משכנות הרועים תו

דפשרה דינה כמתנה וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל ודעמיה דס"ל פשרה דינה כמכר ויתבאר במקומו בס"ד וכיון דדינא דמתנה לא בעינן שידעו העדים ויכירו באונסו אלא גלוי מלתא בעלמא סגי שמע מינה דהך חששא שמא משתבע לשקרא חששא גמורה היא וחשיב אונס וכשיטת רבי' אבן מיגאס ז"ל

והרב המאור פי' מי שבא לעדים ואמר כתבו לי . מודע' שפ' אונסני בכך אין להם לחשוד אותו ולכתוב עליו מודעא על פיו עד שידעו בו שהוא גברא אלמא דלא ציית דינא אביי ורבא הם כדברי נהרדעי דאמרי כל מודעא דלא כתיב בה וכו' וכיון שהעדים יודעים באונס דאנס שוין הם אביי ורבא לשאר כל אדם וכו' ודייקינן עלה מו' דמאי וכו' והיינו דאמר ומודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדסא וכו' ע"ש הנה הרב ז"ל מפרש דקו' הש"ס היא דרבא ורבה ור"י נמי שלא כדעת התוס' וכבר כתבנו מ"ט לא ניחא להו להתוס' לפרש הכי ולפ"ד הך מלתא דאמרי נהרדעי סיומא דמלתא ואכולה מלתא פריך תלמודא והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות הק' עליו ועוד אם דברי אביי ורבא כדברי נהרדעי היכי דייקינן בגמרא מודעא דמאי וכו' ושבקי' מימריה דרבא גופיה וכו' עכ"ל לפי מאי דכתי' ניחא וכל עצמו של ה' המאור ז"ל לא בא לתרץ אמאי ק"ל אמלתייהו דנהרדעי ולא אמלתיה דרבא כמ"ש התוס' אלא אהא מפרש דאכולה מלתא פריך ומשני שפיר כנלע"ד והרמב"ן ז"ל שם ובחי' הביא ב' פירושים בשמועה זו ע"ש ועיין לה' מוהרי"ט ח"מ סי' מ"ג מ"ש ע"ד וכבר מרן ז"ל בב"י סימן ר"ה מחו' ד' הביא שני הפירו' דהרמב"ן ז"ל וכתב הוא ז"ל דכל הפוסקים סתמו דבריהם ולא חילקו בין ציית דינא ללא ציית בין לגבי מתנה בין לגבי מכר וכתב עוד מרן ז"ל שם ומדברי הרמב"ן בפירוש השני משמע שאם ב"ד של ישראל יש להם הורמנא דמלכא לכוף הבע"ד שידונו לפניו לא כתבינן מודעא דהוי כמו היכא דאיכא ביד"וואר דכיון דלא אזיל אחולי אחיל ולא ראיתי כן בדברי שום א' מהפוסקים וכו' עכ"ל ומה"ט סתם לן תנא בשלחנו הקדוש ולא חילק בין ציית דינא ללא ציית וכן עמא דבר כי במחנינו הורמנא דמלכא יר"ה ביד שר העיר אשר יהיה בימים ההם למנות ב"ד הראוי להיות כפי הזמן וביד ב"ד לרדות את הנידון לקבל עליו את הרין הנגזר מפיהם לענוש ולקנוס ולהביאו אל בית הכלא תל"ית וגדולה מזו אם יש לנידון איזהו צד להשמט מודיעין הדבר למלכו' יר"ה ומשגרין שליחא לכוף הנידון לעשות מה שהב"ד גוזרין עליו תל"ית הא מיהא אם המצא ימצא גברא אלמא כי שיח וכי שיג לו בבית המלכות ומפחד המוכר או לבא עמו בפשר באיזה ענין שיהיה כאשר יכשר בעיני האנס ומגזימו בדבר שיש ספק בידו לעשותו או יריאים ממנו פן ילשין בכלל או בפרט ויודעים בו שעל הרוב דבריו נשמעים למלכות כותבין עליו מודעא ולכשישבר זרועו ויגרשוהו וידחוהו כי יפול הנופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כמו שעשוים אנשי זרוע ליפול בשוחה עמוקה מוציאים עליו המודעא לפני הב"ד אשר יהיה בימים ההם ועל פיהם יהיה כל ריב על דבר אמת. ובפירוש הך עובדא דפרדסא היכי הוה עובדא עמדו עליו אבות העולם ורשב"ם ז"ל בשם ר"ח ז"ל ובמקו' לשם והרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' ק"ט וה' המאור והרמב"ם ז"ל כל אחד לדרכו פנה וה"ה ז"ל פי' בדעת רבינו שהעדים לא שמעו ההפחדה ר"ל אי לא מזבנת לי כבישנא לשטרא אלא שבעל הפרדס תבעו בפניהם וכפריה ומימר אמר לקוחה היא בידי ומסר מודעא והיינו כפי' ר"ח ז"ל שהביא רשב"ם ז"ל ועלה כתב ר"ח דכל שמפחידו בדבר שיכול לעשותו דמהכא שמעי' כמ"ש ה"המ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שהוא מפרש שכבר הממשכן אמר לו לבעל הפרדס אי זבנת לי מוטב ואי לא כבישנא לשטרא דמשכנתא והלך והודיע צערו לעדים וכשתבעו בפניהם הב לי פרדסאי א"ל מינך זבינתיה וכמ"ש רשב"ם ז"ל בשם ר"ח ז"ל והיא שיטת רבינו ז"ל לפ"ד ה"ה ז"ל א"כ גמרינן מהאי עובדא דאם הפחידו בינו לבין עצמו כההיא דפרדסא א"נ דכוותה אי מצי עביד מאי דאגזים ליה למפחדיה ואתבריר לסהדי כתבי' מודעא אלא דבהך עוב' דפרדסא א"א שהפחידו קמי סהדי דא"ה א"א לו לכפור כמ"ש ה"המ ז"ל שם והשתא מכי נפק שטרא דזביני אגלאי מלתא למפרע דהיינו מאי דהוה מפחיד אותו בינו לבינו וקמי סהדי קטעין שקרא ולמימר לקוחה היא בידו. וגאון עוזנו ה' מש"ל ז"ל נתקשה בדברי ה"המ ז"ל אלו ושוינהו סתרא"י נינהו והנלע"ד כתבתי גם מה שהק' המש"ל על דברי ה"המ ז"ל שכתב שזה נלמד מאותו מעשה שהביא הרב הלא דע דהתם לא היה צריך לעשות שום דבר אלא שאם לא היה מוציא השטר היה גוזלו אבל בעלמא אפי' בדבר שבידו לעשותו אמרינן גזים ולא עביד ולא חשיב אונס וכו' עכ"ל ולא ידעתי למה תלה זייניה למלתיה דה"ה ז"ל הלא זה הדבר מפורש יוצא בדברי ר"ח שהביא ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל וז"ל הרשב"א בח"ב סוף סימן רצ"ח ועוד אתה צריך לדעת שכל שיש ספק בידו לעשות אותו אונס שהוא מפחיד לאנוס אותו בו ה"ז אונס שלא תאמר שאינו אונס עד שיעשה בו אותו אונס משום דגזים אינש ואומר שיאנוס ולא יאנוס וכענין שאמרו בהאי דנקט מגלא וכו' דלא היא דשאני הכא דעביד אינש שמתיירא שמא יאנסוה וחשיב שפיר אונס אע"ג דלא התחיל גם הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רכ"ז הביא דברי ר"ח ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל מרווחים ביותר ולשם דף מ"ז ריש ע"א כתב וז"ל וכ"ש בזה שהוא ביד האנס כבר וכו' עכ"ל ש"מ דס"ל אע"פי שאינם ביד האנס כבר מלתיה דר"ח והרמב"ם ז"ל אמורים. גם בסי' רי"ד שם הביא דברי ר"ח והרמב"ם כדבר האמור ועוד שם סימן ס"ב אמנם הרב מוהריק"ו ז"ל שרש קפ"א נשאל במי שאיימו עליו להוליכו לדין בעש"ג והפחידוהו בכך ומחמת זה נתן סך יתר על כתובת האשה אם יכול לחזור ולתבוע הסך ההוא והשיב דלאו טענה היא דעביד איניש דגזים ולא עביד וכההוא דנקט מגלא וכו' ורצו לחלק דהתם שלא לחייבו בדמי הדיקלא אמטו להכי אמרי' דילמא גזים ולא עביד הא מיהא חשיב אונס היכא דגזים דמסתפי מאידך דילמא עביד ודחה חילוק זה מדברי המרדכי דמדמה לגזים ולאיים שיתנו כ"וך להא דמגלא והך עובדא דפרדסא תרגמה ראבי"ה ז"ל דשניא היא דא דהתם כבר ראינו שעשה האונס שהכהו או שכבש השטר של המשכנתא דהוא כמאן דעבד כיון דברשותיה למעבד ויכול הוא לעשות אבל בדברים שמפחידו ולא עשה הדבר אע"פ שראו עדים אותו אונס לא כתבינן מודעא ואע"פ שכ' ר"ח שמכיון שהפחידו בדברים שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבינן ליה מו' פשיטא מאחר שמוהר"ם וראבי"ה ז"ל חולקים הו"ל פלוגתא דרבוותא דאומרים המע"ה דמאן מרמי ליה לממונא מידא דמוחזק למימר כהאי פוסק ס"ל בהיות