בהגה"ט ולענ"ד המתבאר מדכרי הרשב"א ז"ל שם דהויא כמתנה לגמרי דוק ותשכח