משכנות הרועים שפט

דינא דב"מ דר"א א"ל סבי דמתא מחסיא מאי משכונה דשכונה גביה מאי נ"מ לדינא דבר מצרא ופירש"י ז"ל דאם מכרה למי שממושכנת בידו לית בה משום דינא דב"מ שזה שכן מצרא שכולה שכונה בידו ע"ש אלמא דהממשכן אלים טפי דאם קנאה אין בן המצר מוציאה. מידו ובמרי בתי אמרינן דלא מעכב וכ"ש לפירש"י ז"ל בפרק הרבית דס"ח שפירש שכונה גביה דאין שכן קרוב הימנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעלי המצר שכן. לקנותו עכ"ל משמע דמחלפה שיטתיה וס"ל הכא דעדיף טפי מבן המצר וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ומ"ש מבתי דחד וארעא דחד דאפילו מאינש דעלמא לא מצי מפיק ארעא דשאני משכנתא שהקרקע כבר הוא משועבד לו בחובו ולגוביינא קאי דאי לא מגבי ליה נכסי מדידיה שיימינן ליה ארעא ושקיל לה והוי כמאן דאית ליה זכותא בגופא דארעא מהשתא משא"כ בארעא ובתי דמרי בתי לית ליה זכייה ולא שעבוד בגופא דארעא אלא עציו ואבניו דוקא והשתא דאתינן להכי היכא דמקדיש כיון דלית ליה זכייה בגופא דארעא הא לא דמי אלא לארעא דחד ובתי דחד וכי היכי דקי"ל מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא אע"ג דביתא שרייא וקיימא גו ארעיה והך ארעא גופה בעי לזבונה לאינש אחרינא מרי ביתא לא מצי מעכב ליה כ"ש מקדיש שדהו דמכח מצר קאתי ואיכא למימר שפיר דה"ה נמי דאי בעו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר למוכרה לחולין דאין כח ביד המקדיש לזכות מדינא דבר מצרא כמו מרי ביתא:

שו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' תשמ"ו וכתבה מורם ז"ל בסימן נז"ר דאינו יכול להקדיש בכ"הג כיון דינקא מארעא דהוויא הקדש מעתה ע"ש ועיין בשו"ת ה' דרכי נועם בח' ח"מ סי' ד' ועיין בס"פ השולח בפלוגתא דקנין פירות אי הויא כקנין הגוף ועיין בשו"ת אהלי יעקב למוהריק"ש סי' א'

(קמד) מצרנות דינא דב"מ כתב הרמב"ם ז"ל דמדרבנן הוא וקרא דועשית הישר והטוב אסמכ' בעלמא הוא והכונה דמהך קרא ילפינן לתקן דינא דב"מ הואיל והוא רוצה למכור טוב וישר שיקנ' המצרן יותר מאדם אחר כחוק קונטריס ארעא דרבנן אות קע"א ונ"מ למי שנשבע שלא למכור לבן המצר אם השבו' חלה עליו למ"ד דהשבו' חלה על דבר של דבריהם כמ"ש הטור בי"ד סי' רל"ט

(קמה) מצרנות מנהגינו פה העירה יע"א עפ"י תקנת הרב תנא דידן מוהר"ר צמח צרפתי ובית דינו הצדק נוחי נפש זיע"א דאם הלוקח עשה שטר מכר כתוב וחתום נסתלקה יד המצרן מעליו וכך דנים הב"ד הבאים אחריו חלקם בחיים ואשר בחיים עדנה ואריכו ימים כי"ר וסח לי רבי אבא ז"ל ומורי גם הוא הרב חק נתן נר"ו דמעשה היה בימי חכם גדול בדורו מוהר"א טייב זיע"א שקדם הלוקח וכתב שטר המקח והחתים עליו עדים דלאו מסופרי מתא נינהו והעד העיד האיש אדוני הארץ שקבל מהרב המתקן התקנה הלזו דלא מהני ליה אלא דוקא שנכתב ונחתם ע"י סופרי מתא ולא בשאר עדים דעלמא וכך הורה הלכה למעשה ונגררו אחריו כל בית דינו וטעמא טעים דאי לאו עקרת למצרנות אבל ע"י סופרי דמתא לאו עבדי אי לאו דחזו ליה טעמא אלו דבריהם

והנה בעיקר הטעם תקנת הרב וב"ד ז"ל נראה משום דמספק"ל ז"ל אי חזקות דידן הנוהגות דינם כמקרקעי או כמטלטלי ואי דיינינן להו כמטלטלי ודאי דלית בהו דינא דב"מ מ"ה עבוד רבנן פריש' דהיכא דקדם וכתב שטרא דיינינן להו כמטלטלי ולפ"ז במולק"י אפילו לפום תקנת הרב ז"ל לא מהני ולא מידי ואכתי לא פקע כח המצרן דמוקמינן ליה אדינא דאורייתא ועיין בס' הרב מקור ברוך ז"ל סימן נ"ט והביאו הרב כנ"הג ז"ל סי' קע"ה בהג"הט אות ס"ג עמ"ש הטור שם סנ"ב דאם החזיק בקרקע קנה כתב הרב ז"ל דאם עשה שטר המכר ללוקח כבר החזיק ע"ש וספר זה לא ראיתיו עד מ הנה

אך את זה אני רואה דחזקות דידן דיינינן להו לענין טירפא ולענין מוכר בנכסי אביו ומשכנתא וכל דיני מקרקעי דיינינן להו כמקרקעי ועכ"ז תקנת הרב ז"ל במקומה עומדת ולפ"ז נראה דלאו מטעם ספיקא נחת לה הרב וכדכתיבנא אלא משום דעדי שטרא מפקי לקלא ומסתמא שמע המצרן וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה הרב"י ז"ל מחו' ה' ועיין שו"ת בית יהודה סימן ב' והכנ"הג לשם בהגה"בי ז"ל אות נ"א וע"ע שם וכי היכי דלא ליתו לאנצויי ולמשתבע תיקן הרב ז"ל כך וכך לי מקרקעי כמטלטלי דבעי' סופרי מתא דאינהו ודאי קלא אית להו טפי ובהכי אמרינן מסתמא שמע ומחל כן נלע"ד

(קמו) מצרנות המוכר שט"ח לחבירו בפחות ורצה הלוה לסלקו מדינא דב"מ לדעת הרב המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קע"ד דזכה הלוה דהו"ל מוחזק בנכסים ע"ש ומכמה ראיות והרב ש"ך ז"ל בסי' ס"ו סקע"ג ובסי' קע"ה סקנ"ה חלק עליו בזה ע"ע גם המש"ל ז"ל בפ"א מהלכות מכירה דין י"א בד"ה מי שמוכר וכו' ע"ש מיהו אנן בדידן דגרירנא בתר תקנת תנא דידן מוהר"ץ צרפתי זיע"א דאם הלוקח כתב כבר שטר הקנייה פקע חיליה דב"מ כמש"ל משם הרב ז"ל בנ"ד לא נפק' לן מידי דלא נגמר עיקר קניית השטר אלא ע"י כתי' ומסי' כמ"ש בסימן ס"ו ומכי כתב ליה שטרא פקע ליה כלילא דבר מצרא והסכים ע"י הרב חק נתן נר"ו ומיהו אם מכר השטר אג"ק דקנה כמ"ש בסי' ס"ו ס"י ואכתי איתא לפלוגתא

(קמז) מצרנות צ"ע לדינא במי שמכר קרקע לבנו מי מצי בן המצר לסלקו או"ד אין לך טוב וישר יותר מהמחזיק באחוזת אבותיו ש"ך ח"המ סי' קע"ה סק"ל וכבר נראה בעליל ספר אסיפת זקנים למציעא דף ו' שם שהביא תשו' הרי"ף ז"ל שהסכים שהדין עם הבן והאריך ע"ש ועיין ספר קול יעקב דף ט"ו ע"א ועיין בקידושין דף ל"ב מ"ש בראוי ליורשו ומה שפי' שטה לא נודע שמה משם הראב"ד ז"ל ע"ש ועיין עוד בדרשותי מה שעמדתי בסוגייא הלזו

(קמח) מצרנות קי"ל דאם המוכר. נמלך בבן המצר והודיעו הדמי' וא"ל לא בעינא זיל זבין לעלמא א"צ קנין כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ה הל"א ע"ש והיינו דוקא. כשנגמר המכר ונסתלק המוכר ונכנס לרשות הלוקח שנתן כל הדמים ונכתב השטר ונחתם ואם מנהג העיר לחתום גם המוכר שכבר חתם המוכר ג"כ אבל בלא"ה אע"פ שאמר לו לא בעינא אם חזר בו ואמר נתחרטתי ורוצה לקנות הדין עמו ס' בית דוד ז"ל ח"מ סימן ס"ג מהספר ע"ש ועיין מ"ש לקמן במערכת אות ק' בדיני קנין סודר סי' בס"ד: