משכנות הרועים שצד

זכייה דין ו' והרא"ש ז"ל וצ"ע כעת

(קסה) מקח טעות. ראובן קנה סחורה שהית' מונח' בתיבה בהקפה משמעון לפרוע לו לאט לאט לזמנים מחולפים ועדין לא ניתנה פריעה כי לא הגיע זמן מהזמנים המוגבלים ונכתב שט"ח על סך דמי הסחורה ההיא ובתוך. כך עמד ראובן ומכר. לישראל. זולתו מקצת מהסחורה והסחורה יש בה עפרורית מינה ובה דמפרך פריך אך לא נודע: לו שהרוב מהעפרורית דלא מתחזי לאלתר וכשרקד הסחורה. בנפה וכברה לברר העפרו' מהמובחר והנה עלה כולו קמשונים מהעפרורית רובא דמינכר ואיתיה קמן אז הלך אצל שמעון והיה כי צעוק יצעק צעקה גדולה ומרה. באמור אליו למה רמיתני כהתל. באנוש התלת בי ויענהו שמעון למה לא חסת לעצמך לבדוק יפה יפה ויען ראובן הלא זה הדבר מין סחורה הנז' מונחת בארגז ולא יכולתי לבדוק את הכל אלא עד מקום שידי מגעת וכשהורקדה נתגלית חרפתה בקהל עמד. השואל ושאל למתבע אולפן לפרוש להם עפ"י התורה ויבא שכמ"ה

זאת. אשיב ראשית מאמר מקום יש בראש חקור דבר דאם הסחורה הלזו יכול לבודקה הקונה לאלתר ואיהו לא בדק פשיטא דלא מצי תו למהדר ביה דאמרי' מסתמא אחולי אחיל גביה וכמ"ש המ"מ בפט"ו מהלכו' מכירה הלכה ג' והעתיקו הסמ"ע ז"ל סי' רל"ב סק"י וכפי הנראה מהצעת השואל כיון דמונחת היתה בתיבה אי אפשר לו לבודקה יפה ואהדר דינא דכל זמן דמתגלי ליה מומא בה שעתא מצי למהדר ביה אפילו אחר כמה ימים כמו שכת' הרי"ף ז"ל בפ' הזהב והרמב"ם והטוש"ע שם ועדיפא מינה נמינה בקונה פרה ושחטה ונמצאת טריפה דמהדר ליה שחוטה וכן סדין או בגד לעשות בו חלוק והיה טעמו משום דלא מצי למיקם אמומא אלא לאחר שחיטה וקריעת הבגד או חלוק ואם לחשך אדם לומר דמצי אמר ליה מוכר אי בעית למהדר אהדר לי כל סחורה ומאן שם לך למזבן מינה לאחריני דנראה דגם בזה לא צדק בטענתו חדא דמ"ל בסחורה מאה ליטרין או צ' ליטרין כל כהאי לא קפדי אינשי ותו דכשמכר אכתי לא קים ליה במומא ובדידיה קעבד דיורד ברשות הוא ודכוותה אם נשתמש בחפץ שקנה ולא נודע לו שיש בו מום ולכשיודע לו מחזירו אע"פ שאם נשתמש אח"כ לא מצי למהדר ליה ה"נ דכוותה ואין לחלק דהתם שאני דמחזיר לו החפץ כמות שהוא אבל בנ"ד מאי דזבין ליה לא הדר ליה דחסורי מחסרא הוא כבר כתי' דכל כהאי לא קפדי אינשי וגדולה מזו אשכחן במי שמכר סחורות מינים ממינים שונות ומכר א' ממיני הסחורות ההם ונודע לו לקונה אח"כ שא' ממיני הסחורות שקנה יש בה מום כל הראוי להיות חוזר חוזר דמצי למהדר ביה כיון דהמכירה היתה קודם הגלות נגלות המום וכן מתבאר מדברי הכנ"הג שם אות י"א בהג"הט ועיין מ"ש עוד לעיל מניה וכ"ש נ"ד דמניה וביה משתלים ועלה מן האר'ש דנראה לענ"ד דאי האי מלתא מתברר לפום בקיאי טפי בהאי סחורה דאית בה ריעותא לפום שומתה וקצבת זמנה דהוי מק"ט דמצי למהדר ביה ברם אכתי פש גבן. לברורי אי טעין מוכר סברת וקבלת ואחולי אחלית גבאי והקונה טוען לא הד"מ אי חשיבא טענת ספק ולא רמייא עליה שבועה אלא קבלת חרם ונמצא לגאון דמצריך ליה שבועה ותמה עליו הרדב"ז ז"ל בראשונות סי' קל"ו ודחה ליה דהא דאמרינן אין נשבעין על טענת ספק ה"מ במאי דהוה ליה למידע ולא ידע אבל כל כהאי דלא הוה ליה למידע משביעינן ליה ע"ע אלא הא מיהא דבעינן עד דטעין. מוכר ולאו דאנן טענינן ליה זה הנראה לע"ד הקצרה פחתת היא ולא היא

(קסו) מק"ט. כן באו אלי האנשים להתדיין על ה דין עסק ראובן יש לו לוח של חתיכת כסף וחקוקי' בו שמות מז' שמות שאינם נמחקים וחתך אותו לכמה חתיכות ומכה אותן לשמעון האומן בחלי כסף ולא נרגש מהן וכשבא להתיכן. דקדק בהם הרק היטב ומצא אותיות חקוקות משמות הקדש וטען ראובן שגם הוא קנה אותן מישראל אחר ופשט לו את הרגל דע דקי"ל מכר לו בשר כשר ונמצא טריפה או שאר איסורין והוברר שהוא טריפה או בכור וכיוצא שאם הבשר הוא עדין בעין מחזיר לו הבשר למוכר ונוטל את דמיו אבל אם כבר אכלו הרי זה נוטל דמיו משלם אף על פי שנהנה באכילת אותו הבשר דבאיסור לא ניחא ליה ואדרבא קץ ביה כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ד ועיין בטוש"ע סימן קצ"ז וכתב הטור עוד בח"מ שם משם הרמב"ם דדוקא באיסור תורה אבל באיסור של דבריהם לא ואע"פ שהמ"מ לא מצא מאין הוציא רבינו דין זה לא מפני כן נחלוק על דבריו וכמ"ש הריב"ש ז"ל הביאו מרן בב"י שם ומעתה נובין ונדון במחיקת שמות החקוקים בכלים אי איסורייהו מדרבנן או לא אע"ג דלא נ"מ לנ"ד מידי דמכיון דאכתי איתנהו בעין מחזירן לו בע"כ של מוכר כמ"ש הרמב"ם והטור ש"ע שם אלא להתלמד אל מקום אחר הנה הרב מח"א ז"ל בנמוקיו לטור י"ד דף ל"ז ע"ג עלה ונסתפק בזהובים שכתוב בהן שמות ומסיק דאי נחקקו ע"י ישראל איסור מחיקתן מן התורה ואסורין בהנאה ע"ש וכעת אין הפנאי מסכים לעמוד בשרשן של דברים כי עת לחננה כי בא מועד ולנ"ד כך הוריתי להחזיר לו הדמים ומחזיר לו אותם החתיכות ועדיין יש מקום לדון בעיקר אותם החתיכות שאין בשום חתיכה מהם שם מהשמות שלם רק בחתיכה אחת שי"ן דל"ת ובאחרת אות יו"ד וכן בשאר השמות שבשאר החתיכות ועיין בזה להרב בית דוד ז"ל חי"ד סי' חל"ק מה שהאריך בענין לקדור האזכרות ע"ש וצריך להתיישב בדבר וכעת אין הפנאי מסכים כמו שנאמר

(קסז) מק"ט נתבאר בטוש"ע סימן ר"ל ס"ו דהמוכר לחבירו. יין ונשאר בקנקנו של מוכר ואמ"ל שהוא צריך לשתותו מעט מעט והחמיץ מחזיר דא"ל הרי יינך וקנקנך ע"כ והיינו בדשהה שיעור שרגיל לשתות אבל אם שהה יותר מהרגיל בשתייתו לא וכ"הג כת' הטור בשם רבינו האיי ז"ל ועמ"ש שם בסמ"ע סקי"ב ואם אמר לו חביות אלו מכור לי ויהיו מונחים אצלך עד ג"ח והחמיץ הרי אלו ברשות לוקח דיין קאמר ליה ויין היה הרב מח"א ז"ל בהלכות אונאה סי' י"א ע"ש מה שהאריך

(קסח) מק"ט נתבאר בדברי. מור"ם סס"י רג"ל דהקונה מחבירו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים שהמקח קיים ומחזיר לו האונאה והש"ך תמה עליו דמ"ש ממכר לו חטים יפות ונמצאו רעות שהמקח בטל ושכן תמה ע"ז מוהרשד"ם ע"ש והרב מח"א בה' אונאה סי' ו' חילק בזה דהיכא דלקח חתיכות כסף ונמצאו סיגים המקח קיים כיון דמצי להוליכן לצורף לצרפן ולנקותם ומנכה לו מן הדמים כמו שנמצא בפירות טינופת דיכול לבררם ומנכה