משכנות הרועים שצח

סק נתן הי"ו ודן את הדין לתת את הקדימה לב"ח כיון שנקרע שטר המשכונה ועדין לא שאלתי את פי קדוש ועיין שו"ת הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ר"ה

(קפד) משכונה. ראובן משכן חצרו לשמעון בעד סך ת"ק גרושוש ושמעון מכר ללוי סך ש' גרו' בכתי' ומסירה כדחזי ונשאר סך ר' לשמעון והוזל הקרקע ולא היה שיעור המספיק לשניהם נסתפקתי כיצד שמין מי אמרי' דהלוקח זוכה בחלקו במושלם כיון דשמעון זיכה לו החצר בעד הש' גרושוש או"ד חולקין לפי הממון או"ד שמעון נוטל חלק בראש שיעור הראוי לו דמוקדם הוא. אח"כ מצאתי לה' מוהר"י עייאש ז"ל בח"א סימן ס"ד שעמד בזה וזיכהו ללוקח בין לענין גביית הקרן בין לענין אכילת הפירות כיון שמכר כל השעבוד בעד אותו סך שקבל וכתב שיש מי שחולק עליו וסובר דיד שניהם שוה ע"ש

(קפה) משכונה. מי שמשכן קרקע אצל חבירו וכתב לו שאם לא יפרענו לזמן שקצבו הרשות בידו למוכרו למי שירצה וע"י ב"ד שיברור אם עבר ומכר ע"י ג' ב"א דאית בהו חד דגמיר וסביר ב"ד מקרי ואם קדם ומיחה בו שלא למכור אע"פ שעבר ומכר המכר בטל דלא הוי אלא שליח ויכול לבטל שליחותו הרשב"א ח"ג הנדפס מחדש סי' נ"ג ועיין בח"א סי' א' י' והביאה הרב"י ז"ל בסי' ע"ב מחו' י"ו ע"ש ועיין בכנ"הג לשם בהגהב"י אות ע"ט ועיין בשו"ת מהר"ם מטראני ז"ל ח"ג סי' קס"ח ועיין הכנ"הג סי' ק"ץ אות ע' וצ"ע מדברי ה' התרו' שהביא הרב"י ז"ל לשם בסי' ע"ב לפום מאי דשמיע ליה למורי הרב הגדול חק נתן נר"ו כאשר הובאה בתשו' שאלה לבן מלך נר"ו בסוף ספרו ע"ש דס"ל דשליחות מכירת קרקע לא מצי הדר ביה דהו"ל כאילו זיכה לו הקרקע ע"ש ויש לחלק היכא דמעיקרא שוייה שליח למכירה דמיירי בה בע"הת לנדון הרשב"א דמעיקרא לא נחית לה אלא למשכונה ודוק היטב ועיין בשו"ת המבי"ט ח"ב סי' פ"ו

(קפו) משכונה. ראובן הוצרך למעות ואין לו קרקע ליטול עליה משכונה הלך אצל שמעון והלוהו שדהו למשכנו אצל לוי ונמלך בו לוי המלוה וצויתי לסופר שיקנה שמעון הקרקע בק"ס ללוי ולשעבדו בעד הסך הנז' בתורת משכונה ואכל הלה וחדי ויבאר זה בשטרא דמשכנתא ולאחז"ר מצאתי להרב מהרי"ע ז"ל במנהגים בדיני המשכונות ס"א שכתב כזה ע"ש

(קפז) משכונה. ראובן משכן חצרו לדודו למשך עשר שנים ואחר עבור עשרים שנה נפטר המלוה ונשארה ביד בניו והיו משתמשין בה ובונים וסותרים כאשר יעשה האדם בשלו וגם אביהם כך היה משתמש ולזמן איצטריכו להו זוזי והלכו אצל סופר וא"ל שימשכן להם הקרקע שיש להם וכשהביאו לו השטרות אף הוא ראה שאין לאביהם על הקרקע אלא משכונה ועשה שטר משכונה בכתיבה ומסירה ועדין השטר ביד הקונה ואחז"ר קרוב לשלש שנים עמדו יורשי המלוה הא' וטענו שהיא מוחלטת ביד אביהם ושכך אמר להם אביהם והעד על זה מה שפורעים מכיסם דמי הוצאות הבניינים יורה המורה הדין עם מי ויבא שכמ"ה

תשובה מודעת זאת פלוגתא דרבנן ביורד לשדה בתורת משכונה וטען שאח"ך לקחה ממנו אי מהימן או לא ומרן בש"ע סי' ק"ן ס"ב הביא לב' הדעות ומסורת בידינו לפסוק כדיעה בתריית' וכבר הארכתי בענין זה בדין מודעא שעבר האונס בסי' בס"ד ע"ש וא"כ קמה לה החצר לזכות יורשי המלוה הא' והשיב על זה רחימו דנפשין הר"ד טייב הי"ו דלמנהגינו שכותבין בשטרי. משכנתא ואם נתרצו להמשיך הזמן הרשות בידם א"כ הו"ל בתוך זמן ימי המשכונה ולא עלתה לו חזקה כמ"ש שם בס"א ע"ש ונומיתי לו דהאי מלתא איתשיל בה הרשב"א ז"ל בחדשות סי' כ"ט ע"ש ולא השיב על זה כלום ומשטחיות דברי השואל נראה דהכי פשיטא ליה וכיון דהרשב"א ז"ל לא חלק עליו בזה נראה דאודויי אודי ליה איברא דהתם מיירי דתלי הדבר ביד המלוה להמשיך או לחייבו ללוה לפדות אמנם הלוה אין בידו לפדות אמטו להכי שפיר קרי ליה תוך זמנו ולא מצי למימר פרעתי כיון דלאו בדידיה תלייא מלתא למפרעיה אבל שטרי דידן דכתבינן דהרשות ביד שניהם להמשיך שפיר מקרי לאחר זמנו. ומצי למימר פרעתי ובר שבועה והדרא בעיית השואל לדוכתה

(קפח) משכון. המלוה את חבירו על המשכון ואמ"ל הלוה פרעתיך והחזר לי משכוני והמלוה אומר איני יודע כתב הרשב"א ז"ל בסימן תתקע"ו דצריך להחזיר לו משכונו ע"ש והביאו מרן בב"י סי' ע"ב מחו' כ"א ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב שבשני סי' תש"ד מ"ש בזה והכנ"הג סימן ע"ו בהג"הט אות א' ע"ש

(קפט) משכון. אין ממשכנין את הגרושה כשם שאין ממשכנין את האלמנה סמ"ע סימן צ"ז סקכ"ב וכן העתיק כנ"הג בהג"הט אות י"א אבל בתולה ממשכנין והט"ז פליג בהא דבכל פנויה אין ממשכנין וקרא דנקט אלמנה לאו דוקא אלא דאורחא דמלתא נקט ע"ש והש"ך ז"ל ס"ל דאפילו בגרושה ממשכנין ע"ש וצ"ע לדינא הן היום נראה בעליל ספר האורו"ת והסכים דדוקא אלמנה ותו ע"ש

(קץ) משכון. ראובן נושה בשמעון מנה וכשתבעו אמ"ל יש לו משכון אצלך ששוה ן' וראובן אומר להד"מ הטור סי' ע"ב סי"ט והעתיקו מרן בש"ע סכ"ב שישבע הלוה וישלם השאר ולענין שבועה אי מדאורייתא או מדרבנן דעת הרב הפרישה שם דהוי שבועה דאורייתא כיון שהוא כופר בעיקר המשכון ודעת הרב ב"ח ז"ל שהיא שבועת היסת וזו הלכה העלה הש"ך ז"ל שם סקק"ח ע"ש והנה בעתה נראה בארץ שו"ת הרי"ף ז"ל סימן צ"א ושו"ת הרמב"ם ז"ל סי' קצ"ו ובדברי קדשם כתוב לאמר שהיא שבועת התורה ועיין מ"ש המגיה לשם

(קצא) משכון. ראובן משכן אצל שמעון חפץ והניחו בארגז עם חפציו בלתי סגור הארגז ונאבד החפץ ההוא עם שאר חפציו חייב ואבדו מעותיו הרדב"ז בחדשות סי' רמ"ה אבל אם נאנס ע"י בלשת שנכנסה לעיר פטור הרשב"ש סי' שנ"ט מוהר"י באסאן סי' צ"ה

(קצב) משכון. ראובן. חייב לשמעון מנה ומסר לו כת"י שחייב לו גוי א' ואמ"ל שתגבה מן הגוי מנה שיש לך בידי ואם לא פרע לך הגוי החזר לי הכת"י ועלי לשלם לך ונאבד הכת"י מיד שמעון כיון שלא קבלו בחובו פטור וגובה חובו מראובן הרב מוהריט"ץ ז"ל סימן קמ"ב ע"ש מלתא בטעמא: