משכנות הרועים שפח

מחוייב לראובן ואח"ך טען לוי שאותו החוב רבית הוא שחייב לו אם לא יברר בעדים שאותו החוב של רבית הוא אין טענתו טענה כיון דנתרצה בהמחאה וכדאמרי' בפ"ק דגטין דף י"ד הנהו גנאי דעבוד חושבנא וכו' אוקמוה הגאונים בעדים הרב מוהר"י ן' זל בתשו' הנ"מ סי' ז"ן ועיין מ"ש בזה לקמן במערכת אות ש' סי' בס"ד

(קלט) מעקה אקומה נא ואסובבה באר היטב את הדבר הקשה אשר אנכי רואה פה העירה יע"א מה טעם לא חשו להם על קיום מצות עשה דאוריית' לעשות מעקה לגגותיהם וכל שעתא ושעתא קא עברי על מ"ע ול'ק וכמ"ש בספרי ועיין בתוס' דקידושין דף ל"ג בד"ה מעקה וכו' ע"ש. ומה מאד נפלאתי על רבנן ותקיפי ארעא הן לקדושים אשר בארץ. המה ואשר הם בחיים עד העולם כי לא שמעתי ולא ראיתי מי שמערער על זה ות"ל דחזרנים במצות וגודרים גדרים אפי' במצות דרבנן. וכ"ש במ"ע ול"ת מן התורה והיה נראה לומר דהואיל והחזקות שלנו אפליגו בהו רבוותא אי דינם כמקרקעי. או כמטלטלי וכמו שבא בארוכה בכנ"הג ח"מ סי' ק"ס במ"הק ע"ש וכיון דכן הוא הו"ל כאוצר בעלמא אלא דמהא לא אריא דלא מבעיא לדעת הרב המאסף בסי' תכ"ז בהגהב"י אות יו"ד דהוי דאוריית' ועיין בסי' שי"ד אלא אפי' לדעת הסמ"ג ורבי' ירוחם ז"ל דס"ל דלא הוי אלא מדרבנן מ"מ אכתי לא איפרוק דאיך העלימו עין ממצות דרבנן ול"ת דגריר ביה ועוד היה נראה לומר דסמכו על מה שאנו פורעים שליש בבנין עם הגוי בעל גוף הקרקע כאשר נתייסד המנהג עפ"י הערכאות מקדם קדמתה וא"כ הו"ל כחצר של ב' שותפים ואע"ג דכתב מרן ז"ל בסימן תר"ו ס"ז דחצר השות' חייבת במעקה נרא' דהיינו דוקא בשותף ישראל ולא בשותף גוי וכמ"ש מור"ם ז"ל בי"ד סי' רפ"א גבי מזוזה א"כ נימא דס"ל לרבנן ז"ל דהה"נ לגבי מעקה וכד דייקנא פורתא אשכחנא דלאו מילתא היא דמידי הוא טעמא גבי מזוזה הואיל ומרבי' להו מדכתיב למען ירבו ימיכם אבל בעכ"ום שנות רשעים תקצורנה ועוד דמזוזה שאני שנראה לגוי כאילו הישראל עושה מעשה כשפים וכמ"ש הטור והש"ע שם וכ"ש דמוהרש"ל ז"ל פסק דאפי' דשותף חייב במעקה וכמ"ש הש"ך בח"המ לשם סק"ב ועוד דהשתא קחזינן דדיינינן לחזקות כמקרקעי לכל דבר לענין דינא דבר מצרא ולענין מוכר ע"ת ולענין טירפא ולמוכר בנכסי אביו פחות מך' שנה וכיוצא בשאר מילי דקרקע ולפ"ז הדרא קושיין ואין לומר כיון דאיכא מ"ד דשל שותפים פטורה מן התורה ובשותף עכ"ום איכא מ"ד דפטורה מכלום סמכי' אהני קולי דאין להפקיע המצות בקלי'ם שבדמאי וכ"ש העיר הזאת כלילת יופי וכ"ש דקושטא קאי במדור המיוחד לישראל אין הגוי נחשב לכלום ולא נחית אלא אפירא וישראל עושה ומתקן את אשר יאמר כי הוא זה ומ"ש הכנ"הג שם ליישב מנהג תירייא עלה בדעתי קל'ה כמות שהיא דאין לו שחר ואולם מה שנלע"ד ליישב הוא מודעת זאת בכל הארץ דאין דרכנו להשתמש בגגין אלא פ"א לזמן ארוך וכיון דלא עבידי להשתמש בהם ליכא שום חיובא דטעמא טעים קרא כי יפול הנופל ממנו וליכא ודמיא למ"ש הרשב"א ז"ל בח"ב סי' מ"ה דגג המכוסה ברעפים פטור והביאו הכנ"הג ז"ל שם אלמא דבתר תשמיש אזלינן והיינו טעמא דגגי ב"הכנ ובית המדרש דפטירי דכיון דליכא דירה אין משתמשין בגגין ועיין להרב מח"א בהלכות שלוחין סי' י"א בדין המתקן מעקה ע"י אחר אם יברך:

(קמ) מעתה. מה שנהגו הסופרים. לכתוב בשטרות לבטל האסמכתא מעתה ומעכשו לאו למימרא דתרוייהו בעינן אלא דחדא מנייהו סגייא דכך לי מועיל לשון מעתה. כמו לשון מעכשו וזה נ"ל פשוט וכן מצאתי להכנ"הג ז"ל סי' ר"ז . אות קי"ג ומטי בה משם הרש"ך ז"ל ח"ג סי' ז'

(קמא) מעשה ב"ד. . לפעמים. בא ובא המלוה לתבוע מהלוה מעות בשטר והלוה השב ישיב כי לא השיגה ידו לגדל פרע ונותן אמתלאות. לדבריו וכשמתברר לנו שכדבריו כן הוא נותנים לו זמן לגבות את הכל בבת אחת או לזמנים מחולפים הכל לפי מה שהוא אדם וזמנו ושעתו וכותבין מעשה בית דין ביד המלוה וכל ימי גדלתי בין ברכי דרבנן שמו'רים הם לבני ישראל ודנתי לפניהם בקרקע לצוות לסופר שיכתוב ושטרא דנא לא למגבי ביה שלא נכתב אלא לקביעת זמן הפרעון דאי. לא"ח חיישינן דילמא גבי בהאי והדר גבי בהאיך וישרו דברי לפני מלכי ארץ וכעת מצאתי לה' כנ"הג ז"ל סימן ס"ז אות כ"ב בהג"הט שכתב משם הרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' יו"ד דמעשה ב"ד כהאי לא מקרי מעשה ב"ד לענין שמיטה ע"ש וכעת אין תשובות מהרש"ך ז"ל מצויה אצלי לראות שרשן של דברים

(קמב) מפתח. מ"ש הרב החביב ז"ל בסי' קצ"ב בהג"הט אות ו' דאם הקנה לו סחורה שבתוך הבית ומסר לו המפתח דקנה הסחורה אגב הבית ע"ש לא ק"ל הכי דזהו דוקא לדעת רשב"ם ז"ל דסבר דקרקע נקנה במסירת המפתח כמ"ש בפ' חזקת דף נ"ב וע"ש בתוס' ז"ל ובהג"מיי בפרק ב' מהלכות זכיה ע"ש אבל אנן קי"ל כדעת הטור שדחה דבריו וכן פסק מרן זל ועיין בהג"מיי בפרק א' דמכירה שכ"כ והיינו לדעת רשב"ם אעפ"י שקבע דבריו אדברי רי"בל דפ' הפרה ע"ש ועיין בש"ע סי' ר"א ומ"ש הסמ"ע ז"ל וגם הכנ"הג ז"ל באות ז' יש בו מהגמגום ועיין ברפ"ק דפסחים דף ד' בדברי רש"י והתוס' והר"ן ז"ל ע"ש ובבאר היטב א"ח סי' תמ"ח ע"ש ועיין בהר"ן בפ"ק דקידושין דף תרנ"ח דתלה דין זה במחלוקת בבלי וירושלמי ועיין לרבי' ז"ל בפרק י"ב מהל' משכב ומושב במוסר מפתח לע"ה

(קמג) מצרנות נסתפקתי במי שהקדיש שדהו מהיום ולאחר מיתה ושדה שאצלו נמכר אי קרינן ביה שפיר שדהו ומצי לסלוקי ללוקח מדינא דבר מצרא דהשתא אכתי שדהו הוה למיחת לפירא או"ד כיון דארעא לאו דידיה הוא ולא זכי אלא בפירי בעלמא ובגופא דארעא לית ליה מגרמיה כלום פקע מניה דינא דב"מ ואת"ל דלית ליה דדב"מ אי קדם המקדיש וקנה מי מצי מצרן. מסלק ליה כשאר אינשי דעלמא או"ד אהני ליה שיורא דזכותא דפירותיה להאי מלתא מיהא: זאת נלע"ד דלכאור' יש לדמות דבר זה להא דאמרי' בהמקבל דף ק"ח ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי ביתא מרי ביתא לא מצי מעכב אמרי ארעא ופירש"י ז"ל שהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק ממנה עכ"ל וכודאי דמיירי דהבית יש לו לעמוד במקום זה לזמן ידוע הרא"ש ז"ל ולא דמי למשכנתא דאמרינן התם בסמוך לית בה משום