משכנות הרועים שצו

דהו"ל למבדק ולא בדק אבל בנשתמש דקא עביד מעשה אמרינן אי לאו דמחיל כולי האי לא הוה עביד ובטענו חטים ולא תבע שעורים איכא למימר נמי דלא חשיב עביד מעשה מאי דלא טעין בפני הב"ד וליכא למימר דאי סא"ד לא מחיל ובעי לאהדורי א"כ הו"ל חפץ ברשות מריה קאים והיכי משתמש ביה והוי שואל שלא מדעת וחשיב גזלן כמ"ש בטוש"ע סימן שנ"ט דבנ"ד הא ליתא דכיון דבהיתרא אתי לידיה מצי אמר אשתמש בו ויהבינן למריה אגריה כמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו לקידושין הביאו הרב מח"א ז"ל בה' אונאה סימן ז' ע"ש ואין כאן : מקום להאריך

אתאן לדינא שראובן המוכר טוען איני יודע אם זה המשי המזוייף דידי או לא והקונה טוען בריא דדידיה הוא מי אמרינן דדמי לחייב אני לך ואיני יודע אם פרעתיך דמשתבע הקונה ומהדר ליה או"ד דמי לאיני יודע אם אני חייב לך דמשתבע מוכר ונפטר ואשכחנא דהאי מלתא באשלי רברבי תלייא במי שפרע לחבירו מעות לימים אמר לו שמצא בהם מטבעות מזוייפים והנותן אומר איני יודע אם הם אלו או לא והמקבל טוען בבריא דדידיה הוו שדעת ה' מוהרשד"ם חה"מ סי' פ"ו והרכ מוהרש"ך ז"ל ח"ב סימן קס"ב גם הרש"ך סימן רל"ב סקט"ו העתיק תשו' מהרשד"ם ז"ל וכתב עלה ופשוט גם הרב כנ"הג סימן ע"ה בהג"הט אות ל"ב העתיק תשו' מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל הניתנים למעלה גם אשור להרב גו"ר ח"מ כלל ג' סימן מ' סברי מרנן דדמי לאיני יודע אם פרעתיך דהוה ליה בריא בחיובא וספק בפרעון דמשתבע מלוה ושקיל הכא נמי דכוותה אבל ה' חינוך בית יהודה סי' ק"ז והט"ז סי' ע"ה סקנ"ה הביא מחלוקת הדיינים שנחלקו בדין זה כמ"ש ה' חינוך ב"י והסכימו דהוי כאומר איני יודע אם אני חייב לך ע"ע ובנ"ד דינא הוא כיון דתפיס הקונה דמי המשי האחר מצי למימר קי"ל כמוהרשד"ם ומוהרש"ך והש"ך וה' גו"ר וכ"ש דרבים נינהו וזה פשוט

האמנם אלם צדק דע"כ לא אמרי רבוות' דהמקבל טוען בריא לגבי הפורע חובו ומשתבע ושקיל אלא היכא שלא יצאו מרשותו וטוען בריא דהני נינהו אבל אם יצאו המעות מידו והחזירום לו תו לא מצי למטען בריא לי אע"פ שהמקבל השני משתבע מצי אמ"ל אנת מהימנת לי בשבועה אידך לא מהימן לי וכדקי"ל גבי שומר שמסר לשומר כמ"ש ברס"י אר"ץ וש"ו ע"ש ואין לחלק דשאני שומר דכי יהיב ליה מפקיד דאדעתא דידיה הוא דיהיב ולא למיהב ליה לשומר אחר אבל הכא מידע ידע דאדעתא למזבינינהו לעלמא הוא דשקלינהו להני מחרוזות ואדעתא דהכי נחית מעיקרא ודמייא למאי דקי"ל דהמפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד כמ"ש שם הא ודאי ליתא מכמה טעמי חדא שה' מוהרשד"ם שם מסיים דאם מקבל המעות חזר ומסרם לאחר אע"ג דגברא מהימנא הוא סוף סוף אינו יכול לטעון טענת בריא ואיך ישבע בטענת שמא ויוציא ממון מהנותן אלא דינא הוא דהנותן יקבל חרם שאינו יודע שהיו מזוייפות ומפטר ע"ע ובכ"הג לא אהני תפיסה ולא מידי ועוד בה שלפי הנשמע בנ"ד הסחורה נמכרה והיתה לאיש אחר אנשי דמים ומרמה הללו בני תמורה אשר פיהם דבר שוא ואם בישראל אמרי' מצי א"ל את מהימן לי אורך לא מהימן בגויים לא כ"ש

גם מה שטען שנתפשר עם הקונים והוצרך לפחות מדמי מקנתו סך מרובה ושיברר ע"י עדי ישראל כמ"ש בד"ק של הב"ד יצ"ו לא ידעתי מה יושיענו זה אם יהיה בדבר העדאת ישראל או לא דמי הרשהו להתפשר עם הלקוחות עד שיברר ע"י עדי ישראל והמוכר מצי למימר ליה מי שמך לאיש החזר לי את מקחי ואני אטפל בו עד שנראה איך יפול דבר ולא דמי ליורד לתוך שדה חבירו ונטעה אילנות דאומדין כמה אדם וכו' דשאני התם דהשבח נראה וניכר לעיני רואי השמש. משא"כ הכא בנ"ד ועוד בה דהתם נמי אם אמ"ל בעל השדה עקור אילנותיך שומעין לו כמ"ש שם והכא בנ"ד המוכר צווח ככרוכייא מי שם פה לאדם הס כי לא להזכיר ולעולם הוק' לענ"ד דברי מוהרשד"ם ז"ל אהדדי דבסי' פ' דן את הדין דהנותן חשיב בריא בחיובא וס' בפרעון ואילו בסי' קמ"ז בענין אלק'מיאס חשיב למוכר ספק אם אני חייב לך ועלה בדעתי לומר דבסי' פ' מיירי בפורע לו דמי הלואה כיון. דכבר חייב לו דמי הלואתו ובא להפקיע חובו בהני זוזי ואשכחו גריעי ורעי ואיהו לא הוה ליה בגוייהו אמרינן שפיר דאכתי גודא רבה שדי עלויה והו"ל בריא בחיובא וס' בפירעון אבל בנדון של אלקי"מייאס שלא היה שום חוב קדום אלא שפרע לו דמי החפצים שקנה ויפרדו איש מעל אחיו וכל אחד לדרכו פנה והנה בעתה בא הקונה לחייבו מחמת המום שמצא במקחו בהא ודאי חשבינן ליה כאומר איני יודע אם אני חייב לך. שו"ר לה' מגן גבורים ז"ל בתשו' סי' ד"ן שנרגש מזה ע"ע ולענין הלכה עין רואה לה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' צ"ג ולמהרשד"ם סימן קמ"ז ולה' מגן גבורים ז"ל שם תלתא סרכין בהסכמה עלו הם אמרו דהמוכר פטיר ועטיר אע"פ שיש קצת שינוי דיעות במכר לגוי ע"ש ובכנ"הג ז"ל סי' רל"ב בהגהב"י אות ל"ח ע"ש קושטא קאי דקי"ל אין נשבעין על טענת הגוי אע"פ שטוען בריא פיהם דבר שוא וישראל הבא מחמת הגוי כגוי הוא לגריעותא נמצאת אומר דאם הישראל טוען שמא מחמת הגוי שטענת ודאי שלו חשיבא ס' ועי"ל סימן מה שרמזתי בדין מטבע וכעת נראה בעליל ס' מנחת יהודה חדש ממש וראיתיו בסי' ע"ד שעמד בזה ע"ע

(קעב) מקומות ב"הב. אע"ג דמקומו' בית הכנסת דין קרקע אית להו דליבעו חזקת ג' שנים כמ"ש בסי' ק"ם בהגהת ש"ע הא מיהא לענין תסגי ליה בישיבה עיין כנ"הג סי' קצ"ב בהגהב"י אות י"ד

(קעג) מקומות ב"הב. מה שנהגו שהבן הגדול יורש מקו' אביו מנהגם מנהג כנ"הג סי' ר"א בהגהב"י אות כ"א בשם תשובת הרשב"א ז"ל בכ"י ע"ש

(קעד) מקומות ב"הב. ראובן היה לו מקום בב"הכ נחלת אבותיו ורוצה לישב בו כאדם המחזיק בשלו ולוי היושב אצלו מערער שלא ישב אצלו באותו מקום מפני שהוא גדול יותר ממנו ואין ראוי לו לישב למעלה ממנו אין בדברי לוי המערער כלום דבמקום שיש חסרון כיס אין חיוב בכבוד הזקן וילך ראובן ויחזיק בנחלת אבותיו ויקיים על עצמו תחת אבותיך יהיו בניך הרב כנ"הג חה"מ סי' קע"א בהגהב"י אות ד' ע"ש ויותר מבואר בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ה' סימן ג' ע"ש ונ"ל דבמקום הקבוע לממונים על הקהל אף אם החזיקו אבותיו לעולם במינוי ובישיבת המקום ההוא אי איהו לאו בר הכי בדד ישב חוץ למקומו ופשוט ועיין בתשו' ח"ב שבשני סי' תרפ"ה מ"ש בזה: