משכנות הרועים תב

וכו' עכ"ל וע"ש בתוספות שהק' עליו ממה שהק' הרב ז"ל ע"ש

האמנם לענין דינא נראה דלא פליגי ומיהו בממשכן שדהו לחבירו פשיטא דבע"כ מקבל חצי דמיו דליכא למגמר משדה אחוזה דגזירת הכתוב היא אלא ממקדיש וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם משם הרמב"ן ז"ל אלא שלא פירש בדבריו דכלהו פירי אכיל אלא דממשמעות דברי רשב"ם ז"ל דמפרש וליקדישו באנפי נפשייהו לענין שנפדין בפני עצמן למשקל פירות דידהו משא"כ בשדה א' נהי דמצי פריק ואינו נחלט לכהנים ביובל הא מיהא הגזברים זוכים בכלהו פירי דמצו אמרי ליה שדה הקדשת ולא חצי שדה אבל לכופו לפרעון כיון דקי"ל כרבא דאמר בהאומנים דף ע"ז דמאן דאוזפיה לחבריה ק' מנה ופרעיה זוזא זוזא פרעונא הוי ואין לו עליו אלא תרעומת וכו' ואם אינו חייב לקבל ממנו לא קבולי נקבל מניה ולא תרעומת תהוי ליה עלויה והיינו בתוך זמנו דאי לאחר זמנו כופהו עד שיתן לו כל חובו כמו שנתבאר במקומו ומצאתי להרשב"א ז"ל בח"ג סי' ל"ז שנשאל במי שפרע מקצת חובו זהובים ובשעת גמר הפרעון הוזלו וטען המלוה שיחשבו הזהובים שפרע לו קודם בערך של עכשו ופסק הדין עם הלוה ומהך דעבד אם נגאל לחצאין ומאי דאמר אביי עלה ומהך דהאומנים ע"ש ולשם בסי' מ"ג די"ג ע"א כתב וז"ל משכנה לזמן ובא בע"ה לפדות בין כל חובו בין מקצתו יכול הוא לפרוע ואפי' באתרא דלא מסלקי כדקי"ל לוה וגואל וגואל לחצאין וה"ה למשכונה אלא שהמלוה אוכל פירות כל זמנו כדמוכח בקידושין בההיא שמעתתא דלוה וגואל וגואל לחצאין וכן דריש פרק בית כור במאי דהק' התם ואמאי ליקדשו באנפי נפשייהו ואין מפרשין לחכם עכ"ל כללו דבריו שבחי' הניתנים למעלה היו צריכים פירוש אלא דמשמע כדמוכח בההיא דקידושין אינה הוכחה והרב ז"ל שם בחי' לא סמך ע"ז אלא מדברי רשב"ם ז"ל לפי מה שפי' דבריו כדכתי' גם אשו'ר לרב"א ז"ל במקובצת בריש פרק בית כור שכתב משם הרשב"א ז"ל ליישב פי' רשב"ם ז"ל דנ"מ אם אין נמדדין עמה הו"ל כשדה א' וגואל ואוכל פירותיו אבל אם היו נמדדין עמה נהי דגואל לחצאין הא מיהא אינו אוכל פירות חציה וכן במקדיש וגאל חציה נהי דאינו נחלט לכהנים הא מיהא הגזבר זוכה בפירות כל השדה ע"ש גם הרב בע"הת ז"ל בשער ס"ט כתב כן ושכ"כ הרמב"ן ז"ל ומ"ש הרב שם דיש ראיה מפרק בית כור גבי בטלה חלוקה ע"ש היא בדף ק"י ע"ש ועיין להרב בני יעקב ז"ל דף צ"ז ע"ד מ"ש בזה והטור ז"ל סימן ע"ד ס"ח אמרינן דמאן דאכיל בנכייתא משום דסבר מידי דהוה אשדה אחוזה ע"ע ועיין עוד בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ג סי' מ"ג אשר הובאת לך ואין כאן מקומו להאריך

אמור מעתה קם דינא לפום רבנן דמצי למכפייה לוה למלוה לקבל מעותיו בגו זמניה אלא דאכיל פירי כוליה עד דמשלם זמניה ומה שטען המלוה דלא ניחא ליה לקבל מתנה דכתיב שונא מתנות יחיה הן אמת כי הרב התרומות בשער ל' בטל טענה זו וטעמא טעים דהרחבת הזמן היא להנאת הלוה שהמלוה נתחסר עמו עד זמן פ' הילכך מצי אמ"ל הלוה איני רוצה לקבל טובת הנאה מרובה יותר ע"ש ולגבי ממשכן שאוכל הפירות עד זמן פ' דהו"ל הנאה לתרוייהו א"כ היכי כייפינן לקבולי נכסי דידיה ולמיכל פירי הא מצי המלוה למימר לא בעינא דכתי' שונא מתנות יחיה הא ודאי לק"מ דשאני התם דמשעה שמשכן לו ביתו כבר זכה בפירותיה עד דמשלם זמניה שהיא כקנויה אצלו כמ"ש רש"י ז"ל שם בפ' הרבית ע"ש וכ"ה מבואר בדברי הרמב"ן והרשב"א ובעה"ת ז"ל ואין זה מתנה כלל רק בתורת מכר ירד לה וקנויה לו לאותו הזמן וברור איברא דמה שטוען מקול פחדים באזניו כיון דבגו זמניה שפיר קא טעין וע"ש בהרב בע"הת והטור ז"ל שם והכל לפי ראות עיני הב"ד ואזניהם תשמענה דבר ועיין מ"ש לעיל במערכת אות ה' מדיני הלואה סי'

(רג) משיכה. ראובן קנה סחורה משמעון . וצוה לגוי להוליכה לרשותו וכן עשה לכאורה נראה דלא מקרו משיכה דקי"ל דאין שליחות לגוי ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל החדשות סי' ס"ג וכתבתיו באות ש' סי' עק"ב ע"ש אלא שה' מח"א ז"ל בה' קנין מעות סי' ט"ו פסק דמהני דלאו שליחות בעינן וכו' ע"ש וע"ע מ"ש ה' ז"ל בהלכות שלוחין סי' י"א ע"ש

(רד) משיכה. מדידה לא הויא משיכה עיין בטור סי' ק"ק סי"ג מ"ש בשם הראב"ד ז"ל ועיין בטור י"ד סי' קל"ב היה עכו"ם מודד וכו' ומ"ש עליו מרן ז"ל ועיין להמש"ל ז"ל בפ"ד מהלכות מכירה דין ה' ומה שרמז ה' המגיה ז"ל עוד בזה ע"ש

(רה) משיכה. אם משך בשתיקה עיין בס' קול אליהו סי' ט"ל

(רו) משטה. לא אמרינן דמצי אמר משטה הייתי בך אלא כשתבעו אדם שהוא חייב לו והשיבו הן דאמרינן כל כמה דלא אמר אתם עדי מצי אמ"ל משטה הייתי כך אבל באומר מעצמו לא כמבואר בש"ע סי' פ"א ועיין בתוס' ר"פ זד הנושא בד"ה אי דלא וכו' ע"ש ועיין ש"ך שם

(רז) משטה. קי"ל באומר לחבירו תן לי מנה שאתה חייב לי וא"ל הן ולמחר א"ל משטה הייתי בך דנאמן בשבועה דלהשטאה איכוון כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ב ופ"א ע"ש אבל אם היה בפני ב"ד אינו נאמן עיין בס' קול אליהו סי' ט"ל

(רח) מש"א בימי חכמי הגמרא היה מש"א צרוף ס"ג. ליטרין מליטרין דאתרא דנא עיין סי' ש"ח כי הוא שיעור ל' קבים תש"ך ביצים וכל ביצה משקלה אוקייא וחצי עולה אלף וח' אוקייאת הם שיעור ס"ג ליטרין: (רט) מבטל כיסו של' חבירו. גרסינן בירוש' : בפרק א"נ משנה ג'. ובפ' המקבל משנה ג' אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת והרי"ף ז"ל שם מייתי הברייתא הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת דברים ומינה יליף דהמבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת דברים ולא אייתי מהא דגמרין דא"ר יצחק המבטל כיסו של חבירו וכו' וכן מאי דאבעייא לן התם בירוש' בהמבטל שדה או חנותו ולא אפשיטא והנמק"י בפרק המקבל דאמרינן התם ר"י היה דורש לשון הדיוט הביא כל דברי הירושלמי הללו ע"ש וכתב רבינו ירוחם נתיב ל"א ח"ב טעמא דפטור. משום דהוי גרמא בעלמא והרמב"ם בהלכות שלוחין בפ"ז דין ז' העתיק לשון הברייתא דמייתי הירושלמי כמ"ש מרן הכ"מ והקשו הגה"מיי מהא דאמרינן התם דף ע"ג האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ולא זבן משלם ותי' דמיירי שהתנה עמו שאם לא יקנה לו משלם ע"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל עלה