משכנות הרועים שצט

(קצג) משכון. בעל שמשכן נכסי צ"ב של אשתו וטוענת שלא מדעתה עיין ש"ע א"הע סימן צ' ואם מודה הבעל עיין להרב מוהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה ח"א חא"הע ס"ז

(קצד) משכונה. ראובן משכן ביתו לשמעון לזמן מוגבל ובתוך הזמן לאיזה סיבה יצא מהבית והשכירה לאחרים וראובן מוחה בידו משום שסיעתו מרובה משל שמעון ועוד שאינו רוצה בשינוי. בני אדם וכמה מיני. תואנות הנה אמת . נכון הדבר מ"ש מרן בש"ע סי' שט"ו

(קצה) משכונה. שטר משכונה שכתוב לזמן שנה ושאם יעבור הזמן ולא יפרע שיהיה ברשות בעל המשכונה וביד באי כחו למשוך המשכונה הנז' כל זמן שירצו שנה אחר שנה או לכופו לפדותה ונפטר בעל המשכונה וטוען ראובן אין אדם מוריש שבועה לבניו ויורשי שמעון משיבין שמת אביהם תוך הזמן לפי שנמשכה עד עתה המשכונה כי ביד שמעון היה למשוך אותו וכ"ז ההמשכה תוך זמן הוא הרשב"א ז"ל ח"ג סי' כ"ט

(קצו) משכונה. ראובן משכן חזקת ב' בתים אצל שמעון בעד סך ש"ת גרושוש לזמן ד' שנים ושאם לא יפרע לו בתשלום הזמן המוגבל שתהיה החזקה מכורה מעכשו וא"צ קנין אחר ועבר הזמן ורוצה ראובן להחזיק בבתים ההם ושמ' צווח כי הבתים שוים כפליים מסך המשכונה ראיתי להרא"ש ז"ל בסוף כלל ק"ח הביאו הטור ז"ל סי' ע"ג סכ"ו ועיין כנ"הג שם בהג"הט אות ל"ב והסמ"ע שם סקמ"ד והש"ך ז"ל שם סקמ"ט וה' תורת חסד ז"ל סי' רכ"ה וה' עדות ביעקב סי' קכ"ה והרב מ"ל ח"מ סימן ל"ד דף רל"ו ע"ד

(קצז) משכונה. מי שנושה בחבירו סך מה ונתפשר עמו למשכן לו קרקע בתורת משכונה בנכייתא על זמן וקבל קנין ע"ז הממשכן מדעת המלוה דפשיטא דמהני כמ"ש בש"ע ח"מ ס"ז ע"ש. חזר בו המלוה ופסקתי להם שאינו יכול לחזור שכבר נקנה לו הקרקע לזמן ימי משך המשכונה ויש מהחברים ה"י שגמגמו בזה ומן השמים הורוני תשו' התייר הגדול מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סימן קכ"ד פסיק ותני כדכתי' בעניו' ת"ל

(קצח) משכונה. שאלה ראובן נושה בשמעון סך מה בתורת משכונה על חלקי החצרות שיש לו וראובן נסע משם וקבע דירתו במקום אחר ושלח מורשה לגבות חובו משמעון קרנא ופירי מהשוכר החלקים ההם ועמדו לפני ב' מהב"ד של שם בועד שד"ר נר"ו אשר נמצא שם בעת ההיא ונתפשרו עז"הד שהחליט שמעון לראובן חלקי הקרקעות ההם בעד סכי המשכונה קרנא ופירי ותנאי היה הדבר שאם במלאות לו שנה עד ר"ח תמוז יפרע לו סך המשכונה יחזיר לו הקרקעות ההם וימחול ראובן על סכי השכירות ושישלישו שטרי הקרקעות ביד שליש פה מתא יע"א עד ר"ח תמוז כמדובר כל זה היה בתמוז דאשתקד ושמעון קיים מצות שלוח ע"י א' מהב"ד נר"ו ובהגיע תר תמוז דהאי שתא עמד ראובן ותבע מהשליש למסור לו ספר המקנה ההוא והוציא שטר השליחות המובא לו וחתימי עליה הנך ב' ב"ד גופייהו גם את הג' וחד שד"ר אחרינא שם היה ושם נמצא בימים ההם ושם כתוב לאמר עד ר"ח תמוז כשיהיו השיירות מצויות עכ"ל וכיון דמהלכות מלכים ומלחמותיהם אין עובר ואין שב א"כ אכתי לא מטא זמניה ועוד בה נהי דברישא כתוב בר"ח תמוז שפיל לסיפיה דשטרא וכה דבר בחדש תמוז סתמא וקי"ל דבכ"הג תפוס לשון אחרון א"כ עד ר"ח אב הוא דאית ליה לראובן למתבע הנך שטרי עמד השואל ושאל יורה המורה לצדקה להיכן נוטה שורת הדין ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על אחרון ראשון נהי דחדש סתם משמע מתחלת החדש ועד סופו אמטו להכי אם קבע אחד לחבירו לפורעו בחדש פ' דאין המלוה יכול לכופו אלא עד סוף החדש דהמע"ה ואיכא לפרושי דאכל החדש קאי אבל היכא דכתיב ביה בשטר בר"ח דבפי' איתמר דביום ר"ח זמניה הוא אע"ג דלקמיה כתיב בחדש סתמא אמרינן בכ"הג ילמד סתום מן המפורש כיון דהני לישני לא סתרי אהדדי ובנקל אפשר לקיימן וכבר כתב מרן ז"ל בב"י סי' מ"ב בשם הגה"מיי והסכים לזה דעת הטור ז"ל ופסקו בש"ע שם ס"ד כל היכא דלא סתרי אהדדי מקיימין ע"ש ובנ"ד האי לישנא לא דחיק ולא רחיק דלעולם מלת חדש ממשמשת והולכת מר"ח ועד סוף החדש ואע"פ שהרב מוהריב"ל ז"ל בס"א סי' כ"ח צדד לומר דהיכא דהוי לישנא יתירא אמרי' לטפויי וחזרה הוי ע"ש ודכוותה בנ"ד שאחר שכ' בר"ח תמוז חזר וכתב ואם בזמן הנז' הוא שולח הסכום הנז' דהיינו בח' תמוז תו למה ליה למכתב דהיינו בחדש תמוז והוא סותר הקודם אלא עכ"ל דאהדורי קא מהדר ביה ונראה דלא דמי דשאני נדון הרב ז"ל דאם נפרש ולא יהיו עדים נאמנים דר"ל דאין הגט קיים אלא אם לא יהיו עדים נאמנים שבא בתוך אותו זמן אינו סותר מה שהאמין לאשתו דנאמנות דאשתו לכשאין עדים שבא אבל נ"ד תיבת ר"ח מורה על עצומו של חדש ואי אמרת לטפויי אתא לכל החדש הוי סותר למלת ר"ח אלא ודאי דאינו סותר כלל וילמוד סתום מן המפורש ועוד דהרב ז"ל בדרך אפשרות קאמר לה וכ"ש בנ"ד דבמעשה ב"ד שבשטר השלישות כתוב לאמר שנתפשר עם המורשה שאם בר"ח תמוז אינו שולח לו המעות של סכי המשכונה יוחלטו לו חלקים ההם וכו' מפורש יוצא דבר"ח קאי דוקא והוא קביעות הזמן ואע"פ כן החמצנו הדבר עד יום ר"ח אב ואיש על מקומו יבא בשלום

עתה אקום לעמוד על המבחן דמ"ש בשטר השלישות ויהיו השיירות מצויות מה שלא נזכר תנאי זה בעיקר שטר הפשר ואומר עם קני דלישנא דשטרא המביא תניין מרישיה לסיפיה מדריס תחלה דבר דברים כהוייתן דבר הפשר ודתו שאם לא ישלח לו המעות בר"ח תמוז אזי מעכשו מכורים מכירה גמורה וכו' עכ"ל והענין בפרטות דמ"ש בשטר הפשר ואח"כ חזרו לאחוריהם וכתבו וז"ל והנה בעתה יגיעו ליד הכתר השני שטרות ויהיו מופקדים תחת יד מעכ"ת עד הזמן הנז' דאם גדל פרע הרמ"ך הסך הנז' ליד כתר אז ישלח לו כתר השטר עם אד"הר ובאם לא גדל פרע בזמן הנז' והיו השיירות מצויות וכו' עכ"ל. לנו יש לדעת דהב' מהב"ד והך שד"ר דחתימי בשטר הפשר לא גלו רז זה ואיך נסוגו אחור לכתוב בשטר השלישות לחדש דבר מעתה גם על הדיין הג' ואידך שד"ר תגדל מדורו' התימה במה נתברר להם הענין דהכי הוה לחתום עלויה . וראשית מאמר לאו כסיפיה והנה באם באו העדים החתומים בשטר ואמרו תנאי היה ולא נכתב וכת"י יוצא ממקום אחר פליגי בה רברבתא כמ"ש הטור בח"מ סי' כ"ט וסימן מ"ו ובסימן פ"ב סי"ב ובדברי מרן בש"ע