משכנות הרועים שצג

לנו לטעון שמא במתנה וכמש"ל ותי' משם הרמב"ן ז"ל דאי הוזקקו להשביעו ולהחרימו אין זה הישר והטוב ולקמן יתבאר בס"ד

וראיתי לה"ה בפ"ה מהלכות זו"מ דין א' שהביא דעת התוס' והרמב"ן ואח"כ כתב הס' האחרת דאף בנודע שיש שטר מכר כיון שכתב לו שטר מתנה לית בה דינא דב"מ והיא סברת הר' נטרונאי גאון ז"ל כמ"ש הר"ן שם בפ' נערה ומה שפי' הרשב"א בכוונת דבריו כן מתבאר מדברי הרמב"ן ז"ל שהעתקתי וראיתי להמש"ל ז"ל שהצ"ע דברי הרשב"א ז"ל דמה ביד המוכר לעשות והא צריך קנין מהמוכר לקנות' כשמכרו לו ושוב נתנו לו במתנה דבדברים לא מסתלק עכ"ל בקיצור ובתחלה עלה בדעתי שהוא נתן לו במתנה וכ' לו שטר מכר ליפות כחו לענין אחריות ואח"כ כתב לו עוד שטר מתנה ליפות כחו משום דינא דב"מ ומצאתי און לי בשל"הג ז"ל משם ריא"ז ז"ל שם בפ' נערה כתב וז"ל ונראה בעיני שאין שטר מתנה מועיל לדחות בן המצר אלא שלא קיבל דמי המכר וכו' אבל אם קבל דמי המכר ואח"כ כתב לו שטר מתנה ה"ז שטר עולה וכונתו לדחות בן המצר שזכה בדינו מן הדין עכ"ל ולשון הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל לא משתמעי הכי ומבואר יותר בדברי הריב"ש ז"ל סי' שס"ט עש"ב וכבר ראיתי להרב מוהרי"ט ז"ל בח' ח"המ סי' ס"ז שעמד בזה בדעת הגאון ויותר מאלה ותרגמה בדהתנה בשעת מכירה שאם יבא המצרן לערער הרי המכר בטל ויטול אותה בחנם וכו' ע"ש ומ"ש הרמב"ן דמשום דכתי' ועשית הישר והטוב אין להשביע או להחרים המוכר כמש"ל כתב מוהרי"ט ז"ל בתשו' הלזו אבל ח"ס מודה וראיה משטר שיש בו נאמנות ע"ש

(קנז) מצרנות ראובן יש לו בתים יתרים על צורך דירתו ובן המצר מכר בית אחר לשמעון לדור בו כי אין לו זולתה ורצה ראובן להפקיעו ממנה ולהוציאה מידו מפני שהוא בן המצר אין שומעין לו דזה הוא הטוב והישר הרב זקן אהרן סי' פ' ע"ש

(קנח) מצרנות. כל ספק שיפול בין הלוקח והמצרן דיינינן ביה קולא ללוקח וחומרא למצרן כיון שדין המצרנות אינו אלא מדרבנן אלא שסמכו אותו אקרא דועשית הישר והטוב וכו' והטוב והישר הוא בכל ספק להטות הדין בזכות הלוקח דלא אתי ספק תקנת רבנן ומפיק דינא דאורייתא הרב מוהרשד"ם ח"מ סי' זר"ע ע"ש וכנלע"ד ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ה סי' והביאו הטור א"הע סי' קי"ח סל"ה ע"ש ואין לחלק דמצרנות עדיפא דאסמכוה אקרא דכולהו לא הוו אלא תקנתא דרבנן ומ"ל אסמכוה ומ"ל לא אסמכוה

(קנט) מציאה. אה. שותפים שהתנו ביניהם אפי' . במציאה אם אחד מהם מצא מציאה בחצרו דקונה לו לא זכה שותפו הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תרי"ו ולא ידעתי לחלק בין חצרו לד' אמותיו דודאי זכה חבירו ועיין בש"ע סי' קל"ח והסמ"ע סק"ד ועיין למורם סימן קס"ח וע"ע לה' מח"א בה' משיכה סימן ד'

(קס) מציאה. בע"ה שנאבד לו חפץ בתוך ביתו ונתיאש ממנו ובא אדם אחר ומצאו לא זכה דחצרו קנתה לו ה' מח"א ז"ל בה' קנין חצר סי' ז' ע"ש

(קסא) מציאה. מי שקנה חצר וכבר היתה : ל בה מציאה לא קנה אא"ס היתה החצר כבר קנויה לו הרב כנ"הג בסימן רס"ח בהג"הט אות

י"א

(קסב) מציאה. ראובן הפקיד כלי א' בבית ישראל א' ואח"כ הפקיד גר א' מעותיו ביד ישראל ועמד שמעון והניחם בתוך כלי של ראובן ומת הגר מי אמרינן זכה. שמעון בעל החצר או ראובן בעל הכלי דקי"ל כליו של אדם קונים לו אם ראובן הניח הכלי שלא ברשות שמעון פשיטא דשמעון זכה במעות ואם הוא הניח הכלי ברשות' שמעון נראה דתליא בפלוגתא והנכון דכ"ע מודו דזכה שמעון דלא הקנה לו לבטל כח רשותו ה' מח"א בה' קנין חצר סימן יו"ד עש"ב

(קסג) מצוה. קי"ל מצוה לקיים דברי המת כמ"ש בטוש"ע סי' רנ"ב ועיין ברבי' בב"י וסעיפיו ופארותיו הלא המה כתובים בה' כנ"הג ז"ל לשם מאות י"ג ואילך וע"ע להרב משפטים ישרים סי' מ"ד ורבינו הגדול בס' אבקת רוכל סימן צ"ב וה' מגן גבורים סי' ס' וה' אשדות הפסגה סי' כ"ב כ"ג מ"ש משם ה' בית דוד ע"ש

(קסד) מצוה. לקיים דברי המת אהא דתנן א בפרק מ"ש דף ק"מ ע"ב האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וכו' פירשב"ם ז"ל מחלק נכסיו היה ומצוה לקיים דברי המת עכ"ל הנה ממ"ש מחלק נכסיו וכו' וממ"ש עוד א"נ בבריא וכו' ש"מ דלהאי פי' מוקי לה בש"מ וקשה דא"כ אמאי מסיים בה ומצוה לקיים דברי המת לא הול"ל אלא משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסו' דמו ועו"ק דבמצוה לקיים דברי המת אפילו בבריא נמי כדמוכח בספ"ק דגיטין וא"כ הוה ליה לאוקומי בבריא וכי ישאלך בנך כיון דמצוה לקיים ד"ה אפילו בבריא א"כ אמאי תקנו חז"ל דברי ש"מ ככתובים וכמסורין דמו כבר תי' התוס' בס"פ מציאת האשה משם ר"ת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלשו המעות ביד שליש אבל מתקנת דברי ש"מ ככתובים וכמסורין דמו אע"ג דאכתי איתנהו ברשותיה ע"ש ואחריו נמשכו גדולי ישראל המורים נו"ן א"כ אם דעת רשב"ם לומר משו' מלד"ה עכ"ל כשהושלשו המעות ביד שליש א"ה לוקמה בבריא ועוד אי מיירי כשהושלשו מה הלשון אומרת מחלק נכסיו היה שאין זה הלשון נופל על נותן מתנה ומשלשה ביר שליש ומצאתי עוד בס"פ מציאת האשה אחר שהביא דברי ר"ת הללו כתב וז"ל והנכון אצלי שאין אומרים מצוה לקיים ד"ה אלא כשאומר בלשון צואה שאומר עשו כ"וך אבל אם אמר בלשון מתנה נתתי דבר פ' לפ' או הריני נותן דבר פ' לפ' אין בזה מצוה לד"ה ולפיכך הוצרכו לתקן דין מתנת ש"מ שהוא מקנה באמירה בעלמא ע"ש וכל זה שלא כדעת רשב"ם ז"ל וג"כ דמתניתין יטול קתני ועכ"ל מדין מתנת ש"מ נגעו בה דקנו באמירה בעלמ' ואמאי נקט מצוה לד"ה וחזיתיה למרן בב"י סימן רנ"ב שכתב בשם הריטב"א ז"ל ומשם הרא"ה ז"ל דהא דאמרינן מצוה לד"ה אפילו לא הוציא המעות מתחת ידו כל שצוה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות וקבל עליו או שתק יש בו משום מצוה לקד"ה ואפשר שזה ג"כ דעת רשב"ם ז"ל ובמצווה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות אלא דאכתי לא איפרוק דמאי דוחקיה לאוקומה בפשי' בש"מ כמ"ש הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ח מה'