משכנות הרועים שצ

(קמט) מצרנות. קי"ל דבשכירות ליכא דינא דב"מ כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ה בנ"ח ונ"מ. דאם מכר המחזיק קרקע שהוא מושכר ביד הזולת לראובן אין השוכר זוכה בדינא דב"מ עיין בתשו' הכנ"הג בעי חיי א"א סימן כ"ב כ"ג מה שהאריך שם ועיין בתשו' ה' דבר משה ח"ב סימן ס"א לענין מי נקרא מוחזק הלוקח או המצרן ע"ש וע"ע בהרב כנ"הג סימן ק"ם אות צ' בדין השוכר אם ישנו בדינא דבר מצרא ועיין לה' גו"ד ח"מ כלל ו' סימן א' סי"ח וי"ט וע"ע בתשו' הרב כנה"ג ח"א דקל"א קל"ב קנ"א

(קן) מצרנות הא דקי"ל המוכר לאשה לית ביה דינא דבר מצרא כמ"ש בסימן קע"ה כתב הרב מוהר"י עייאש ז"ל במנהגים ס"ב מדין המצרנות דדוקא מצרן. איכו מסלקה אבל שותף שפיר מצי לסלקה וכן כתב בהדיא שם מורם ז"ל סמ"ז וכן כל הנך כגון כרגא ומזוני וכתב עוד דאין דנין דין ת"ח בזמן הזה לענין דינא דב"מ ועיין במורם בי"ד . ר"סי ר"ה וסי' של"ד

(קנא) מצרנות חצר שנמכרה ולראובן חנות בצד החצר אין בה דינא דב"מ הרשב"ץ ז"ל בח"א מס' חוט המשולש סי' י"ט ע"ש וכן מצאתי להרב בית יהודה במנהגים אות א' מדין מצרנות מ"ש משם הרב ז"ל

(קנב) מצרנות . קי"ל דשותפים במשא ומתן אית להו דינא דב"מ כמ"ש בסימן קע"ה סמ"ט ע"ש וע"ע בהג"מיי וה"ה ז"ל בפי"ב מה"ש ובעיטור דף ק' ע"ד וכתב הסמ"ע ז"ל סקפ"ח דהיינו דוקא אם קדם למצרן וקנהו אבל אם המצרן קדם אין השותף יכול לסלקו אא"כ הוא שותף עמו באותו שדה עכ"ל ואנכי לא ידעתי כיון דהגאונים מפרשי דהא דקא' תלמודא לשותפי לית ביה דינא דב"מ מיירי נמי בשותף דמשא ומתן ובשותף של קרקע מסלק לבן המצר א"כ מאן פליג ליה לומר האי כדאיתיה והאי כדאיתיה ויש להסתפק לדעתו ז"ל דאם קדם ומכר לשותפו במשא ומתן ויש לו שותף באותו קרקע אם מסלקו כדין בן המצר שהשותף מסלקו כמ"ש בר"ס זה וברור לענ"ד שכך שורת הדין נוטה לדעת המצר כיון שאין כחו אלא כמצרן ומה מאד תמהתי על ה' מוהר"י עייאש ז"ל שכתב במנהגי' דף קי"ו ס"ד מדיני המצרנות דלא קי"ל הכי אלא דוקא בשותף בקרקע הנמכר עכ"ל דרוב גאוני קמאי הכי ס"ל וכמ"ש הרב העיטור וה"ה והגמ"יי והב"י ז"ל זולתי רש"י ז"ל ז"ל ומאן דעמיה

וקנג' מצרנות. קי"ל דמכרה לבעלים הראשונים לית בה דינא דבר מצרא כדאיתא בפ' המקבל דק"ט וכתב ה"המ ז"ל בפי"ב מהלכות שכנים הלכה ו' וכן הג"מיי לשם והרא"ש לשם משם הרב העיטור דבן המוכר הא' אינו קרוי בעלים הא' ע"ע וכן הוא בעיטור דף ק' ע"ג אמנם הנמק"י משם הר"ן כתב דאי זבנה לבנו לית בה דינא דב"מ דומייא דשומא הדרא משום ועשית הישר והטוב והדרא נמי ליורש לפירש"י עכ"ל והיינו מדאמרינן בפ' המפקיד דל"ה שמו לה לאשה בכתובתה ואינסיבא ומתה בעל לוקח הוי ולא מהדר ולא מהדרינן ליה ופירש"י ז"ל דכלוקח שויוהו רבנן ולא כיורש עכ"ל הרי דלדעת רש"י דאי בעל כיורש. שויוהו רבנן הוה מהדרינן ליה וכן הוא דעת התוס' שם בד"ה לוקח וכו' ע"ש דע"כ לא מצית לאוקומא הא דכלוקח שויוהו רבנן אלא בחלוקת לא מהדרינן ליה דאי הוה כיורש ע"כ דמהדרינן ליה דבחלוק' לא מהדר וא"נ יורש הוי לא' מהדר דקי"ל ירותא וכו' לא הדרא וכמ"ש התוס' שם ש"מ: דפשיטא ליה לתלמודא דליורש נמי מהדרינן גם רבינו בפכ"ב מהלכות מלוה דין יו"ד כתב בפשיטות דמחזיר להם וליורשיהם ובודאי. ממאי דכתי' וכן מצאתי אח"כ להרב המגיד ז"ל בדין י"ז ע"ש אמור מעתה דהראיה שהביא הנמק"י והר"ן ז"ל הרי הוא כמבואר ולדעת הרב העיטור י"ל דהוא מפרש לה באנפי אחרינא עיין במקובצת לשם אך ק"המ והג"מיי שכתבו לדעת העיטור על. דברו רבינו משמע להדיא למימר דרבינו אית ליה גבי מכירה לבעלים הא' דוקא ולא לבניהם ומ"ש גבי שומא דיורש קרינן ביה ג"כ ועשית הישר והטוב ויראה דלהרב העיטור והנמשכים אחריו לא ק"ל מהך דשומא הדרא משום דהתם משום דב"ח שמוהו לב"ח ולאו מדעתיה זבנה שיורי שיירוה רבנן לגבי יורשיו דקרי כאן ועשית הישר והטוב אבל גבי מצרנות כיון דבעלים. הראשונים מדנפשייהו ודעתייהו זבנו לא אלימו כח יורשיו ג"כ וכהך דאפליגו רבינא ורב אחא במציעא דל"ה ע"ב גבי אגביה איהו בחובו ע"ש גם פלוגתא דרבוותא בהך דשמו ליה ואזל איהו ושמה לב"ח דידיה מצי אמ"ל לא עדיפת את מגברא דאתית מחמתיה דאיכא מאן דמוקי לה דוקא שהב"ח שמה ליה על ידי הב"ד דלאו מדעתיה ואית ביה ועשית הישר והטוב וכן נראה שהוא דעת רש"י ז"ל אבל אם הב"ח שמה לב"ח דידיה מדעתיה שייכא בפלוגתא דרבינא ור"א עיין במקובצת לשם באורך ודעת מרן דגם במכר לבן בעלים ראשונים אין בן המצר מסלקו וכדין השומא דהדרא נמי לבנו

וראיתי להש"ך ז"ל סק"ל שעמ"ש מרן וה"ה אם מכרה לבן וכו' עלה ונסתפק במוכר קרקע שלו לבנו ובא בן המצר לסלקו וכו' צ"ע לדינא עכ"ל ואהמ"ר אין מקום לספק זה אלא לדעת בע"הע ומאן דעמיה ז"ל דס"ל דלבן בעלים נתרוקן כחו כיון שכבר יצאה מיד אביו אכתי איכא לספוקי באב שלא יצאה מתחת ידו אלא ליד בנו מי אמרינן דהכא מודה ליפות כח הבן או"ד לא שנא אבל לכת הסוברים דאע"פ שיצאה מרשות האב וזכה בה הלוקח וחזר הלוקח ומכרה לבן מוכר הראשון דאין בן המצר מסלקו כ"ש וק"ו כשמוכר האב לבנו דלא חלו בה ידים אלא מיד האב לבנו ומה מקום לספק זה והו"ל לקבוע ספק זה אסברת יש מי שחלקו וכו' ולע"ד

אמור מעתה לדידן דגרירנא בתריה דמרן וסתם לן תנא כמ"ד דגם במוכר לבנו של בעלים ראשונים אין בן המצר מסלקו כ"ש וק"ו במוכר לבנו דאין בן המצר יכול לסלקו כנלע"ד פשוט (נ"ב ואח"ה נ"ל דאשתמיט מיניה תשו' ה' ב"ח סי' י"ג דהספק הוא במכר לבן בחיי אביו והדין של הראשון דס"ל דבן הוי כבעלים הא' הוא בדלקח אחר מיתת גבר)

גם מ"ש הרש"ך בסקל"א ע"ש לא הבינותי אם לא : דקאי איש מי. שחולק שכתב מרן ז"ל וגם ראיתי את הלח'ש אשר כתב הרב באר היטב אות ל"ה שיש בו חסרון הניכר ועיין בש"ך שצוין הוא ז"ל

והנה בפ' המקבל שם אמר ת"ח וקרוב ת"ח קודם וע"ש בפירש"י ז"ל דלא ניחא ליה לאוקומה בדינא דב"מ ועיין בהרי"ף ז"ל דפירש למיהב עצה בבא לימלך למי ימכור והיינו דנקט בכל הנך לשון קודם ולא