משכנות הרועים שפב

ואחרי סדרן של כתובים ראה ראיתי בתשו' הרב"ח סי' ס"ג שהאריך בפרט זה ות"ל שכיוונתי לדעת עליון במקצת ופשיטא ליה דהטור סובר כדעת הראב"ד ממה שהביא דבריו בסו"ד ע"ש ולפי מ"ש בב"ח דבעבר הזמן מודה רבי' האיי ז"ל וכ"כ בסו"ד בתשו' הלזו אין ראיה דדילמא משום חלק שעבר הזמן הוא שהביא תשו' זו וכדכתי' ואחר שפלפל בחכמה כתב וז"ל מיהו כל זה א"א במלוה ע"פ ועדיין לא הגיע הזמן של הפרעון אבל אם עבר זמן הפרעון אפי' אם המלוה וכו' וגם הלוה מודה דחייב לו אפ"ה איכא למיחש לקנוניא ואפי' רבי' האיי ז"ל מודה בזו דמלוה בשטר המאוחרת היא דתקדום ואף בשבועה אינו נאמן כמ"ש הראב"ד להדיא ואף דגם המלוה בשטר עבר זמנה מ"מ מאחר דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי לא חיישי' לקנוניא . ע"ע שהאריך. אמור מעתה לא משכחת לה אלא במלוה תוך הזמן והעדים מעידים ע"ז א"נ כשבעלי השטרות מודים שעדין לא פרעו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל ואין להאריך עוד בענין זה

ודע דע"כ לא פליגי האמוראי אי שעבודא דאוריית' או דרבנן אלא כשלא שעבד לו בפי' כל נכסיו אבל אם שעבד לוה למלוה נכסיו אז השעבוד חל מדאורייתא ועיין בחי' הרשב"א ז"ל ברפ"ק דקידושין במ"ד לדף ב' בד"ה מלוה הכתובה בשטר וכו' ע"ע

את זו אגיד אחר שכתבתי זה ראיתי להרב הלבוש סי' ק"ע וז"ל מלוה וכו' וכיון שהעדים מעידים דמלוה ע"פ מוקדמת וכו' נ"ל והוא שיעידו העדים א"נ שידוע להם שעדיין לא נפרע ואם לאו יכול בעל השטר לטעון שמא נפרע ואפי' בשבועה לא יטול בעל המלוה ע"פ אם אין לו עדים שלא נפרע עכ"ל והיינו כמו שהוכחנו מדברי הראב"ד וכמ"ש הרב"ח וכמדובר. גם ראיתי לו שהביא ס' הרי"ף החולק על רבינו האיי ז"ל וכתב עלה והכי מסתבר ע"ש

(קי) מלוה. קי"ל דבעל יורש במוחזק ולא בראוי שאם היתה לה מלוה אצל אחרים קודם שנישאת ולא גבתה אותה עדיין ומתה אין הבעל יורש אותה מלוה כיון שעדיין היא אצל אחרים וכ"ש אם נפלה לה ירושה ובכללה מלוה שביד אחרים אעפ"י שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כדעת הרא"ש ז"ל או במלוה שלוותה לאחרים מנכסים ששיירה לעצמה ואין לבעל רשות בהם כלל וקנו מידו דדין ודברים אין לו כיון שהיא כבר נשואה ואח"כ לוותה כמ"ש ה' ב"ש סי' צ' ע"ש ושלא כדעת הרשב"א ז"ל ומהרי"ו ז"ל שהביא מרן בב"י שם ע"ע דבכלהו מלוה בעי' באומר לה דין ודברים אין לי וכו' אלא בהסכמת מרן בש"ע שם וגם מור"ם ז"ל לא הגיה עליו כלום וכ"ש אנן בדידן דבתריה דמרן בש"ע גרירנא לכן נלע"ד דאפי' אם המלוה היא אצל הבעל עצמו דהוי מוחזק בנכסים לא אהני חזקתיה ולא מידי דאנן לא דיינינן בדין קים לי במה שהוא הפך פסק מרן בש"ע כמו שהארכתי במע' אות הק' בס"ד ע"כ יורשי האשה מוציאין מידו כפי דעת מרן בש"ע כמו שנתבאר

ואתה דע לך דע"כ לא פליגי רבוותא ז"ל אלא במלוה דקיימא לגוביינא אבל במלוה דלא קיימא לגוביינא וכגון רחל שיש לה בן מיעקב ונשאת לשמעון והתנית עמו לזון את בנה למשך כ"וך שנים בעד כ"וך פרחים ותנאי היה הדבר שאם הנער יקראהו אסון השב ישיב שמעון מסך שקבל חלף מזונותיו לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים ומתה האשה ואחר כך מת הנער ההוא דאין שמעון יורש אותם השנים הנשארות אפי' לדעת הרשב"א ודעמיה ז"ל כיון דעיקר הנך נכסי ניתנו להשבון זו הלכה העלה הרב בית דוד ז"ל סי' מ"ו מהספר ע"ש ואם הנער ההוא יש לו אח מאמו שנשאת עוד לשמעון כמדובר ואחר מות הנער מת גם אחיו בן שמעון צריך לדעת מי יורש אותם השנים הנשארות יורשי הבן למשפחת בית אביו או"ד אמו כבר זכתה בהם ובנה משמעון יורש אותה וכשמת בנה שיש לה משמעון שמעון ויורשיו יורשים אותם השנים שורת הדין כך היא שמעון ויורשיו יורשים אותה הו'רה גב'ר בגוב'רין הרב ב"ד ז"ל שם

(קיא) מלוה . מי שחייב לחברו מנה ונשבע לו לפורעו לזמן פ' והלוה נושה בו עוד מלוה אחרת שלא נשבע על פרעונה ופרע לו מנה סתם והמלוה אומר שקבלם מהחוב שלא בשבועה ואכתי קאי בשבועתו לקיים מצות פרי'עה בזמנה אין שומעין לו ונאמן הלוה לומר דהפרעון הוא לחוב שנשבע עליו דמסתמא לא שביק אינש לפרוע חוב שלא בשבועה לאסור אסר ופרע חוב שלא בשבועה ואפי' שעדיין לא הגיע זמן החוב שנשבע עליו הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"א שבשני סי' רמ"ט ע"ש שהאריך

(קיב) מלקות . אע"פ שאין דין מלקות נוהג אלא בסמוכי' שבא"י והאידנ' א"י וח"ל להאי מלתא כחדא שריין הא מיהא תיקנו גאוני בתראי לקנוס את המחויב מלקות של תורה מ' זהובים כמ"ש מור"ם ז"ל בח"המ סי' ב' ע"ש ומ"ש מור"ם בי"ד סי' רט"ו וי"א שמלקין אותו וכו' ע"ש דהו"ל מלקות מן . התורה דאילו מכת מרדות אפי' לדעת הי"א דאינו חייב מלקות שהביא מורם שם היינו מלקות של תורה אבל מ"מ פשיטא דחייב כמ"ש ה' ש"ך ז"ל א"נ צ"ל דלמ"ד מלקות מן התורה מחייבו נמי מ' זהובים שוב מצאתי להרב באר יעקב ז"ל בח"מ שם ובי"ד שם שכן כתב וכתב נפקותא אחרינא לענין פיסולי עדות וכ"כ בי"ד שם והביאה הרב תוס' מרובה בי"ד שם וע"ע להרב באר שבע סי' ז"ך ס"ב:

(קיג) מלקות מי שנאבד לו חפץ וחושד בחבירו ורגלים לדבר כי הוא בעכריו יכול להלקותו אפי' ע"י מושל עכו"ם הרב פנים מאירות ז"ל ח"ב סי' קנ"ד ע"ש וממה שנסתייע מהך דבתרא דקס"ז לא משמע אפי' ע"י עכו"ם הא מיהא שמעינן דלאו דוקא עד דטעין הבעל דין להלקותו אם נראה לב"ד שיש חשש ערמה וזיוף בכתב מלקהו עד שיודה ועוין בתשו' הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' קס"ח

(קיד) מלקות . רבינו בעל הטורים אין דרכו לכתוב דין המלקות בספרו הבהיר יען וביען אין דין המלקות נוהג אלא בב"ד הסמוכים ואנן הדיוטות אנן אלא דבהודאות והלואות ובמידי דאיכא חסרון כיס ושכיח כדאיתא בפרק החובל ושאר דוכתי עבדינן שליחותייהו

(קטו) מלבוש. מדינא שמין לאלמנה כל . מלבושים שעליה בין של חול בין של שבת אלא שנהגו שלא לשום לה בגדים של חול שעליה כמ"ש בטוש"ע א"הע סימן צ"ט ומנהג קהל עדתנו יצ"ו פה העירה יע"א לתת לה בגדים צבועים שחורים שצבעתן להתאבל על בעלה בהם אלא לפעמים כשאין לה בנים מבעלה וצובעין חפצים יקרים כגון א