משכנות הרועים שפז

בעלמא ולוי ענהו והלא כל העסקים שנתעסקנו שנינו לא היו אלא בעל פה יען צייתי אהדדי ומהימני אהדדי ואיך עתה תעיז פניך לנגדי. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זא

זאת אשיב הלא ידעת מה שכ' מורם ז"ל בהגהה סי' רצ"ב ס"ז ואם הרויח במעות וכו' א"צ לתת מן הריוח לבעל הפקדון מיהו אם בעל הפקדון תבעו וא"ל תן לי פקדוני וארווח בהם לעצמי והלה מעכבו בידו חייב ליתן לו הריוח מכאן ולהבא וכו' עכ"ל ובסוף סימן פ"א כתב הש"ע ראובן קבע לשמעון ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה עמו פטור שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שצתחייב וכו' דוקא עד שיתנה עמו בתחלה הלא"ה פטור ותי' הסמ"ע דמיירי כשלא הגיע זמן הפירעון א"נ לא תבע מעותיו ע"ש והנה לתירוץ א' כל שלאחר זמנו אפילו בדלא התנה נוטל הריוח וקשה דמור"ם תלי כיפה בדאמר לו בעל הפקדון תן לי פקדוני ואני ארויח בו מוכח דבלא תביעה אין לו ליתן לו כלום מהריוח והש"ך אי' דשאני. פקדון מהלואה ע"ש והרואה דברי המרדכי בפ' הגוזל סימן קכ"ד שמשם מקור דין מורם ז"ל בראובן ששלח לשמעון ארנקי מאיי הים ובתוכו עשרה זיקוקין בלא קשר משונה וכשחזר ראובן ותבע ממונו משמעון א"ל שמעון שהלוה אותם לגוי והריוח ליתן לו ושמעון מכחיש שלא נדר ליתן לו הריוח אלא דחאהו בדברים והשיב הרב ז"ל דשמעון חייב לשלם לראובן חלקו בריוח דמסתמא לאו בתורת שליחות דפקדון היתה דעתו דלא משוה אינש נפשיה רשיעא ועוד שהגאונים אמרו שמה ששנינו המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת זהו במקום שאין מרויח בו אבל אם מרויח בו חייב ליתן לו וכן הורה לנו ראבי"ה. וגם הרמ"ך שלח פ"א כסף ע"י יהודי ועכב כספו כשנתים וגבה ממנו בע"כ י"ב זקוקין ואם שגינו הורונו עכ"ל ודבר זה לא הבינותי דבכסף איך יתחייב כיון שהוא לא נשתמש בו ולא הרויח כדמשמע מפשטן של דברים ולקמן יתבאר וכתב עוד אמנם כן הוא המבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבעל המעות דוקא אם נותנו לו מתחלה לקנות בו דבר להרויח וחזר ואמר לא קניתי ולא הרוחתי אלא לעצמי אבל בתורת פקדון לא וכו' ונראה דגבי פקדון נמי אם תובע פקדונו מפני שיאמר אני רוצה להרויח בו או להלוות והלה מעכב וכו' אם ידוע שמרויח בו חייב ליתן לו מכאן ולהבא שהרי הוא מזומן להלואתן וכו' עכ"ל וגם הביא שם תשו' רב האיי ז"ל שפסק ליתן הריוח ואוקמה כשתבע בעל הפקדון את שלו ע"ש ולכן כתב מור"ם שחייב ליתן מכאן ולהבא כמסקנת המרדכי דמשעת תביעה זכה במה שהרויח הנפקד דמבטל כיס הפקדון גרע משאר מבטל כיס דהתם אם הרויח הרויח לבעל המעו' והיינו כמי שנותן מעות לחבירו לקנות לו חפץ וקנה לעצמו במעות המשלח והיינו דינא דהתוספתא דמייתי הרי"ף והרא"ש בפרק הרבי' ופסקה מרן בש"ע י"ד ס"סי קע"א ע"ש ובשלא לקח כלום תני דאין לו עליו אלא תרעומת ואיתמר עלה בירושלמי שם ובפרק המקבל הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת ובקנה באותן מעות חייב ליתן לבעל המעות אע"ג דלא תבעיה ובפקדון עד שיתבענו ואז חייב ליתן לו מכאן ולהבא אמנם במלוה אע"פ שתבעו אין לו לשלם ולדון הרא"ש: איירי במחוייב לבנו מפאת. הנדוניא אמטו להכי פסק דאם לא התנה עמו בתחלה פטור ויש סעד לדבר זה מהך תוס'.. ואם ידוע שלקח מוציאה ממנו בע"כ וקהו אקהתא רבוותא ז"ל מדאמרינן בריש פ' האומר דמה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות והרמב"ם ז"ל אוקים לדינא דתוס' בלקח במעות המשלח והך דפ' האומר בהניח אצלו מעות. המשלח וקנה במעותיו שכ"כ בפ"ז מה' מכירה דין יו"ד וז"ל הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי וכו' עכ"ל ובפ"ז מה' שלוחין דין ו' כתב ולקח וכו' עכ"ל. סתמא ש"מ דלקח במעות הללו של המשלח וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן ז"ל בשם בעל נתיבות משפט וכ"כ הרשב"א ז"ל ולא ידעתי למה לא כתבו דכן הוא דעת רבינו ז"ל שוב מצאתי לו בדין י"ב שכ"כ גם מרן ז"ל בכ"מדכ"כ משם הרן ז"ל וכתב עוד רבינו ז"ל דהורו המורים דאם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאומר זקפתי אותם המעות על עצמי ואני אומר שאין זה דין אמת אלא המקח של המשלח. וכו' עכ"ל ר"ל דאינו נאמן אלא בהעדאת עדים שאמר לפניהם שזקף עליו במלוה מעות חבירו דאז אם קנה ואמר שלעצמו קנה מה שעשה עשוי ועיין בהמ"מ ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקל"ח ואחר זמן ראיתי לה' גו"ר חח"מ סי' כ"ב . שעמד בס' זה ועיין בתשו' זכרון יוסף חח"מ סי' ג'

(קלג) מעמד שלשתן. מלוה שלא הגיע זמנה אית בה דין מע"ג ועיין תשו' מוהרשד"ם חלק ח"המ סי' שנ"ט ומ"ש עליו הרב עדות ביעקב סי' קל"ג וצע"ד אבל אם לא בא עדיין זמן החיוב אעפ"י שסופו לבא כגון מלמד המושכר כ"וך לחדש עם הבע"ה על השכר העתיד לבא לא מהני כמ"ש המבי"ט

(קלד) מע"ג. דין מעמד שלשתן בעכ"ום שנתבאר בש"ע סי' קכ"ו ס"י עיין לה' אדמת קדש סי' ס"א ור' יוסף קצבי ז"ל סי' כ"ו ע"ש וה' בני חיי סי' קכ"ו אות ד' בהג"הט תשו' שאלה ע"ש

(קלה) מע"ג. אמר המוכר ללוקח בחוב שיש לי ביד פ' במעמד ג' לדעת הסוברים דבאשה במעמד שלשתן מקודשת גם בקנין קרקע קנה כנ"הג סי' ק"ץ בהג"הט אות כ"ה משם הר"ם גאלאנטי ז"ל סימן ט"ו ונראה דט"ס: וצ"ל אמר לוקח למוכר איברא דבעיקר דינו אני תמיה דע"כ ל"פ רבי' ירוחם והב"י ז"ל אלא אי הויא מקודשת מדאורייתא או מדרבנן אבל ודאי לכולי עלמא מקודשת א"כ בקנין קרקע לכ"ע קנה ועיין בב"י א"הע סי' כ"ה ומ"ש בס"ד במ"א ועיין בש"ות הרשב"ץ ח"ד סי' כ"ה ע"ש:

(קלו) מע"ג. ראובן המחה את שמעון אצל לוי וחזר ראובן ומחל לשמעון החוב אינו מחול ש"ע ר"ס קכ"ו ועיין בכ"מ בפ"ו מהלכות מכירה דין ח' ובמ"ש הרב מש"ל ז"ל לשם ובש"ך סק"י וע"ע בהמש"ל ז"ל בדין אם נולד לוי אח"כ שנתבאר בש"ע לשם

(קלז) מע"ג אם צריך לפטור את הנמחה או / לא עיין בטוש"ע. סימן קכ"ו פלוגתא בזה ועיין למהרח"ש ז"ל בח"ג סי' כש

מע"ג ראובן חייב לשמעון מנה והמחהו אצל לוי שהוא גם כן