משכנות הרועים תד

הרבנים ז"ל שכתבתי ובדכ' וע"ע בתשו' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' ק"ט

אך אוסיף להביט בתשו' הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל סי' ר"ל שכתב וז"ל שהאזהרה אינה אלא לדיין אבל א"א הרשב"ץ ז"ל וזולתו מהרבנים אשר קדמוהו בזה המקום ובזולתו כלם נדרשים לשואל להשיבו כפי שאלתו והם אינם גוזרים שהדין כך הוא אבל אומ' אם הענין כך הוא הדין כ"וך ודייני המקום ההוא יראו אם השאלה אמת ידונו כפי התשובה אי לא משכחי בה פירכא חוזרים ושואלים עד שיצא הדין לאמתו כך נהגו דייני ישראל הכשרים שכונתם להוציא הדין לאמתו וכו' ע"ע שהאריך בראיות ובסו"ד כתב וז"ל וכן נהגו גאוני עולם ורבנים וחכמים וכו' עכ"ל וכתב עוד הכנ"הג ז"ל שם וז"ל ובזמנינו זה המנהג פשוט שחכם שנשאל על דבר א' אע"פ שנשאל מן הצד הא' להשיב דרך תשו' ושאלה ויראה שסמכו כיון שאותו הדין לא יבא לפניהם לדין לית ביה חששא ומ"מ מדברי הריב"ש ז"ל יראה שאף זה אסור עכ"ל ונראה לע"ד דר"ל לפי הטעם השני שכתב וכדוקיין גם מדברי מור"ם ז"ל שכ' ולא שום חכם פסק ע"ד אא"כ וכו' משמע שלא כדעת הרשב"ש ז"ל וא"כ היה מן הראוי שלא ליטפל בענין זה וכ"ש בנ"ד דשטר מודעא לא שזפתו עין רואה ומהראוי לנעול שער התשו' אלא שכבר מצאתי לגדול בדורו הרב פרח מ"א ז"ל בח"ב סי' ס"ד שנשאל בשטר מחי' והשיב קודם ראותו דשטר המודעא ע"ע וכדאי הוא הרב ז"ל לסמוך עליו ולאחוז בדרכו דרך הקדש וגם כי השואל הפציר עד בוש דחקנו עצמנו וסמכנו על דברי המקילים ולא לגזור אומר שכך הוא. הרין אלא לתלמודא בעלמא ודייני המקום מהם אלא תורה ואח"כ מצאתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' ג' שכ"כ:

ראשית מאמר יש מקור חקור דין מודעא זו על מה אדניה הטבעו דלא שלטא בה עינא כמדובר לדעת לעות יעף דבר שאם הר"ם עתאלי מקבל המתנה אחר שהודה עם בעלי החנויות ונשבע בש"ח שלא לערער עוד כלל שוב חזר בו ותפעם רוחו ועמד וגזם והפחיד להר"י צפ'ג בהפחדת ממון או הכאות וכיוצא בדבר שיכול לעשותו ואין מידו מציל כי שיח וכי שיג לו בחצר בית המלכות וידעו העדים בזה וע"ז מסר מודעא הרי"ץ שאותם המעות שנתן לו בתורת מתנה להשקיט לו מימי רע מהמערערי' כנגדו שהכל הבל ולבם בטוח שאין להם מערער ויש לו יד ושם במלכות זולתו ומה שאמר לו כן אינו אלא כסות עין להמציא לו דרך ובית מנוס לקבל הסך ההוא ע"כ נתחכם להראות לו שהם פחדו פחד. מזולתו כי יעמוד לימין הרי"ץ הנז' וכ"ז נתברר לעדים וע"ז כתבו וחתמו ואת"ל שלא ידעו כל הני טצדקי דעבדו רק שידעו נאמנה כי גם עליהם הטיל מורך בלבבם עד שהוצרכו לתת לו המתנה ההיא או דילמא שלא גזם והפחיד אותם כלל אחרי ההודאה והשבועה כמו שנאמר אלא דאינהו גופייהו בההוא פחדא הוו יתבי דילמא הדר ביה ויערער עליהם כי יש לאל ידו במלכות וגם כי נשבע בש"ח יצרא אלבישיה ואין אדם שליט ברוח ע"כ אמרו בלבם לברור לו מנה יפה והראו בעצמם כאילו הם מתייראים מזולתו ולהציל עשוק מיד עושקו וידכא עושק ובהיתרא שקיל ולבם לא נכון עמו וגלו דעתייהו לעידי המודעא דלאו מדעתייהו יהבי אלא מחמת האונס שחשבו לעזור להם אם ירצה והר"ם לא דבר מאומה מטוב ועד רע והנה אנחנו נתנה ראש ונשובה על צד הראשון שאם אחר שהודה שהדין עמהם ונשבע. בש"ח שלא לערער חזר ש לסורו להפחידם וגזם להלשין למלכות

הלא ידעת מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י. מה' מכירה . דין א' האונס את חבירו וכו'. או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות בין ע"י גווים בין ע"י ישראל ה"ז אנוס ומעשה וכו' עכ"ל ולעמוד על עיקרן של דברים אציגה נא עמך הא דגרסי' בפ' חזקת דף מ' רבה ור"י דאמ"ת דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפילו עלי ועלך דצייתינן דינא ראוי. לכתוב עלינו מודעא דזמנין דאין ב"ד מזומן מיד עכ"ל ונראה פשוט דהיכא דידעינן דאין ב"ד מזומן מיד באותו מקום לכ"ע כתבינן אפילו אמאן דציית דינא דכיון דאין הב"ד מזומן מה יתן ומה יוסיף היות הנידון ציית דינא כיון דליכא דייני בארעא פרט למזומן אלא ע"כ בב"ד מזומן הוא דקאמ' רבה ורב יוסף דלא כתבי' מודעה אמאן דציית דינא ואביי ורבא ס"ל כיון דמשכחת ליה זמנין דאין הב"ד מזומן מיד משו"ה כתבינן אפילו אמאן דציית דינא דכיון דמשכחת ליה זמנין דאין הב"ד מזומן לא פלוג רבנן הילכך בכל גוונא כתבינן וכן מתבאר באר תיטב מדברי הרב הנמוקי יוסף ז"ל ע"ש

וראיתי להתוס' ז"ל במילתיה דרבה ור"י דק"ל מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא היא ואי דזביני והאמר רבה לא כתבי' מוד' אזביני וכ"ת רבה ור"י לית להו דרבא מ"מ הו"ל למיפרך ולשנויי כדפריך בסמוך אנהרדעי עכ"ל פשיטא דלא מצי תלמודא לאוקומי מלתא דרבה ור"י באונסא כי ההוא פרדסא דבהך עובדא אפילו למאן דציית דינא כתבינן כיון דקטעין שפיר לקוחה היא בידי א"כ א"נ ציית דינא ושכיחי ב"ד מאי הוי וכדמסקי התו' במלתייהו אמלתיה דרבא אלא ר"ל הו"ל למפרך מודעא דמאי וכו' ולישני דרבה ור"י לית להו דרבא וס"ל דכתבי' מודעא אזביני וכן מצאתי לה' ח"ה ז"ל שכ"כ ת"ל והא דלא ניחא להו להתוס' לפרש דתלמודא אכלהו קפריך אי דגיטא וכו' ואי דזביני נהי דמצינן למימר דנהרדעי ורבה ור"י ס"ל דכתבי' מודעא אזביני הא מיהא לרבא קשה דאיהו הוא דאמר לא כתבינן מודעא אזביני ומשני לרבא מצינן למימר דמודה רבא דבהך עובדא כתבי' הא ליתא דעיקר שינויא אליבא דרבה ור"י לא אידכר ליה תלמודא כיון דהך שינוייא דכי ההיא דפרדסא לא מצי למיקם מלתייהו דרבה ור"י כמו שנאמר וזה פשוט אלא דאכתי איכא למידק אמאי דחיק ומוקי למלתייהו דנהרדעי כרבא ס"ל לישני בפשיטות דנהרדעי לא ס"ל כרבא אלא כרבה ור"י דס"ל כתבי' מוד' אזביני ועלה קאמרי כל מודעא דלא כתיב בה וכו' ונראה דלא ניחא ליה לתלמוד' לאוקומי מלתייהו בפלוגתא אלא דא"נ ס"ל כרבא מתוקמא מלתייהו כמעשה דפרדסא

וראיתי להגה' מרדכי בסי' תרס"ד שכתב וקשה לפירוש ריב"ם דאמ' לעיל רבה ור"י לא כתבי' מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא ובאיזה מו' איירי כגון דבגיטא ומתנתא כתבי' בלא אונס בשביל שמבטלו ומו' דזביני נמי לא איירי דלא כתבי' מודעא אזביני ובמודעא דאניס כעובדא דפרדסא לא איירי דלא ציית בי דינא שפיר ומיהו י"ל דאיירי במודעא דזביני וסבר כרבב"ח דאמר לקמן דכתבי' מודעא והא דלא פריך לרבה ור"י כי היכי דפריך לנהרדעי מההיא דרבא