משכנות הרועים תה

משום דלא הוה משני מידי עכ"ל ולשו' מגומגם ונלע"ד דה"ק דמאי אירייא דלא ציית דינא הוא דכתבינן אפילו. כי ציית דינא נמי כתבי' כיון דמצי למטען לקוחה היא בידי וכמ"ש התוס' ומ"ש עוד ומיהו וכו' ה"ק דאמאי לא פריך. תלמודא ממלתיה דרבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ולישני ליה דס"ל כרבב"ח וכמ"ש התוס' ותי' משום דלא הוה משני מידי ר"ל משום דרבא דפליג אמלתיה דרבה ור"י הוא דאמר לא כתבינן מו' אזביני א"כ ע"כ דרבה ור"י כמי לאו בזביני קיימי ולא משני מידי וכמ"ש התוס' כמדובר וחזיתיה לרב"א ז"ל במקו' לשם שכ' משם הרב מוהר"י בן מיגאס ז"ל לתרץ קו' התוס' במודעא דמאי איירי ביה רבה ור"י דאיכא מ"ד דבמתנה קיימי אביי ורבא ובמודעא בלא אונסא דכיון דלא שקיל זוזי לא נבעי אונסא אלא גלוי מלתא דמגלה דעתיה רלא ניחא ליה למיהב אבל במודעא דזביני דקא שקיל זוזי לא הוייא. מודעא עד דמברר לאונסיה ע"ש ורבה ור"י ס"ל דאפילו במתנה דלא קשקיל זוזי אי ציית דינא לא כתבינן עליה מודעא אלא היכא דמברר אונסיה אכל למאן דלא ציית דינא כתבינן מודעא אע"ג דלא מברר אונסיה ובמודעא דזביני אפי' אמאן דלא ציית דינא לא כתבינן מו' כיון דקא שקיל זוזי עד דמברר אונסיה דהכי מוקמינן למלתיה דרבא כדפריך לנהרדעי ממלתיה דרבא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ומשני מודעא בלא אונסא הוא דקאמר אבל כי אניס כההוא עובדא דההוא פרדסא כתבי' עכ"ל ולפ"ד ז"ל הא דאמר רבא שם דף מ"ח אמר רבא תליוהו וזבין ז"ז ולא אמרן אלא בשרה סתם אבל בשדה זו לא הוו זביניה זביניה ר"ל במסר מוד' ומברר אונסיה דעל שדה זו אנסיה א"כ האד פריך תלמו' והא אמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני וכו' דהיכא דאתמר הא דרבא אתמר ואפ' דמודה רבא בשדה זו ולא ארצי זוזי ולא הו"ל לאשמועינן דלאו זביניה זביני ורשב"ם ז"ל פי' דבשדה סתם זביניה זביני ובשדה זו א"צ מודעא ע"ש ולפ"ד בשדה סתם אפי' מסר מודעא לא מהנייא ופסולה היא כיון דמדעתיה בירר לו א' משדותיו והכי פשיטא לתלמודא דמלתיה דרבא ה"פ דאי לאו הכי הוה מצי לשנויי שפיר כי קאמ' רבא דזביניה זביני בדלא מסר מודעא אמרינן כיון דבירר א' משדותיו גמר ומקנה ליה אבל אם מסר מודעא הא גלי דעתיה דלא ניחא ליה לזבוני לא זה ולא זאת אבל לדעת האיכא מ"ד מהיכא פשיטא ליה לתלמודא דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ואח"כ ראיתי במקו' לשם דק"ל הכי דהיכא אמר רבא הכי ואדרבא בשדה זו' וכו' ותי' דעיקר קו' הש"ס ממסקנא דתלמודא והלכתא בכלהו הוי ז"ז ונקט רבא לפי. שהוא התחיל הדבר וכה"ג איכא טובא ע"ש ומשם הראב"ד ז"ל כתב דס"ל להמק' דאפי' מסר מודעא לא מהני והמתרץ כמו כן תי' לו מלתא יתירתא ופי' אחר היינו דקא משני ליה מודה רבא היכא דמסר מודעא דמהניא והדר ק"ל א"כ אמאי נקט מעשה דפרדסא ותי' לאשמועי' דאונס ממון חשיב אונס ולאו דוקא תליוהו ויסורין ועוד אשמועינן אפילו ע"י עדים וכתב עוד שם דלרבותא נקטיה עש"ב והרב מוהר"י בן מיגאס ז"ל דחה פירוש האיכא מ"ד ופי' כגון דתבע ליה ראובן לשמעון בדין וא"ל הב לי כ"וך דאית לי גבך וא"ל אידך להד"מ דלית עליה אלא שבועה דר"ן ואצטריך למעבד עמיה פשרה ומקמי דליעבד עמיה מסר מודע' עליה ועלה קאמר רבה ור"י דהאי מודעא לאו כלום היא משום דהא ציית לדינא ואביי ורבא פליגי דאע"ג דציית לדינא כיון דכפר ליה אין לך אונס גדול מזה עכ"ל ואנכי לא ידעתי בכ"הג מאי כ"מ אי ציית דינא או לא ציית והרי לקמי בי דינא קא תבע ליה אלא דאיהו כפר ליה ותו ניחזי אנן מ"ש מההוא עובדא דפרדסא דאפי' לרבא דאמר לא כתבינן מודה דכתבינן אזביני במאי דאנסיה חבריה דקא טעין לקוחה היא בידי דכי טעין הכי רמיא עליה שבועה דכוותה כי תבעיה דאית ליה גביה ממונא והלה כפריה רמיא עליה שבועה דר"ן דמ"ש בכפריה ממון לא כתבינן אלא אמאן דלא ציית לדינא ואילו גבי פרדסא ל"ש לן בין ציית ללא ציית לדינא ונראה לחלק דשאני הך עובדא דפרדסא דכבר טען גבי סהדי דזבנה מניה כמ"ש רשב"ם בשם ר"ח אמטו להכי כי הדר וכתב ליה שטרא דזביני מהשתא אגלאי מלתא למפרע דלאו לקוחה היא בידו אמטו להכי שפיר כתבי' ליה מודעא אבל בכפריה במאי דתבעיה בדין ועבוד פשרה ס"ל לרבה ור"י דאי ציית לדינא לא כתבינן ליה מודעא דאמרי' דילמא קושטא קאמר דלית ליה גביה ולא מידי אלא כי היכי דלא לישתבע הך שבועה דר"ן יהיב מדעם דאתפשר ביה ואביי ורבא ס"ל כיון דכפריה בב"ד אין לך אונס גדול מזה מש"ה כתבינן מו' אפילו אמאן דציית דינא בכ' הג איברא דאכתי לא איפרוק דכי יהבי' ליה כל דיליה דתובע וכתבי' מודעא ומודעתו קיימת מאי דכי ליהדר לדינא אכתי הא איהו קטעין דלית ליה גביה ולא מידי ולא מחייב אלא שבועה דר"ן כדמעיקרא וא"נ קבל התובע מדעם דאתפשר ביה מצי א"ל אידך לא נחיתנא עמך לדינא אלא עד דמהדרת לי. מאי דשקלת מני והאי מלתא קיימתיה מסברא ואשכחנא ליה בס' כנ"הג במ"הב סי' פ"ב אות ב' בהג"הט ע"ש ואע"ג דהרב איירי במחי' נראה דה"הנ בפשרה וכן מצאתי לה' כרם שלמה ז"ל בח"מ סוף סימן ח"י ע"ש וא"כ למאי מהניא האי מודעא דכתבינן ליה ואי משום לכי. משכח ראיה או עדים וע"י מודעא זו מבטל הפשרה מה שמחל לו על השאר נראה דבכ"הג א"צ למודעא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סימן רע"ח והביאה מרן ז"ל בב"י סימן י"ב ס"ו ופסקה בש"ע שם ועיון מה שעמדו בזה ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ב וה' לב שמח ז"ל בח"מ סי' נ"א והרב מהר"ש ששון ז"ל בס' משפטים ישרים סי' ס' והרב משפט צדק ח"ג סי' י' דף כ"ח והרב פמ"א ז"ל ח"ב סי' ז' וה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ד ואין כאן מקומו להאריך הא בכל הני א"צ (מודעא) ותו כי ציית דינא נמי אמאי לא כתבינן לרבה ור"י דודאי כל זמן שמביא ראיה סותר הפשרה או המחילה והרשב"א ז"ל קרי לה מתנה ע"ש ואע"פ שמדברי הרא"ש בתשו' נראה דפליג אהך תשו' הרשב"א ז"ל ממ"ש בכלל ע"ד א"כ נימא דהר"י ן' מיגאס ז"ל ס"ל כוותיה הא מיהא אם מסר מו' מהני ואפי' הרא"ש ז"ל יודה דאם מסר מו' דמצי הדר ביה הא ליתא שכבר עמדו גדולים האחרונים הניתנים למעלה ויותר מחמת והעלו דלא פלג"ן בהדייהו כחד' שריין גם אשו"ר להרמ"ה בחי' לשם בסי' ק"ח שכתב בהא דרבה ור"י דמשכחת לה במודעא דפשרה דס"ל לרבה ור"י דכי ציית דינא לא כתבינן דהו"ל כמודעא דזביני היכא דלא ידעי ביה סהדי דאניס אביי ורבא דאמרי תרוייהו אע"ג דציית דינא כיון דיכול למכפריה ולאשתבועי ליה בשקרא אין לך אונס גדול מזה וקיי"ל כאביי ורבא דבתראי נינהו ודוקא במודעא דפשרה וכ"ש במוחל או במתנה לד"ה אבל דזביני לא עכ"ל מתורתו של ר"מ למדנו ס"ל