משכנות הרועים שפה

דזכתה האשה לעצמה. מדברי הר"ן ז"ל והדר מצדד אצדודי בדרך אפשרות דזכה הבעל ואין ולאו ורפיא בידיה ומעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי להכנ"הג בא"הע ריש סי' פ' דפסיק. ותני משמיה דרביה. ז"ל מדברי התשו' הלזו דזכו בעליהן ואחריו נמשך הרב באר היטב ואתמהה. ולעולם הוקשה לענ"ד דמאי מספק"ל להרב ז"ל לא יהיה אלא מציאה הא קיימא לן דמציאתה לבעלה תו מאי דכתב הר"ן ז"ל דאם אינה ניזונת זכתה לעצמה: אמאי דתיפוק ליה משום מציאה ואם נאמר דס"ל דאם אינה ניזונת מציאתה לעצמה וכדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' פ"ד בכגון דא היה צריך הרב לפרש הן אמת שהתוס' בריש פ' מציאות האשה ובמקו' לשם שקלו וטרו בהא אי מציאה בכלל מעשה ידיה או לא ע"ש וראיתי להרב מש"ל ז"ל בר"פ כ"א מהל' אישות שהביא ספקו של הרב מוהרי"מט ז"ל הלא בראשי ותמה עליו דמאי מספקא ליה דהאי מלתא באשלי רברבי תליא דאיפליגו רברבתא ז"ל באלמנה ששבחה בנכסי יתומים דלרשב"ם ודעמיה כל שהיא ניזונת מן היתומים. כל השבח הוא ליורשים ואפי' שכר טרחה אינה נוטלת כיון שמעשה ידיה ליורשי' ולהראב"ד אין חיוב לאשה במעש' ידיה אלא במה שרגילות הנשים כגון טווה ואורגת ואין הבעל יכול לשנותה למלאכה אחרת הילכך אם השביחה הרי הוא לעצמה ועיין בטור א"הע סי' צ"ה ובתשובות הרשב"א ז"ל שהביא מרן ז"ל בב"י שם והיא ל'ו נד'פסה בח"ד סי' קנ"ב דע"ד ואין צריך להגיה הריב"ש במקום הרשב"א ז"ל כמ"ש הרב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' שכ"ז והביאו הכנ"הג שם והוא ז"ל הביא מתשו' שבחלק שני סי' ל"א והרואה בתשו' שבח"ד יראה דבריהם כהוייתן שהעתיק מרן הב"י ז"ל ולשם הביא דברי רבי' פרץ ז"ל וכ"כ הרב המגיה שם ונר' דלא פליגי הני רבוותא אלא באלמנה הניזונית מן היתומים דלרשב"ם. ודעמיה ז"ל ס"ל דשבח נמי איתיה בכלל מעשה ידיה וזוכים בו היורשים דתקנת חכמים היא מעשה ידיה כנגד מזונות ולהראב"ד ודעמיה ז"ל אפי' ניזונת השבח לעצמה ולא בכלל מעשה ידיה הוא דאין חיוב לאשה אלא במלאכה שרגילין בה אבל באינה ניזונת דמעשה ידיה לעצמה לכ"ע השבח לעצמה דא"נ הוי בכלל מעשה ידיה הרי מע"י גופיה דידיה נינהו וספקו של מהרי"מט ז"ל באינה ניזונת משל בעלה הוא ושאדרבא היא המכלכלת את בעלה ואת כל בני ביתה א"כ פשיטא דהשבח דידה הוי ואי מדמינן לריוח שמרויחים בחצרות שרי המלכים למעשה ידיה כיון שאינה ניזונת משל בעל אינה צריכה לפרש איני ניזונית וכו' כמו שהוכיח הרב ז"ל מדברי הר"ן ז"ל והדר ק"ל לה' מש"ל ז"ל דשאני התם דמיירי באלמנה שמציאתה לעצמה אבל בנשואה דמציאתה לבעלה וכשתמצא לומר דמה שמרווחת בחצרות המלכים אינם נכללים בסוג מע"י הא מיהא להוו כמציאה ולזכות בה הבעל וכדדייקנא בעניותין וכתב ע"ז הרב ז"ל דאכתי מידי פלוגתא לא נפקא דהאיכא הרמ"ה ז"ל דס"ל דבאינה ניזונת מציאתה לעצמה כמ"ש בא"הע סי' ע"ד ע"ש ואע"ג דהראב"ד והרשב"א ז"ל תלו זנייהו במה שאין הבעל יכול לשנותה למלאכה אחרת היינו לענין שאין השבח נכלל בסוג מעשה ידיה אבל כי אתינן עלה מדין מציאה תו ליכא לפלוגי בין טווה ואורגת לשאר מלאכות ובנשואה מציאתה לבעלה אלא דהרמ"ה ז"ל הטיל בה תנאה דדוקא בנזונית משל בעל אבל באינה ניזונית לעצמה. תבנא לדיננא במאי דאיתשל קמן דבנשואה קי"ל כפסק מרן במאי דמציאתה לבעלה כמ"ש בסי' ע"ד ולא חילק בין כשהיא ניזונת משל בעל או כשאינה ניזונת וכדעת הרא"ש ז"ל וכ' על דברי הרמ"ה הללו ולא דק וכן העתיקו הטור שם דינא יתיב דכבר זכה הבעל בכל מה שעשתה והצליחה וזכו בנותיו אחריו ומה שהחזיקה לטענתה שמה שנכתבו הכת"י של בית המלכות על שמה אין זה מעלה ומוריד דקי"ל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ונמצאו שטרות יוצאות על שמה ואומרת שלי הם שנפלו לי מבית אבא עליה להביא ראיה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ב ע"ש והכא בנ"ד אין לה שום טענה לומר שנפלה לה מבית אביה אלא עיקר טענתה שהיא היא עשתה כל העושר ההוא פרי ידיה הם וכבר נתבאר דאין טענתה זו כלום ולפי הנשמע שכל מה שהרויחה הכל כאשר לכל היה בחיי בעלה א"כ כבר זכה בהם בחייו וזרעו ירש כמשפט כתוב הנלע"ד כתבתי והמקום יהא בעזרנו על דבר כבוד שמו וס' הרב נתיבות משפט שציין עליו ה' מש"ל ז"ל בקשתיו ולא מצאתיו

(קכט) מע"ג קי"ל האומר לחברו מנה לי בידך תנהו לפלוני זכה ואינם יכולים לחזור בהם כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ו ואעפ"י שעדיין לא הגיע זמן הפרעון של הלוה שהמחהו אצלו כיון דסופו בא לידי פרעון וזמן אתי ממילא ולאפוקי כתובה דלא אתיא לידי גוביינא אי מייתא היא ברישא וכן העלה הש"ך ז"ל שם סק"א ע"ש ולאפוקי מסברת ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שנ"ט וכ"כ הכנ"הג שם בהג"הט אות ך' וכתב הרב נתיבות משפט דכ"ד דלא מצי המוחזק למימר קי"ל כמוהרשד"ם וגם כל הנהו רבוותא ע"ש וכ"כ הרב כרם שלמה חלק ח"מ סי' נ"ד דק"ל והרב משאת משה ז"ל חי"ד סי' דף ל"ז ע"ג ובח"מ סי' נ"ג גם ה' עדות ביעקב סי' קל"ג זו הלכה העלה ע"ש

א(קל) מעשר עני. נשאלתי ביום חולו ש"מ בחג הסכות ש' נפל"אות מתורתך לפ"ק מרחימו דנפשין נהירו דעיינין חמיד לבא הח"וש לעין הבן יקיר לי טוביינא דחכימי כה"ר נסים טובייאנא הי"ו במה שקנה אתרוג כשר כהלכתו בפרח א' ואח"כ נזדמן לו אתרוג נאה ומהודר מן הראשון אם מותר לו ליתן שליש המוסיף עבור ההדור ממעות מעשר שיש לו שהוא מפריש ממונו לעניים נהי דבענין עיקר קנין דאתרוג לא מצי עביד אלא מדנפשיה כמ"ש בי"ד סוף סי' מט"ר ע"ש הא מיהא לענין הדור מצוה מהו אי חשיב כעיקר מצוה ע"כ דברי שאלת חכם נר"ו

זאת אשיב דע לך הידיד דאיפליגו אמוראי במצות כבוד א"וא משל מי דאיכא מ"ד משל אב ואיכא מ"ד משל בן כדאיתא בקידושין דל"ב ואותבוה למ"ד משל בן מדתניא האב ובנו מאכילין זה את זה מעשר עני ואי אמרת משל בן נמצא זה פורע חובו משל מע"ע ומשני לא צריכא להעדפה ופירש"י ז"ל עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואי אביו צריך לסעודה יתיר' יאכילנו מע"ע עכ"ל אלמא אע"ג דבעיקר האכיל' והשתיה לא מצי למיהב ליה מדמי מע"ע כיון דלדידיה משל בן וחיובא רמיא עליה הא מיהא במה שמעדיף על עיקר המצוה אע"ג דמצוה קא עביד והיא בכלל הכיבוד מצי למיהב ליה ממעשר עני ה"נ נלע"ד דכוותה אע"ג דבעיקר לקיחת אתרוג לא מצי למשקל מדמי מע"ע דחיובא רמי עליה אפי"ה במה שלוקח אתרוג מהודר בתוספת שליש שרי ליה מריה למשקל מדמי מע"ע אע"ג דמסיק התם תבא לו מארה למי