משכנות הרועים שפו

שמאכיל את אביו מע"ע ואפי' בהעדפה דשאני התם דזילא ביה מלתא לאב שיתפרנס ממעות מע"ע כדאיתא התם משא"כ בקניית מצות אתרוג דליכא למיחש להכי ואל תשיבני דכולה הך שקלא וטרייא היא אליבא דמ"ד דכבוד או"א משל בן אמטו להכי מוקמינן אהך ברייתא בהעדפה ושאני לן בין עיקר המצוה להעדפה אבל למ"ד משל אב ברייתא בעיקר אכילה ושתיה מתנייא כיון דלא מחייב להאכילו משלו אמטו להכי שפיר מאכילו מדמי מע"ע דאין זה פורע חובו משל מע"ע כיון דלא מחייב אלא דסו"ס תבא לו מארה וכו' וכפשטא דברייתא וכדסא"ד דמקשה ורבינו ז"ל בפ"ו מה' ממרים פסק כמ"ד משל אב ע"ש ומה שיש לעמוד בדבריו ממה שפסק שם גבי. ארנקי כבר עמדנו על דבריו בספרי הקטן חיים וחסד בס"ד א"כ נפל פתא בבירא דאין להוכיח מסוגיא דהתם דלא קיימא אליבא דהלכתא ונלע"ד דלא היא דבהאי מלתא דהעדפה שעל החיוב דשרי ממון מע"ע ל"פ בה הנך אמוראי דכלהו רבנן אזלו ומודו דשפיר מצי עביד העדפה שעל החיוב מדמי מעשר עני א"כ בנ"ד דהידור מצוה דהויא העדפה על עיקר לקיחת האתרוג הכשר פשיטא לענ"ד דמצי שקיל ממעות מע"ע וגדולה מזו נלע"ד שאע"פ שקנה אתרוג מהודר בדמים יקרים ורצה לחזור בו ולמוכרו ולקחת לו אתרוג אחר כשר לבד שומעין לו אך אוסיף להביט מוהר"ם מינ"ץ ז"ל בתשו' סי' קי"ב ארי נעשה שו'אל בראובן שקנה אתרוג נאה ויפה בדמים יקרים ובא שמעון ואיבדה או פסלה ואומר לו הרי אתרוג כשר תמורתו אם שומעין. לו והשיב שהדין עמו וחיליה מדאיבעייא לן במרובה דע"ח בהפריש שור לעולתו וגנבו ממנו מי מצי מפטר נפשיה אגב כבש או תור או"ד מצי נגנב למימר ליה אנא מצוה מן המובחר בעינא למעבד והדר פשיט ליה דמצי מפטר נפשיה בכבש או תור ע"ש ונהירנא כד הוינא טליא כשהרציתי דברי הרב הללו לפני מי שגדול מורי הרב תנא דידן הרב חק נתן זיע"א ת'מה ת'מה יקרא הלא לאמונה תורת ה' תמימה דרכיה דרכי נועם איך אפשר לקבל דבר זה שהנודר הפריש שור לעולתו בדמים יקרים וחוטא נשכר משלם לו כבש או תור הפך דעת הנודר שכבר גלה דעתו למעבד מצוה מן המובחר ישתקע הדבר ולא יאמר אלא דהכי קא מבעייא ליה לרבא דפשיטא ליה דקרן שור ודאי בעי לשלם כמו שהפריש אלא לענין כפל הוא דקא מבעייא ליה שגזירת הכתוב דמאי דבעי למפסדיה גנב לנגנב משלם ליה ע"כ בא בכפלון מ"ה מצי אמ"ל גנב אי לאו דמשכחת לגנב לא הוית מחייב להפריש שור אלא כבש או תור א"כ מאי אפסידתך אלא כבש או תור או"ד מצי א"ל אי לא אשתכח גנב הוה מפרישנא תורא אחרינא דמצוה מן המובחר הוה בעינא למעבד א"כ גם הכפל תשלם לי שור אחר אבל בקרן פשי' ליה דשור מעליא בעי לשלומי וז"ש רש"י ז"ל ואהפסדא דהקדש לא מחייב וכו' ר"ל דתיפוק נמי דחייב לשלם כפל נמי שור דאי לא אשתכח גנב הוה נודר מפטר נפשיה בכבש או תור והוה מפסיד המזבח אהא משני דבהקדש ליכא תשלומי כפל אבל קרן דהקדש ודאי דמשלם מן העליה שבנכסיו א"ד הרב ז"ל וראיתי לה' גאון צבי ז"ל בתשו' סימן ק"ך שהשיג על מהר"ם מינץ מס' דנפשיה כמו שהקשה הרב מורי ז"ל אלא שהוא ז"ל תפס עליו דשאני עולה דאין לה דמים כדאמרי' בפסחים המוכר עולתו לא עשה ולא כלום משא"כ באתרוג שיוכל למוכרו אחר שקנאו ע"ש ולא ירד להציל מתוך השמועה דלא איירי אלא בכפלון שו"ר לתרי אריוותא צנתרות זהב כמוהר"י אבולעאפייא ומוהר"י נבון ז"ל שעל מבוכה זו ישבו שהובאו דבריהם בס' נחפה בכסף חלק א"ח סי' ועיין להרב מש"ל ז"ל בפט"ו מהלכות נזקי ממון וזכורני. שראיתי בס' תולדות יצחק למוהר"י חדאד ז"ל כרג'ע נראה לי בחד' לב"ק שפי' בכוונת רש"י ז"ל כדפי' מורי הרב ז"ל וכעת איננו פה עמדי

ולענין אם מזונות בניו הקטנים אלא שהם יתרי : על ו' שנים דאמרי' בפרק נערה שעליהם הכתוב אומר עושה צדקה בכל עת זה הזן את בניו הקטנים יותר משש אי מצי לזונם ממעות מ"ע עיין בדרישה י"ד סי' רמ"ט ובה' ט"ז והרב ברכי יוסף זיע"א שם וכעת אינו מענין להאריך ובקונטריס שיורי ברכה להרב ז"ל שם כתב שבספר בית דינו של שלמה עמד וימודד אר'ש רחבת ידים בפרט זה ע"ש וס' זה לא ראיתיו : עד הנה מי יתן ידעתי ואמצאהו

(קלא) מעשה ב"ד. כשנגמר הדין וכותבים מעשה. ב"ד ביד מי שיצא זכאי בדינו נקרא מעשה ב"ד אבל אם הסופרים כותבים בשם הב"ד נקרא ע"פ ב"ד עיין בחי' סנהדרין המיוחסין להר"ן ז"ל בפרק זה בורר במ"ד לדף ל' בד"ה מדבריהם וכו' ועיין בתשו' הרב המבי"ט ח"א סי' ובמה שציינתי לעיל אות ד' מדין סי'

(קלב) מעבב ממון חבירו אצלו. ראובן ושמעון : שותפים שלחו לסופר שהוא עומד בפראנקי'אה סך חמשת אלפים רוזא לצורך איזה סחורות ובעוד שלא הגיעו נכסים אלו לידו שלח להם אגרת איך מקדמת דנא שלח ליה א' מסוחרי פה מתא שקים טעונים צמר ולפי שלא ישרה בעיניו לא רצה להעביר דמיה בחשבון שביניהם הן עתה אם יש את נפשכם לקבל הצמר ההוא עשו והצליחו וגם אני אגמול לכם גמול טוב שאנכה מערך אשר הגדתי לסוחר הא' וכן גלה אוזן הסוחר הא' שאם נתרצו ר"וש לקבל הצמר ההוא נתון תתן להם ולפי שראובן יש לו ג"כ שותפות אחרת עם לוי וגם שמעון נשתתף עמהם. בעסק. א' הלך ראובן ללוי להמלך בו האם יקבל הצמר ההוא לזכותו ולזכות שמעון אם כשר הדבר יען שהסוחר שלא רצה לקבלה פקיע ומומחה ובודאי דחזא בה תיוהא ויען לוי ויאמר קחו לכם ותצליחו בה והלך ראובן והגיד לשמעון את דברי לוי וייטבו דבריו בעיניהם. ויקחו הצמר ההוא ואחר עבור שבוע א' הן יתר תבע לוי את ראובן איזה סך שחייב לו הוא ושמעון שותפו מפאת העסק שהיה ביניהם ויען ראובן ויאמר הלא תדעו כי הה' אלפים רוזא ששלחנו להסוחר בעל הצמר מהם לקחנו בהלואה מהערל ברבית ונשארת ששת אלפים אשר פרענו מכיס השותפות שבינותינו א"כ עשה זאת איפה וזכה עמנו בצמר וסך ב' אלפים המוטלים עליך שהם סך שליש הששת אלפים הם ממה שאנחנו חייבים לך וייטב הדבר בעיני לוי ונגמר הענין בדברים והאנשים האלה שלימים הם בהימנותייהו קיימי ועשו ראובן ושמעון מה שהוכשר בעיניהם בצמר ההוא והשביחו והצליחו ולעת עתה טען שמעון אמת שראובן העיר לי אוזן בענין זה ושתקתי ועוד כי ראובן אמ"ל שלוי הבטיח לו שגם הוא ישלח להביא צמר אחר לזכות כל החברה וכיון שלא קיים תנאו מאין הרגלים לקיים השיתוף ולוי מכחיש בתנאי זה וגם ראובן רוצה לחזור בו כיון שלא היה שם קנין אלא דברים