משכנות הרועים לח

משום דמסתמא לא א"ל אתתא עלך קסמי' א"כ אפי' אי לא הוה נדו' ואסי' פטור ודעתם ז"ל בדלא צריך למיגמר אפי' א"ל ע"ד סמי' פטור. ולא הבינותי ראייתם מדר"ח ולפנים משורת הדין עבד ומדינא פטור דהתם מיירי בדלא א"ל ע"ד סמי' וכמ"ש בס"ד ור"א ל"צ למגמר ועוד דעיקר הראיה דבצריך לאגמורי אע"ג דלא א"ל ע"ד סמי' פטור מדלא אותבי' לר"ח אלא משום דל"צ לאגמורי איכא למימר דהש"ס פסיקא דבקי הוה ולא פשיטא ליה בעובדא היכי הוה אי צ"ל ע"ד סמי' או לא דבמציאו' הבקיאות קלא אית ליה משא"כ בעובדא היכי הוה אמטו להכי פרכיה ממילתא דפסיקא ליה ועוד שהדבר ק' לשמוע דר"ל מילי דכדי קאמר ור"א לא אותביה אלא משום דלא ס"ל כר"מ והרא"ש ז"ל קאי בשיטת התו' דהא דהדיוט אע"ג דלא א"ל ע"ד סמי' וממה שהוכיחו התו' מהך דר"ח ע"ש ובהג"א שם כת' משם רבי' יואל דס"ל ג"כ דבאומן גמור אפי' א"ל ע"ד סמי' וכו' פטור וכו' ע"ש

והנה בחלוקת איסו' ודורו הרי"פ והרא"ש ז"ל אזלו ומודו דפטירי אפי' כי א"ל ע"ד סמי' דבמאי דמחייבי בהדיוט דס"ל דדוקא בדא"ל ע"ד סמי' קמיפטרי לאומן בקי וע"כ דר"א אכתי צריך לאגמורי וכד' התו' ול"פ אלא בהדיוט דלהרי"ף דוקא בדא"ל ולהתו' והרא"ש אפי' בדלא א"ל דמסתמא עליו סמיך

(כג) אומן קי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי כמ"ש בטוש"ע סי' ש"ו ע"ש ואם נתן בע"הב צמר לצבע לצבעו ונגנב מאתו אחר שצבעו כיצד משלם לפי מה שהוא שוה כשהיה צמר א"ד כפי מה שהשביח לאחר הצביעה שורת הדין אם כבר הקדים לו שכרו משלם לו כפי. מה ששוה אחר הצביעה ושבחו דבעלים הוא אבל אם לא הקדים לו שכרו אינו נותן לו אלא דמי צמרו הרב מח"א ז"ל בה' משיכה סי' ו' ע"ש

(כד) אומן . המוסר לאומן חייט חפצים שהם לצורך הבגדים שמסר לו לתקנם והלך האומן ומשכנם אצל הזולת לצורך עצמו מבלי ידיעת בעה"ב והאומן אין לאל ידו לפדותן אם מחוייב בעה"ב לפדותן משלו דהו"ל כגנב שאינו מפורסם או לא. כתבתי במערכת אות ג' סי' מדיני גנב בס"ד

(כה) אומן קי"ל דמראה דינר לשולחני וא"ל טבא הוא ונמצא רע שהשולחני חייב ע"פ מה שנתבאר בטוש"ע סי' ש"ו ע"ש נסתפקתי בראובן שגבה בחובו דינר והראהו לאומן וא"ל טוב הוא ואח"ך נמצא רע וכשחזר אצל הלוה א"ל איני יודע אם זה הוא הדינר שפרעתי. לך דדינא הוא דהוי כאומ' לחבירו הלויתיך מנה והלוה אומר כן אבל איני יודע אם פרעתיך דמישתבע מלוה ושקיל כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה ס"ט וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' פ' ועיין מה שהארכתי בזה לקמן במערכת אות מ' מדין מטבע בס"ד ע"ש והמלוה לא רצה לישבע וא"ל לשולחני זיל שלם מדינא והשולחני אומר מה אפסדתך זיל אישתבע וגבה מהלוה והלה אינו רוצה לישבע כיון דמנך אגבה בלי ש"ש ועמ"ש הטור סי' קע"ז ס' דמצי א"ל שותף לחבריה בשלך אתה רשאי ולא בשל אחרים ע"ש יש לדמות קצת לנ"ד דאינו רשאי שלא לישבע ע"ד אמת להפסיד לשולחני ויש לחלק ועיין לקמן במערכת אות ב' מדין ב"ח בס"ד ועיין לה' כנה"ג סי' רל"ב בהגה"ט אות ך'

(כו) אומנים. המנהג פה העירה יע"א שהשררה יר"ה מעמידים מומחים על כל בעלי המלאכות איש איש כפי עבודתו ובידם מאמר המלך יר"ה ולפעמים כי יקרה הפרש בענין האומנים הם דנים כאשר יכשר בעיניהם וכי יריבון אנשים עברים באיזה הפרש דמ' בענין שומת הבנין או התפירה או לראות אם כותל זה בריא וקיים או קיר נטוי ונ"מ למקח וממכר ולכמה מילי אנו מבררין ג' מישראל הבקיאים לברר הענין ולפעמים הבע"ד אינו מתפייס באנשים הללו וטוען שאינו רוצה אלא באומן שהמחהו המלך יר"ה ואין בידינו להכריחו לקבל דברי בקיאי ישראל מחמת שמאמר המלך ביד מומחה העכו"ם רק שגוזרים בח"ח שלא לשוחדם כלל ומצאתי להכנה"ג סי' רכ"ז בהגה"ט אות י"ד שכתב משם ה' פני משה ח"א סי' פ"ג שכתב דהא דקי"ל לענין אונאה עד שיראה לתגר דאין חילוק בין תגר גוי לתגר ישראל דכיון דאומן הוא חזקה דלא מרע נפשיה וקושטא קאמר דאפי' באיסו' מהימן ומהאי טעמא לוקחין יין רמונים מהאומן משום דלא מרע נפשיה ע"ש וס' הרב פני משה אינו אצלי לראות שורשן ועיקרן של דברים

(כז) אונאה קי"ל דבמטבע מותר לאונות לכתחי' כמ"ש בטש"ע סימן רל"ב ס"ו עי"ש ודוקא שא"ל סתם לצרף לו אבל אם שאל לשולחני בכמה מצרפה וא"ל בכו"כ ונתברר הדבר כי אין בפיהו נכונ' יכול לתבוע אונאתו דומיא דנו"ן באמו' דקיי"ל אין בו דין אונאה כמש"ל כת' ה"המ בפי"ג מה' מכירה ודוקא שהאמת כן ועיין מ"ש במקומו בס"ד ה"נ דכוותה וכן מצאתי לה' מח"א ז"ל בה' אונאה אלא דהרב ז"ל אתי עלה מטעמא אחרינא מדין בע"ה שהטעה לפועל ע"ש

(כח) אונאה המוכר הרוידאס ונתאנה לוקח או מוכר יש בו דין אונאה כשאר מטלטלי ואף לפי מ"ש הרב בית יאודה ז"ל במנהגים בדיני המצרנו' סי' ו' דנוהגים בו דין קרקע לענין סילוק האשה ודינא דב"מ מ"מ לענין אונאה דינו כמטלט' כן כת' הרב עצמו בתשו' שם בח' ח"מ סי' מ"ד ע"ש ואנן בדידן נוהגים בו דין מטלט' לכל דבר ולעולם לא הוצרכו לסילוק האשה במכירתו וזה פשוט ועיי' לקמן במערכת אות מ' סי' ח'

(כט) אונאה קי"ל מוכר חפץ לחברו ופרע לו דמי המקח ונכתב שטר ע"ז ואח"כ נודע לו ע"פ התגר או קרובו שיש במקח ההוא אונאה ביותר משתות דקי"ל המקח בטל כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז וסי' ע"ש ולענין המעות שאצל המוכר יש לדון אם טען אח"כ החזרתים לך דהיינו לאחר שנודע שיש תורת ביטול מקח דאילו מקמי הכי פשי' דלא מהימן דמי יימר דמחייבי ליה רבנן לאהדורי זבינא ולמיהב ליה נכסי וכדאמ' ברפ"ק דב"ב דף ז' ע"ש אבל אי טעין דלאחר שנודע דאית ביה תורת ביטול מקח מספקא לי אי חשיב הנך נכסי כמלוה ע"פ ומהימן למימר החזרתי לך א"ד כיון דכתיבי בשטרא חשי' כמלוה בשטר ולא מהימן למימ' פרעתי והנה בעיקר טעמא דמלוה בשטר ל"מ למימ' פרעתי משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי וכת' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דכיון דבשט' גובה ממשעבדי מזדהר טפי ומכי פרעיה שקיל לשטרא ע"ש והיינו בשט' שנכת' לשם הלואה מעיקרא אבל שטר זה לא קאי אלא לגלויי דכבר פרע ליה דמי זבינא ובכה"ג פשי' דלא גבי ביה ממשעבדי וכה"ג כת' מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' ר"ח מביאו הכנה"ג סי' קע"ו