משכנות הרועים שצה

מן הדמים משא"כ בלוקח כלי כסף בחזקת שהוא צרוף להשתמש בו דאז ודאי המקח בטל דמצי אמר ליה בכלי כסף מזוקק אני רוצה להשתמש ולא בכלי כסף סיגים ואם. מוליכו לצורף לצרפו פקע מניה שם כלי ודמיא למ"ד הרא"ש ז"ל בתשו' והביאה הש"ע והטור בסי' רל"ב ס"ה ע"ש שו"ר להרב הגדול מהר"י עייאש ז"ל בספר בית יהודה ח' ח"המ סי' ס"ז שהאריך בפרט זה ע"ש

(קסט) מק"ט המוכר סחורה לחבירו בקנין ן ל ועדיין לא משך ושמע שמבזבז בנכסיו מקח טעות הוא ויוקרא וזולא עלי דידיה דמוכר ליהדר הרדב"ז ח"א שבשני סי' ן' וע"ע סי' ס' ועיין ש"ע סימן ע"ג

(קע) מקח וממכר. הקונה פרקמטיא מחברו מוכר אומר בכ"וך מכרתי והקונה אומר בפחות ואמר לוקח למוכר השבע וטול והמוכר אומר לקונה השבע והפטר פסק הרי"ף ז"ל כיון דמודה מקצת חייב לישבע ואין כאן הפוך שבועה כנ"הג מה"ב ריש סי' פ"ז ע"ש ונראה דמיירי ודאי שכבר משך הקונה ועדיין לא נתן המעות ודוק ועיין סי' רל"ב סי"א והם דברי התוס' בחולין דף ן' ע"ש ובב"י וה' גן המלך סימן הביא דברי התוס' הללו ולא זכר שר שכבר עלו על שלחן מלכים

(קעא) מק"ט ראובן תושב פה מתא יע"א נשתלחו לו מערי טורקיאס שקים טעונים מחרוזות של חוטי משי למוכרם ושמעון מתגרי עיר ארגי'ל כאן נמצא וכאן היה עמד וקנאם ממנו להוליכם לעיר ארגי'ל יע"א וגם ראובן מסר בידו שקי משי אחרים ממין אחר למוכרם לו בתורת קומיסיון ושלח את הכל ליד לוי חברו של שמעון ואח"כ עמד שמעון וילך לוי אל ארגי'ל ועמד ומכרם לזולת בני ברית ושאינם ב"ב ועמדו הקונים וערערו עליו שמצאו מום קבוע תוך החרוזות ושהמשי מזוייף מתוכו בלוי ושרוף ועמד שמעון והרצה הדברים לפני הב"ד שבעירו יצ"ו ועמדו הב"ד ושלחו מתם כתבא די רשים כי הגיד להם שמעון הקונה שכשמכרו לזולת מצאוהו הקונים מזוייף בלוי ושרוף והוצרך לפחות להם מדמי מקנתו סך מרובה וששלח דוגמא מהמחרוזות ההם להראו' לו למוכר ושהוא מעקל תחת ידו המשי האחר שנמסר לו למוכרו תחת התביעה ולפי שעדין לא נתפשר עם הקונים לכשיתפשר יעמיד עדי ישראל ע"כ הגיעו הדברים מהב"ד יצ"ו ועמד שמעון ומנה אנטלר ליהודה להתדיין על דנא פתגם ועמדו לפני הב"ד יצ"ו וטען יהודה כי ממה שהחזירו הקונים לשמעון עדין יותר מככר א' ובמה שנתפשר עמהם קרוב לשש מאות דורוס והרי הדוגמא מצויה להראות לכל העמים וראובן ישיב אמריו כי איני יודע מאומה מה שיש לי מכרתי ומי יידע אם היה בהם זיוף ואת"ל דקושטא קאמר דילמא הוא החליפם שקנה כהנה וכהנה מהזולת ואת"ל דקים ליה דהני שקים דידיה הוו דילמא הקונים החליפו טוב ברע ומי הרשהו להתפשר עם הקוני' כיון שלדעתו להחזיר המקח לבעלים מי שם פה לאדם לעשות פשרה בדבר שאינו שלו ומי מאמינו בזה ויותר מאלה פרטי טענות ומתוך התשובה יותרו הספקות בעזר משדי ויבא שכמ"ה

תשובה לפי הנשמע מדברי המורשה שהגידו הב"ד בכתב מפורש ממה שהוגד להם מפי שמעון כי מום הנמצא הוא מום גדול ואין לך מק"ט גדול מזה ובמק"ט לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין אלא כל אימת דאוגלי ליה מומא בזבינא איבעי ליה לאהדורי כמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק הזהב משמיה דהגאון ז"ל ופסקו הרמב"ם ז"ל ברפט"ו. מה' מכירה ואחריהם נמשכו הטוש"ע סי' רל"ב ע"ש דבר זה מוסכם מכל הפוסקים קמאי ובתראי ואין בו שום חולק

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא מפי הבקיאים אי מצי הקונה לבדוק המחרוזות ההם בעת הקניה או לא דאי איפשר ליה למבדק ולא בדק מסתמא מחל וכמ"ש המ"מ ז"ל שם בשם יש מי שכתב ע"ש ומרן בב"י העתיק דברי המ"מ הללו בלי שום חולק אע"פ שלא העלהו על שלחנו אין בכך כלום כנודע ובאר הגזלה העלה אותם להלכה והרדב"ז בראשונות סימן קל"ו וקל"ט תלה לה כיפי ע"ש אמנם הרב פני משה ח"ב יסימן נ"ה עמד ותלאה במחלוקת ועיין במוהריט"ץ ז"ל סי' רנ"ה והכנ"הג ז"ל שם אות ו' האריך בזה ובתשו' ספר בעי חיי ח"א סימן פ"א ע"ש וכעת אין להאריך ועיין להרב קרית מלך רב ח"א פט"ו מה' מכירה ועיין בתשו' הרב מגן גבורים ז"ל סימן ח' והרב נחפה בכסף ז"ל ח"מ סי' נ"ו וה' כרם שלמה ח"מ : סי' ס"ב ע"ע

וחזיתיה להרב מש"ל ז"ל שם שיצא לדון בדבר חדש . במוכר לחבירו בהקפה ועדין דמי המקח ביד הקונה אותו אע"ג דהו"מ למבדק ולא בדק לא איבד זכותו דמידי הוא טעמא דאמרינן מחל ובתופס דמי המקח אמרי' דאיהו מסתמיך ואזיל אמאי דתפיס וכתב הרב ז"ל דמלתא דמסתברא היא ועוד בה מדברי הבע"הת ז"ל גבי טענו חטים והודה לו בשעורים ע"ש א"כ בנ"ד שהקונה תופס דמי המשי האחר איכא למימר בכ"הג לא מחל אלא שעדין יש לנו לדעת אם בשעת גמר הקנין שהיה לו לבדוק כבר נמסרו לו שקי המשי האחר או לאחר מכאן דנר' פשוט דכי היכי דטענו חטים והודה לו בשעורים דאין לו אלא דמי שעורים ואי תפיס אמרי' לא מחל דסמך אמאי דתפיס וכ' בע"הת דבעי' שיהיה תפוס בשעת הטענה ה"נ דכוותה אם אחר גמר ההקנאה אם יום או יומים נתחרש למוכר מסירת השקים של משי לא אמרינן בכ"הג סמיך אמאי דתפיס שבשעה שהיה לו לבדוק ולא בדק לא תפס כלום ואין לחלק ולומר דע"כ לא קאמר המש"ל שאם היה תפוס לא מחל אלא שהיה תפוס דמי המקח עצמו שקנה בהקפה כמו שנתבאר בדבריו ז"ל אבל אם היה תופס דמי סחורה אחרת לא ובנ"ד דמי המחרוזות כבר היו פרועים כי פרעו הקונה ושקים האחרים מלתא באפי נפשה היא ודמיא למאי דסובר הרא"ש ז"ל גבי נזקין דקי"ל דאי תפיס לא מפקינן מניה דוקא בדתפיס דבר המזיק גופיה עיין בפרק המניח נלע"ד דאין לחלק בדבר זה דכיון דכל עיקר מטרין לא הוו אלא משום דאמרינן כיון דלא בדק מסתמא מחל כל כמה דמצינן למתלי דלא מחל דסמיך אמאי דתפיס תלינן ורמינן סתמא אסתמא והכי משתמען מלוהי דה' מש"ל ז"ל שכתב וכ"ש שהם דמי המקח עצמו:

ומעתה הן ספק בידי במאי דקי"ל דאם נשתמש בו אחר שידע במום אינו יכול לחזור בו דמסתמא מחל דאין אדם משתמש בכוס אלא א"כ בודקו וכיון דנשתמש ודאי שבדק ומחל כמ"ש המ"מ ז"ל ע"ש בתופס הקונה דמים כנגד הכלי ההוא מי אמרינן נמי דלא איבר זכותו דמסמיך ואזיל אמאי דתפיס וכמ"ש המש"ל ז"ל או"ד שאני התם דלא קעביד מעשה אלא