משכנות הרועים תג

דאלת"ה הא קי"ל דהמבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת וראיתי לרב"א במקוב' שם שכ' משם הריטב"א ז"ל וז"ל ומורי הרב תי' דהכא אפילו שלא קבל עליו תשלומין כלל כיון דנתן לו מעותיו לקנות לו סחורה ואלמלא הוא היה לוקח ע"י עצמו או ע"י אחר אלא שזה הבטיחו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו כל מה שהפסיד בהבטחתו בההיא הנאה דסמיך עליה משתעבד ליה מדין ערב וזה הענין בין פועלים דפרקין דלקמן דחייבין לשלם לבע"ה מה שהפסי' כשחזרו וזה דין גדול עכ"ל ובאמת שהיה כתוב אצלי בענין זה בדרך ארוכה חבל על דאבדין ועיין להש"ך ז"ל סי' רצ"ב סקט"ו מ"ש בשם ה' יש"ש ז"ל ועיין עוד להכנ"הג סי' קפ"ג מאות ל"ד בהגהב"י ועיין לה' מוהר"ש צרור בס' חוט המשולש ח"ד סי' א' דף מ' ע"ב ולהרב מהרח"ש ז"ל בס' תורת חיים ח"ג סי' ח"י ולהרב מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קי"א ומ"ש ע"ד ה' מהר"ש הלוי ז"ל חלק י"ד סי' י"ד וחלק א"הע סי' ה' משם הרב אביו ז"ל ולה' משפטי שמואל סי' קכ"א ולהרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קס"ז ולהרב מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן קנ"ה והרב פני משה ז"ל ח"א סי' ל"ה והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' כ"ד וה' מהר"י הלוי ז"ל סי' כ"ד ובתשובות הרשב"א ז"ל ח"ג סי' רכ"ז והרב כהונת עולם בחידושיו לטי"ד סי' קס"א דף ג"ן ע"ד והרב דבר משה ח"ג סי' ד' והרב מחנה אפרים בה' גזילה סי' י"א ועיין עוד להרב בה' מלוה סימן מ"א

(רי) מודעא. שאלה כי באה מעיר קצינטינא יע"א באחד שהוציא שטר מתנה. וז"ל להיות שה"ר יהודה בן המנוח אברהם צפ"ג נ"ע החזיק בחנויות שהם בשוק הנק' באב לוואד הוא וחביריו כמש"ו בשטר שבידם ורצה ה"ר מאיר עתאלי בכ"ר. המנוח חיים ידיע עתאלי נ"ע לערער עליהם בשביל שגם הוא מעיקרא ובראשונה נתן אותם לו המלכות והלך כדי לערער עליהם במחנה של מלך ותבע אותו ה"ר יהודה למחנה והפציר ה"ר יהודה הנז' לה"ר מאיר הנז' כדי שלא יפסיד אותו החנויות הנז' ונתרצה ה"ר מאיר הנז' ומחל לו בחנויות הנז' בשבועה חמורה בשי"ת שלא יערער עליהם כלל ועיקר לפי שהדין עמהם באופן שלא נשאר להם שום פחד ושום אונס ממנו כלל ועיקר ורצה לפשוט לו את הרגל כדי לחזור לעיר ואחר מכאן כשראה ה"ר יהודה וחביריו שיש בידו היכולת מהמלכות והיו בני אדם ג"כ מערערין עליהם עמד ה"ר יהודה הנז' ונתן לו במתנה גמורה קכ"ה גרושוש מן מוצא קצינטינא בשביל שאם יבאו אחרים לערער עליהם יעמוד הוא לעזר ולסיוע אליהם אצל המלכות וכן עמד בפנינו אנחנו הח"ל הר"י הנז' וא"ל הוו עלי עדים נאמנים וקנו ממני בקג"וש מע"ומ בדל"ב בש"ח ובשי"ת וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח בלי שום אונס וכפיה כלל אלא מרצוני הטוב ונפשי החפצה נתתי לו דא"ק שיש לי בארץ הצבי תובב"א ואגבן נתתי לו הסך הנז"ל במתנה גמורה חלוטה ומנוקה ומשופה מכל מיני ערעור שבעולם באופן שלא יהיה במתנה הנז' שום ערעור שבעולם וכן אמ"ל הנותן הנז' מתנה זו כתבוה בברא וחתמוה בשוקא כי היכי דלא תהוי כמתנה טמירתא אלא כמתנה גלויה ומפורסמת לכל דלא למהדר בה לעלמין וקע"ע הר"י הנז' בש"ח בשי"ת שאם יבא א' מחבריו לערער על המתנה הנז' עלי ליהדר ונשבע הר"י הנז' בשי"ת שביטל כל מו' ומו' דנפקי מגו מודעי מראשן לסופן ומסופן לראשן בפיסולי: עדיהן ועדי עדיהן ע"ד הרשב"א ז"ל ונשבע הר"י הנז' על שבועתו שנשבע ש"ח בשי"ת שלא חישב בלבו לבטלו אלא כלבו כפיו עכ"ל השטר. הנז' יורינו מורינו אם יש כח בשטר מודעא אם נמסרה עליו לבטל האי שטרא או לאו ושכמ"ה

תשובה בריש כל מרא'ין נחזי אנן אי צריך להשיב על דבר אשר לא נשאלנו משני הכתות או מהחכם המורה צדק בעיר ההיא הלא זה הדבר מפורש יוצא בסיעתא דשמיא נ"ון הראשון האדם הגדול הריב"ש ז"ל סי' קע"ט כ' וז"ל כי העונה על ריב ומשיב דבר בטרם ישמע טענת ב' הכתות יחד אולת היא לו וכלימה יען צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו ויהי כמשיב צריך לסתור תשובת הראשון ולעזה עליו המדינה ועוד כי מתוך תשו' המשיב ילמוד הבע"ד לטעון טענות שיהיו בעזרו נמצא המשיב עשה כעורכי הדיינים עכ"ל ונ"מ לדינא בין ב' הטעמים שכתב הרב ז"ל דלטעם הא' היכא שמשיב לשואלו דבר הדר בעיר אחרת שאינן עתידין להתדיין לפניו הרשות נתונה ביד החכם המשיב אבל לטעם השני אע"פ שאינם מתדיינים אצלו נעשה כעורכי הדיינים שילמוד הטענות שיהיו בעזרו ומור"ם ז"ל בח"מ סימן טו"ב הביא ב' הטעמים שלא יכתוב שום חכם פוסק על דבר אא"כ וכו' עי"ש וע"ע בתשו' מהר"ם מפאדווא ז"ל סי' מ"ד ומ"ה ונ"ד וסי' ס' ובתשו' ה' חות יאיר סי' רע"ג והר"ם מינץ ריש סימן ס"ז

גם אשו'ר להת"הד ז"ל בפסקים סוף סי' ס"ב שכ' ש וז"ל וששאלת על האחים והאחיות איני משיבך דבר דיען הוא נוגע הוא בדיני ממונות וכן נהגו רז"ל לבלתי השיב אפילו דרך תשו' ושאלה בעלמא מא עכ"ל ובסי' רס"ז כ' וז"ל אין וסתי להשיב בדיני ממונות אם לא שהובררתי לפסוק הדין ברצון הבע"ד או מדייניהם עכ"ל גם הר"ם מפאדווא בסי' מ' כתב וז"ל אחר שהביא תשו' הרב ז"ל שבסי' ס"ב זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענות על דברי ריבות בד"מ אם לא נהיה נדרשים מב' הבע"ד או מהדיינים עכ"ל ועיין במהרש"ל סימן כ"ד שגם הוא הביא תשו' מהרי"א אשר הובאת לך ותשו' מהר"ם מינץ ומשטחיות דברי כלם נלמוד דס"ל כטעם הב' שכתב הריב"ש ז"ל וכדכתי' בעניותין ולהכי לא פלוג רבנן היכא דאתו למידן קמייהו לדלא אתו והדלת סגרו מוסגר ומוחלט אלא שראיתי להכנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות י"ט שכתב משם הרב המבי"ט ז"ל שכבר נהגו המורים להשיב כשהמקום רחוק והרב באר שבע בקונט' התשו' סי' ט"ל הביא דברי הריב"ש ומהרא"י מוסיף תשו' הרב מוהרלנ"ח ז"ל ושכולם נמשכו אחר תשו' מוהר"ם שכתב וששאלתם על הדינים אין לנו להשיב כי אם להדיינים שלא אעשה עצמי כעורכי הדיינים וכו' עכ"ל אלא שראיתי למוהריק"ו ז"ל שורש ע"ג שכ' וז"ל אמנם כי ק' בעיני לכתוב מענין זה באשר לא שמעתי דברי המתנגד ואלמלא פניך הייתי נושא לא הייתי כותב עד שומעי דבריו גם הוא ואולם כי אין דברי לפסוק הלכה מאחר שלא שמעתי דברי החולקים עכ"ל שמענו מדברי קדשו כי שלא לפסוק הלכה יכול לכתוב אע"פי שלטעם השני שכתב הריב"ש ז"ל לפום מאי דכתיב' נר' לאיסור גם ממרוצת תשו' מהר"ם ז"ל שהביא הרב ב"ש ז"ל דמטעם עורכי הדיינים נגעו בה וכן רהטי תשו'