משכנות הרועים לט

אות ל"ה בשט' שותפות דלא גבי ממשע' בחלק ההפסד דלאו שט"ח הוא ע"ש ה"נ דכוותה בנ"ד ובמוכר קרקע ע"י אונס וכתו' בשט' המכר שקבל דמי המכר איפליגו בה רבוותא נו"ן אי מהימן הלוקח לומ' פרעתי ומרן בש"ע סי' ע' ס"ו פסק כמ"ד נאמן לומ' פרעתי ע"ש וה' בעה"ת ז"ל ש' מ"ז פסק דאינו נאמן לומ' פרעתי ע"ש שוב מצאתי להמש"ל ז"ל בפי"א מה' מכירה דין י"א שכת' בענין זה ועיין לקמן מדיני אסמכתא בס"ד

(ל) אונאה. קי"ל הלוקח פירות אכסרא בסלע או בב' קנה ומחזיר האונאה כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סי"ט ע"ש האומנים שעסק מלאכתן לעשות תכשיטי זהב כמו חלאים וכדי להצהיבן מחליקין אותן בכלי ברזל עשוי פיפיות דקות ונקרא בלשון הגרי אל מבר"ד ועי"ז א"א שלא יפול ארצה עפרות זהב וכן מקעקעין זהב התכשי' ההוא לשכן אותו באבנים טובות ומרגליות וע"י חוזק יד המקעקע נזרקין פחי הזהב ההוא ויושלך ארצה ומתערבין עם עפרות קרקעות האדמה של החנות והוא שנק' בלשון הגרי אל פנ"אס ואחר ימים או עשור מוכרין בעלי החניות לאנשים ידועים את עפרורית החנות בסך שיאותו ביניהם והכל לפי מה שהוא אדם בעל החנות ואז הקונה מכבד את החנות ואסף איש חיל את עפר החנות והאפר ובודק עד שידו מגעת וכובר בכברה ומלקט על יד ע"י את עפרות הזהב בא מעשה לפנינו באחד שקנה את עפרורית החנות של האומן וטרח בעשר אצבעותיו ולא הגיע לשליש ולרביע מדמי הקניה אשר קנה ועמד לתבוע דמי אונאתו או לבטל המקח כיון שהוא יותר משתות וכ"ש בנ"ד יותר מפלגא כמדובר

זאת אשיב דרך קצרה גרסי' בפ' הזהב דף מ"ו א"ר אמר"ה מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה וכו' הני חליפי דמו ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קא"ל ר"א אמר"ה אמ' מכור לי באלו קנה ואין לו עליו אונאה ע"כ. ומהנראה דאמוראי נינהו ואליבא דר"ה ולכ"ע קנה ובאונאה הוא דפליגי דמ"ס נהי דחליפין הוו ואין בהם אונאה דממכר אמר רחמ' ולא חליפין הא מיהא כיון דא"ל מכור לי באלו דלשון ממכר הוא ולא לשון חליפין אמטו להכי יש לו עליו אונאה ומ"ס כיון דלא קפיד לידע כמה הוו הלך זוזי כחליפין דמו ותו לא איכפת לן במאי דאמ' מכור לי דאינם אלא חליפין ואין לו עליו אונאה והרי"ף ז"ל לא העתיק אלא דברי רבא מוכח דכוותיה קי"ל והרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מכירה ה"ב פסק כרבא דאמ' יש לו עליו אונאה וכת' עוד שם וה"ה ללוקח פירות אכסרא בסלע או' בשתים שקנה ומחזיר האונאה ובתרוייהו דיש לו עליו אונאה דוק' באומ' לו מכור אלו או באלו אבל אם לא הזכיר לשון מכירה כלל פשי' דחליפין גמורים הוו ואין בהם אונאה וכ"מ להכ"מ והרא"ש מספק"ל לענין דינא דאי רבא גרסי' פשי' דכוותיה קי"ל דבתראה הוא' ואע"ג דלאו סברא דנפשיה היא' אלא מילתיה דר"ה קאמ' לה ס"ל להרא"ש כיון דאיסתכר ליה לרבא מילתיה דר"ה דיש לו עליו אונאה הכי נקטינן אלא דק"ל ז"ל דרבא לא ראה הלכך הוי ספקא דדינא ואין מוציאין ממון מיד המתאנה ע"ש

והטור שם סכ"א כת' מכור לי באלו כת' הרמב"ם שיש שיש בו אונאה פי' שהיה תופס מעות בלא מנין וכו' וא"א הרא"ש כת' דספקא הוי וכו' עכ"ל ולא העתיק מדברי הרמב"ם וה"ה ללוקח פירות אכסרא וכו' אמנם מרן בש"ע הביא לשון רבי' ז"ל בפ' החלוקות ולא הזכיר דעת הרא"ש כלל ומור"ם ז"ל תת' לס' הרא"ש ז"ל בשם י"א ע"ש והסמ"ע ז"ל הכריח דלא קאי אלא אריש דינא דאכסרה דדמי אבל אאכסרה דפירי כ"ע מודו דהמקח קיים ויש לו עליו אונאה כמ"ש בר"ס רנ"ו ולא ולא הגיה עליו מור"ם כלל לכן פי' דאאכסרה דפירי כ"ע מודו דיש לו עליו אונאה ומור"ם לא קאי אלא אאכסרה דדמי דהיא אכסר' האמו' בגמ' ואיפליגו בגמ'ואיפליגו בה ע"ש וכ"כ הרב"ח בדעת הטו' שלא הזכיר לחלוקת אכסרה דפירי שכבר נתב' בסי' ר"ט דס"ל כדעת הרמב"ם ע"ש ואי מדמינן נ"ד לאכסרה דינא הוא דיש לו עליו אונאה ובטול מקח יותר משתות אלא דיש לחלק דהתם דבר שמינו ידוע חטים או שאר פירות מ"ה ס"ל דהמקח קיים ויש לו עליו אונאה אבל בנ"ד בדין עירוב"א עפר ואפר ועפרות זהב הו"ל כשאין מינו ידוע וכבר נתב' שם בסי' ר"ט דלא סמכא דעתיה דלוקח כגון מה שבבית זה מכור לך שנתב' שם דיכול לחזור בו דאין כאן מקח אלא הרי הוא כמשחק בקוביא ע"ש איברא דלדעת מור"ם ז"ל בסי' ר"ז סי"ג דמשחק בקוביא ליכא לתא דאסמכתא א"כ לדעתו המקח קיים גם למה שחילק הסמ"ע ז"ל שם בסי' ר"ט דשאני התם דתרוייהו לא ידעי משא"כ במוכר מה שבבית זו דהמוכר ידע מה שיש אתו מה בבית ע"ש בנ"ד כ"ע ידעי דבין המוכר ובין הקונה תרוייהו לא ידעי א"כ לדעת מור"ם ז"ל ליכא לתא דאסמכתא מיהו אנן בדידן דבתר מרן בש"ע גרירי לא נפק"ל מידי ובדברי הסמ"ע והב"ח מצאתי לה' מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ סי' מ"ח שכת' מסברא דנפשיה לחלק דבאכסרא דדמי הוא דפליגי אמוראי אי דמו לחליפי' אבל באכסרה דפירי שהדמים ידועים לכ"ע מכר מעליא הוא ויש בהם אונאה ולסוף אייתי לדברי הסמ"ע מה שפי' בכוו' מור"ם ז"ל והסכים עמו לענין דינא ע"ש ובאמת נדון הרב שם כמו ערימת חטים דסי' ר"ט שקנה חבית דגים קטנים ולא נמצא בה מה שאמרו אבל בנ"ד שאין שם פירות ידועים אלא תערובת עפר ואפר ועפרות זהב איכא למימר דהו"ל בשאין מינו ידוע וכדכתי'

וראיתי לה' לחם רב סי' קט"ן שנשאל על נדון קרוב לנ"ד והביא הך דפ' הזהב אשר הובאת לך ואחר שפלפל בחכמה עמד ותלאה בפלוגתא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל וכיון דהרא"ש מספק"ל והרי"ף והרמב"ם פשי' להו לא שבקי' פשיטותייהו משום ספקו של הרא"ש ז"ל הלכך יש לו עליו אונאה ע"ש ש"מ דס"ל להרב ז"ל דאין זה בסוג שאין מינו ידוע אלא כפירות אכסרה וממה שתלאה בפלוגתא דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ש"מ דס"ל דהרא"ש פליג על הרי"ף גם באכסרה דפירי ושלא כדעת הסמ"ע והב"ח וה' מוהר"א הלוי הנאמרים באמת דבאכסרה דפירי כ"ע מודו דמכר גמור הוא ויש לו עליו אונאה אלא כפשט דעת מור"ם ז"ל דהרא"ש פליג בתרוייהו וכמו שצידד ה' מוהר"ש הלוי שם ולא ידעתי מה יענה הרב ז"ל לדברי הט"ז ז"ל דסתם לן בסי' ר"ט ובסי' רכ"ז לת' שהרא"ש. חולק ע"ש

וחזיתיה להרב מקור ברוך סי' נ"ה שנשאל על . נ"ד בקירוב והביא דברי הרמב"ם בדין אכסרה ומה שהק' מרן בב"י מהך דפ' הרבית ותי' כמ"ש הרב"ח בסי' ר"ט והמש"ל בפ' כ"א מה' מכירה ע"ש ושו" חילק בין ששניהם אינם יודעי' להיכא שהמוכר יודע ע"ש וכמו שחילק הסמ"ע שם לדין המשחק בקוביא