משכנות הרועים שצא

קאמר לית בהו דינא דב"מ כדקאמר מר גבי הנך וכדפירש"י ז"ל וכדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל אמנם הרב הנמק"י כתב שגי' בעה"ג בכלהו לית בהו דינא דב"מ ע"ש גם מרן הש"ע בס"ו כתב דלית בהו דינא דב"מ ובר"ן כתב לדינא דב"מ כפי מה שפי' רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"ה לשון הרמב"ם בפי"ב: מה' מכירה דין ה' וסוף הלכות שכנים יעו"ש ולפ"ז פשיטא דינו של ז"ל אך עדיין דאפי' להנך רבוותא יש מקום לספקו ז"ל דדוקא קרובו קאמר דאין לו. אלא קדימה בבא לימלך ושלא במקום מצרן אבל בנו דכרעא דאבוה הוא איכא למימר דאלים כחיה וצ"ע ועיין מה שרמזתי לעיל סי'

ודע דהרב מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ק"ו נסתפק בבת בעלים ראשונים למ"ד בראוי ליורשו בתו ג"כ בכלל אם קדם ומכר לבתו. מהו שיוכל. בן המצר לסלקה או"ד לא ע"ש ואנכי הרואה לרבינו שבדין שומא הדרא כתב וליורשיהם וכן. העתיקו מרן בש"ע וגבי בעלים הא' כתב מרן ז"ל וה"ה לבן וכו' ע"ש ואע"ג דקי"ל המוכר לאשה לית בה דינא דב"מ הא איכא מ"ד דוקא באלמנה וכו' וע"ע בתשו' הרב ז"ל במה שהאריך וספקו של ה' ז"ל שייך נמי בספקו של הרב ז"ל דא"נ אמרינן דבמוכר לבנו לית ביה דינא דב"מ אכתי מבעיא לן במוכר לבתו ולענ"ד פסו' שאם היא יורשת פשי' דכח בן יש לה אלא כשאינה יורשת ובניו אין ספק בידם ואשה הן ספק בידה ונ"מ לענ"ד לפי מאי דכתי' בעניותין בדעת מרן ז"ל דפשיטא דהבן זכה במקחו ובעל המצר עדיו לבלום דה"ה נמי לבתו היורשת וספק הר' מוהראנ"ח בדוכתיה קאי באינה יורשת וכדכתי' שו"ר להרב כנ"הג בהגהב"י אות נ"ח שעמד בספק מוהראנ"ח ז"ל וחילק כדכתי' וה' ז"ל בא לו דרך ארוכה באר'שות החיים ע"ע

ועדין נשאר לנו לברר בדין מכרה לבעלים הא' או לבנו של מוכר דאין בן המצר מסלקו וכדבר האמור אם השותף אלים כחיה לסלקו או לא דבר פשוט הוא כיון דאם מכרה לבן המצר ואפילו באו שניהם כא' המצרן קודם כמ"ש בדברי מרן שם סל"ז ע"ש ובב"י וקי"ל דשותף מוציא מיד בן המצר כמ"ש בס"א ע"ש דון מנה דאפילו אם מכרה לבעלים הא' אחי או שותפי מסלקי ליה

ודע דבמקו' לשם מייתי תשובת הרי"ף ז"ל ע"ד ראובן שנתן מתנה לבנו באחריות דקי"ל דאית בה דינא דב"מ וטען המצרן לזכות בה דהשיב דזכה הבן וזהו הישר והטוב וע"ז אמר יציבא בארעא וגיורא וכו' ונסתייע עוד מדין מכרה לבן בעלה הראשון ע"ש. וכעת נדפסו תשובות הרב פני אהרן ז"ל ובח"ב ח"המ סימן א"ך עלה ונסתפק בדין זה ובסוף דבריו הביא תשו' זו

(קנד) מצרנות אם המצרן יכול לעשות מורשה נגד הלוקח להוציא מידו קרקע שקנה. דעת הרב הפרישה וכ"ה הסכמתו בדרישה ובסמ"ע סי' קע"ה סקל"ה והסכמת הרב ש"ך סקי"ט דלא מהני עד שיקנה לו באותו קרקע שיש לבן המצר ומה שהק' הש"ך מסי' קכ"ב דבשאר הרשאות לא בעינן קרקע ידוע ותי' דתקנתא לתקנתא לא עבדינן וכו' ע"ש כבר נתעורר הרב פרישה ז"ל וקרובים הדברים ובימי הש"ך עדין לא נגה אור הרב ז"ל והרב"ח ז"ל פי' כמ"ש בדרישה בד"ה כתב דמהני אפילו בשליחות דעלמ' ודחאו ברוח מבינתו ואע"ג שהרב כנ"הג ז"ל בהג"הט אות ל"א. הביא שני הדעות ולא הכריע ועין של מעלה לא שלטה בספר פרישה ודרישה והש"ך ז"ל לכן נלע"ד עיקר כדעת הרב סמ"ע והש"ך ז"ל ולענין גוד או איגוד אם יכול לעשות מורשה באנו למחלוק' הרבנים הנאמרים באמת

(קנה) מצרנות. ראובן מוחזק בחצר א' ו' לשמעון. שבעת נסיעתו לעקור דירתו מארצו נתחייב למוכרה לשמעון בסך ידוע וחייב. עצמו לפייס המצרנים בממונו: לסלקם מעל הקונה ועמד לוי וקנה השטר ההוא מאת שמעון בכל כחותיו וכשרצה לוי להחזיק בחצר ההוא כשעקר דירתו עמדו המצרנים נגדו לאמר להם לבדם נתנה הארץ ולוי טוען הוא בא מכח שמעון ולשמעון נתחייב ראובן לסלק מעליו כח המצרנים וכן עשה כשמכר לשמעון ואנא בחדיקלה דשמעון קאי הדין עם המצרנים שזה שמכר שמעון ללוי מכר חדש הוא ולא נסתלקו המצרנים ממנו מרן הקדוש ז"ל בתשובותיו שבספר אבקת רוכל סימן קכ"ג וע"ש פרטי דינים השייכי לסי' בש"ע

(קנו) מצרנות. קי"ל דבנותן מתנת קרקע לחבירו דאין בה דינא דב"מ כמ"ש בסי' קע"ה סכ"ד מהגמרא דהמקבל דף ק"ח וטעם הדבר דניחא ליה לנותן שיקרא עליה שמו דלשם מתנה נתנה לו ועוד בה טעמי אחריני אשר הובאו ביאה יוסף מרן ז"ל לנו יש לדעת בראובן שקנה קרקע וכתוב בשטר שמכר קרקע פי' וגם נתן אותו במתנה וטען בן המצר דודאי לא הוו אלא זביני ולסלק בן המצר כתב לו ג"כ לשון מתנה והלוקח אומר דבמתנה נתנה לו ולאיזה סיבה נכתב לשון מכר עוד יש להסתפק אם יש נפקותא בין אם קדם לשון מכר למתנה או מתנה למכר דמי אמרינן היכא דנכתב לשון מכר מעיקרא חל זכותא דמצרן וכי הדר וכתב מתנה לאו כל כמיניה לאורועי כחיה אבל אם הקדים לכתוב לשון מתנה דהשתא נתרוקן כח בן המצר כי הדר וכתב לו לשון מכר לא מעלה ולא מוריד או"ד לא שנא כיון דהכל הולך אחר החיתום ולכשחתמו העדים כבר כתובים שניהם מכר ומתנה והעולה על הדעת הוא דלשון מכר ומתנה קשה לזווגם בשטר א' דאינם יכולין לדור במקום א' ותו דא"כ עקרת כל דיני המצרנות שיכתוב המוכר ללוקח בשטר . לשון מכר ומתנה:

והנה בפ"ק דקידושין דף כ"ו אהא דתנן קרקע נקנה בשטר איתא עלה אמר שמואל ל"ש אלא במתנה אבל במכר עד שיתן הדמים ומותביה ר"ה מדתניא בשטר כיצד כותב לו שדי מכורה לך שדי נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה איהו א"ל ואיהו מפ"ל במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כחו והא דלא ניחא ליה לאוקומה דבמכר מכרה לו והא דכתב לו בלשון מתנה דליקני בשטר גרידא דלפי"ז מתני' דייקא טפי דקתני שדי מכורה לך ברישא והדר תני שדי נתונה לך דלר"א איפכא איבעי ליה למתני א"נ ליפות את כחו לסלק בן המצר כיון דכתב לו לשון מתנה:

וראיתי להרב ח"ה ז"ל שכתב משם הת"י דאיירי שפיר בשטר א' והא דכתב לו בלשון מתנה לפי שהאמת הוא כך עכ"ל נראה דר"ל ולא רצה לשקר . אלא שליפות כחו הוסיף לכתוב לשון מכר ומה שפירש ה' ח"ה איני מבין דהול"ל כדי ליפות כחו שיקנה לאלתר בלא נתינת דמים ולא הול"ל שכך הוא האמת ועוד א"כ לוקמה במכר וכדי שיקנה לאלתר כתב לו לשון מתנה