משכנות הרועים תא

עכ"ל והוא ע"ד שכתב בבע"הת ז"ל מאריה דהאי דינא דהיינו בירד והחזיק בה ואכל פירותיה

ותבט עיני להגאון הרשב"ש ז"ל בתשו' סי' תי"ד שנשאל על רזא דנא והעלה דאם המלוה היה אוכל פירות המשכונה בחייו וגם אחרי מותו בהא קורא אני מוחזק וכו' עכ"ל משמע להדייא דס"ל דאכילת פירות לחוד מהנייא ולשון בע"הת ז"ל שכ' מוכח דבעינן נמי שדר והחזיק בה ואם סמך הרב ז"ל על מה שכתוב בשטרי משכנתא ילך ויחזיק וישכון וכו' מאן לימא לן דעקימת שפתים הוי מעשה האלף לך שלמ'ה אשרי תבחר ותקרב ועל פיך ישק כל עמי ובח"ג מחוט המשולש סי' ה' פלפל בתשו' הרשב"ש ז"ל הלזו לא ע'ט האסף ועיין להרב בית יהודה בח"מ סימן מ"ב שכתב לפשר בקרן

ומה שהעיד א' מהב"ד יצ"ו שהממשכן בא לקבול לפניו על דין עסק ביש והודה הלוה שהוא חייב לו אין בעדות זו כח להוציא מהיתומים חדא דצריך לברר באיזה זמן היה המעשה דאיכא למימר דביני ביני פרעו משלם ועוד דהיורשים קטנים ואין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וקטן כמאן דליתיה דמי ועוד בה והוא בא' ואין להאריך עוד

גם אני שמעתי וכמדומה שראיתי שטר משכונה הלזו העתק מהעתק שלא ע"י ב"ד וגם לא קיימו הב"ד החתימות ואם נמחק וצריך לחקור ולדרוש בעיקר העדות בפני הב"ד אע"פ שבאו עדי השטר עצמם להעיד בפני הב"ד ודעת הרב ש"ך ז"ל שצריך ג"כ בפני הלוה דוקא ושלא כדעת מורם ז"ל וגם צריך לכתוב שקרעו השטר הא' דאי לא"ה פסול ואע"ג דלא חיישינן לב"ד טועין שכחה שכיחא וגם שיעידו העדים שנמחק באונס ולא מדעת כל זה מבואר בריש סי' מ"א וכן באדרכתא ושומא צריך למכתב שקרעו לשטרא קדמאה ע"ש סי' קט"ו ועיין בתשו' הריב"ש ז"ל סימן תי"ג שנשאל בהטפסת שטר מתנה ע"י ב"ד ונמצא א' מהם קרוב וא' מעדי השטר הוא אחד מהב"ד ואין עד נעשה דיין והאריך הרב ז"ל להכשיר אפילו בלא עדים רק שיכירו חתימת העדים שהרי מדעתם שיטפסוהו יען יש בו זכות לנותן וכו' ע"ש ומרן ז"ל בב"י הביאו בקיצור ועיין במור"ם ז"ל בסס"ג. דמיירי נמי אפילו בהטפסת שטר מכר דמעתיקים אות באות דאינו גובה בו אלא עד שיוציא גופו של שטר כמ"ש הסמ"ע ז"ל סקכ"ז ע"ש ובנ"ד לא מצאתי מקום להכשיר הטפסה זו הכפולה. זה הנלע"ד ועיני אדוני רואות ואת אשר יבחר בו יקריב אליו

(רב) משכונה. ראובן משכן ביתו אצל שמעון בסך מה למשך כ"וך שנים וכתוב בשטר שבתוך הזמן אינו רשאי לפדות כמנהג ועמד ראובן בתוך הזמן אשר גבלו ויאותו ביניהם ורצה לפרוע לו דמיו והמלוה מעכב ע' והלוה א"ל טול חובך ודור בבית בחנם עד דמשתלם זמניה והמלוה אומר אנא בעינא דלחיי דכתיב ושונא מתנות יחיה ועוד קול פחדים באזניו מהלכות מלכים ומלחמותיהם לא ניחא ליה | דלוקומו נכסי באחריותו יורה המורה. לצדקה היכי לדיינו דייני להאי דינא ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על ראשון ראשון בריש אמיר אציגה נא עמך הא דאיבעייא לן בפ"ק דקידושין דף ד' ע"ב בע"ע הנמכר לגוי אם נגאל לחצאין כיון דלא כתיב ביה כדי גאולתו כשדה אחוזה דכתיב ביה כדי או דילמא גמרינן גאולתו גאולתו וסבר ר"ש דכשם שאינו נמכר לחצאין כך אינו נגאל לחצאין ואביי אמר את"ל נגאל לחצאין משכחת לה לקולא ומשכחת לה לחומרא וכגון דאוקר וזל ואוקר ע"ש ורבינו ז"ל בפ"ב מהלכות עבדים דין ז' פסק דנגאל לחצאין ודעת רבינו ז"ל דאביי פליג אדר"ש תדע מדהו"ל למימר את"ל אינו נגאל לחצאין ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שם ז' וכבר תמהו עליו הרב כ"מ והלח"ם ז"ל ע"ש ותו דאיבעייא לן התם במוכר בית בבתי ערי חומה אם נגאלת לחצאין או לא וקי"ל כרבנן דאינה נגאלת לחצאין וכמ"ש רבינו בפי"א מהלכו' שמטה ע"ש ויש להתבונן במאי דמספק"ל בע"ע ובתי ערי חומה אם נגאלין לחצאין אי ר"ל שהעבד עושה חציו בן חורין ועובד את רבו יום א' ואת עצמו יום א' ובבית לאכול פירותיה לחצאין ומפשטא דתלמודא מוכח דמסתברא ליה דנגאל לחצאין אי לאו דאיכא למימר דגמרינן גאולתו גאולתו משדה דקפיד קרא דאינו נגאל לחצאין והשתא נחזי אנן דאי אמרינן דאינו נגאל לחצאין אין העבד כופה את רבו לקבל ממנו חצי דמיו ומאי מספק"ל לתלמודא דלהוו גביה כפקדון דמי הזקיקו לקבל ועוד נ"מ טובא דאי חשבינן להו כפקדון אי איתנסו או שנפסל המטבע או אלו נכסי אי חשבינן להו כפקדון אכתי נכסי ברשות מארייהו קיימי ואביי אמאי לא קאמר משכחת לה לקולא ולחומרא בכ"הג לקולא דאי אמרינן נגאל לחצאין הנך זוזי דפרעיה קמו ליה ברשותיה ואי הוקרו המטבעות מדינא דמלכותא השבח לאדון ואי אמרינן אינו נגאל כפקדון הוו גביה ואם השביחו השבח לעבד ואמאי תלה השבח בעבד ואיצטריך : לאוקומה באוקיר וזל ואוקיר

וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשם דק"ל היכי הוו כפקדון גביה והא איהו לפרעון קבלינהו דא"נ אינו נגאל לחצאין היינו בע"כ דאדון אבל אי מדעתיה קבלינהו אמאי לא הוי פרעון ואת"ל דאסור לגאול לחצאין כיון דקיבל איפרוק ליה וניחא ליה בדקבל סתם וכיון דמדינא לא חשיב פירעון חשבינן ליה כפקדון אבל אי אתני בפירוש שיהיה פרעון בין את"ל נגאל או אינו נגאל פרעון הוי ע"ש ומדבריו למדנו כל כמה דלא אתני למהוי פרעון את"ל דאינו נגאל לחצאין אכתי נכסי ברשות מארייהו קיימי לשבחא ולהפסדא ולכל אונסא ולקמן ית' בס"ד

וכתב עוד הרב ומהכא נמי משמע דאף כשח"ל נגאל לחצאין אינו עובד את עצמו יום א' ואת רבו יום אחד ואי קרקע הוא כגון בית בבתי ערי חומה אינו נוטל חצי פירותיו אלא כלהו פירות דלוקח הוו דאלת"ה האי נמי כי אתרצי וקבל חצי דמיו הא איפרוק פלגיה וזכה בחצי פירותיו מעתה וא"כ היכי קרינן להו פקדון אדרבא פרעון גמור הוי עכ"ל ולא הבינותי זה דהרב ז"ל אוקי למלתיה דאביי בדקבל סתם וכיון דמדינא לא חשיב פרעון כשת"ל דאינו נגאל לחצאין הו"ל הנך זוזי כפקדון אבל אי אמרינן נגאל לחצאין מדינא פרעונא הוי ולא הוו לגביה כפקדון א"כ ממילא דפלגא איפרוק וזכה בחצי פירותיו והעבד אינו עובד את רבו אלא יום אחד

וכתב עוד הרב ז"ל ומסתברא ממשכן שדהו שנגאל לחצאין מדינא כדבעינן למכתב אי גאיל לחצאין פירי כלהו דמלוה נינהו דכולה שדה אשתעבודי אשתעבד לכולה מלוה ועד לא פרע ליה כולה מלוה לא שקיל פירי ולא כלום וכן נר' דעת רשב"ם ז"ל