משכנות הרועים שצב

וכדדייקנא בעניו' שו"ר להרמב"ן ז"ל בחידושיו לבתרא שם שתירץ כן וכמ"ש הח"ה להת"י וקו' מהריב"ל ע"ע ולענ"ד לשון הטור לא משמע כן דא"כ הו"ל לאוקומה במכר וכדכתי'

ודע דמריהטא דלשון רש"י משמע דבשטרא כותב לו ב' הלשונות וכ"ה דעת התוס' מעיקרא אלא שבת"י חדשו דבב' שטרות גם אשו'ר לרשב"ם בפ' חזקת דף נ"א שכתב וז"ל ודבר הרגיל. הוא שכותבין בשטר המתנה: לשון. מכר ע"ש שהאריך בדבר ונראה פשוט דלשיטת רש"י ורשב"ם דכותב בשטר א' הב' לשונות דפקע כח בן המצר דוקא כשמתברר באמת דבמתנה בקש ליתנה לו ואין לבן המצר זכות בה ומ"ש לשון מכר לחוב לעצמו באחריות אבל כשמכר לו מכר גמור וכתב לו לשון מתנה לאורועי כח בן המצר לא אהני ליה ולא מידי דא"כ עקרת כל דין המצרנות וכדכתיבנא ואני עני מצאתי עזר לפירש"י ורשב"ם ז"ל דמיירי בחד שטרא ושלא כדברי התוס' ז"ל דקידושין ולא כדברי ר"י ור"ת דחזקת ע"ש דבירושלמי עלה דהך מתני' איתא שאל שמואל לר"ח כתב מתנה בלשון קנין א"ל ארכביה אתרי רכשי ובפירושא דהאי מלתא אפליגו התם איכא מ"ד הורע כחו בשתיהן הילכך בן המצר זוכה כדין מוכר ואחריות לית ליה כדין מתנה ור"י ממלחייא סבר ליפות כחו בשני דברים עש"ב אלמא דבחד שטרא כתיבי וגם מיירי רקים לן בגווה דעובדא דבמתנה נתן לו ולשיטת ר"י ור"ת ז"ל שכת' התוס' שם בחזקת דאינו כותב שתיהן אלא כשכותב מכורה או נתונה וקאמר ופי' כשכתוב מכורה במתנה בקש ליתנה אלא משום אחריות ע"ש היינו נמי במתברר שבמתנ' בקש ליתנה לו וכיון שנתברר שכך היה המעשה אע"ג דכתב בשטר לשון מכר אמרי' ליפות כחו ושמואל מיירי בשניהם מודים שכתוב מכר וקנה לו כמ"ש בשטר ועוד נלע"ד אע"ג דלוקח טוען דבמתנה בקש ליתנה לו ולא נכתב שטר מכר אלא ליפות את כחו לא מהימן כיון דלשון מכר כתוב בשטר וראיתי להרב ח"ה ז"ל דק"ל דאמאי בשטר לא קנה אימא דבמתנה בקש וכו' עכ"ל ולפום מאי דכתיבנא קו' הרב אין לה מקום גם מה שתירץ דידעינן בודאי שעדיין חוב הדמים עליו ולא אמרינן במתנה אלא בסתם דלא ידעינן בודאי דהוה מכירה עכ"ל אחה"ר לא כן אנכי עמדי אלא כדכתי' ולדבריו ז"ל שאע"פ שכתוב לשון מכירה לחוד בסתם נאמן לומר במתנה בקש וכו' א"ל זוכה בבור ודות שהנותן בעין יפה נותן וכמ"ש בירוש' והתוס' בשמו ועוד א"כ עקרת כל דין בן המצר ולא משכחת אלא בידוע בודאי שהוא מכירה והדברים מתמיהין וכן מצאתי בחידושי הריטב"א ז"ל בקידושין שם שכתב וז"ל אבל הכא בדידעי' בודאי דמתנה היא עכ"ל וכן מצאתי למוהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סי' קכ"ה : שכן כתב להדיא ע"ש

והנה התוספות בפ' חזקת כתבו משם ר"ת שכותב שטר א' או מכורה או נתונה וקאמר אפילו כשכותב מכורה במתנה וכו' ליפות כחו וכו' עכ"ל ור"ל דאו או קתני ובמתנה בקש וכו' ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות כחו וכו' אמנם ראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם שכתב וז"ל ור"ת הק' וכו' ופי' דאו או קתני ובמתנה בקש וכו' מפני שהיא רעה וכו' ולא קיבל דמי עכ"ל ר"ל לעולם במכר איירי אלא כדי שלא יוכל לחזור בו הלוקח עד שלא נתן הדמים והיינו חלוקת שדי נתונה לך ולא הוצרך הגמרא למכתב לו לשון מתנה דכיון דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה פשיטא שלא כתב לו לשון מתנה אלא כדי שיקנה לאלתר כדין המתנה אבל בחלוקת מכורה לך קשיתיה כיון דמיירי במתנה שנתן לחבירו סתם קרקע ולכך קני לאלתר למה כתב לו לשון מכר ומשני ליפות כחו באחריות ולפ"ז מתני' לצדדין קתני שדי מכורה לך בסתם שדה ובמתנה וכתב שטר מכירה ליפות כחו שדי נתונה לך במוכר שדהו מפני רעתה וכתב שטר מתנה לקנות לאלתר אמנם הרשב"א ז"ל בחי' לקידו' שם פי' דכולה במוכר שדהו. מפ"רע ובמתנה בקש וכו' ר"ל בקש לכתוב שטר מתנה וכתב מכר ליפות כחו וכו' וע"ע במקו' לבתרא שם והרי"ף והרא"ש העתיקו. סוגייא דקידושין כצורתה ע"ש דס"ל דל"פ לענין דינא אלא לחדש אוקמתא אחריתי והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מכירה השמיט דין ר"א וכתב ה"ה דמפ' עלה דמוכר שדהו מפ"רע קאי וכתב הרב הדרישה והב"ח ז"ל דגרסינן כגי' סוגייא דבתרא שמחק רשב"ם ועיין במוהרש"ל ז"ל וע"ע בשיטת הרמ"ה ז"ל בפ' חזקת סי' נ"ג דגריס כגי' הרשב"א דרב ביבי מסיים בה וכו' ולגירסא זו ניחא דאשכחן לר"א בהאומר דף ע"ז דמפליג במוכר שדהו מפני רעתה ע"ש ועיין בדרי' והב"ח ז"ל שם והכנ"הג ז"ל שם מה שהאריכו בזה ועיין כנ"הג שם אות ג' בהגהב"י ז"ל ובפרישה והרב"ח ז"ל ומופת דורנו מוהרי"א בספר דברים אחדים דרוש י"ט דף ק"א כתב ליישב דברי הרמב"ם עפ"י גירסת סוגייא דבתרא ולא זכר שר שהרב פרישה וה' ב"ח ז"ל קדמוהו בזה

אמור מעתה בין לשיטת רש"י ורשב"ם ור"י ור"ת ודעמייהו ז"ל דבחד שטרא כות' מכירה ונתינה בין לדעת התוס' דקידושין ודעמייהו ז"ל דמיירי בב' שטרות וכאותה שאמרו בפרק נערה דע"ד אר"ץ ב' שטרות היוצאים בזה אחר זה וכו' פשיטא א' במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דב"מ וכתבו שם התוס' ז"ל ויצניע אותו של מכר דאם יראה שתיהן אית ביה דינא דב"מ דאפי' מתנה שכתב בה אחריות אית בה דינא דב"מ עכ"ל וכדעת הרמב"ן שם בפ' חזקת שעל פי' רשב"ם הק' דאפי' במתנה אי כתיב בה אחריות אית בה דינא דב"מ תי' מפי השמועה דדוקא דכתי' אחריות בגוף המתנה אבל הכא במתנה גופה לית בה אחריות והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי תדע דאמרינן בכתובות ב' שטרות וכו' עכ"ל ויש מהגמגום דהקו' היא לשיטת רשב"ם ומשני ליה לפי המשוער לקיים סברתו ולא כן הוא דרשב"ם דמיירי בחד שטרא וכדכתי' לעיל וצע"ד והרב העיטור דף ק' ע"ב הביא סברא הלזו משם הר"ש והוסיף לומר וז"ל ואיכא למימר שיכול למוכרה לו ע"מ שלא תהיה לבן המצר וכו' עכ"ל והרמב"ן ז"ל חלוק עליו וכתב וההיא דכתובות לומר שלכך נתכוון דליטמר שטרא דזביני ולדון בשטר המתנה אבל מכי ידעינן אנן דאיכא שטר מכר יש לו דינא דב"מ כדאמרי' ואי אית ביה אחריות אית ביה דינא דב"מ וה"נ לא שנא דכל איערומי לבטולי דינא דב"מ לאו כלום הוא עכ"ל גם הד' הריטב"א ז"ל הובא במקו' לכתובו' שם כתב כס' התוס' והרמב"ן ע"ש והק' עוד כי כבש לשטר מכר טעין ליה דמכר הוא ואיערומי מערים ואיבעי ליה לאשתבועי או לאחרומי על טענת שמא וכו' נלע"ד דמראה שטר מתנה דמסתמא לא יהיב אינש זוזי בכדי לשם מתנה אמטו להכי סא"ד דחייב שבו' או חרם אבל כשהוא מראה שטר מכר לענין אחריות אין