משכנות הרועים שפ

סח"י אם כן טענה זו בטלה היא

איברא דאיכא למשדי נרגא בההיא זבינא דע"י סודר ואכתי לא יהיב דמי ולא כת' שטרא ואתרא דידן אתרא דנהיגי למכתב שטרא ודעת הריטב"א הובא בתשו' הרב מוהר"א ששון סי' ר"ו דמצי למהדר ביה דלא אלים ק"ס מקנין כסף דבאתרא דכתבי שטרא כל כמה דלא כתב שטרא אע"ג דיהיב זוזי מצי למהדר ביה וה' מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' ס"ה ס"ל דהתוס' נמי הכי ס"ל ע"ש אמנם הרשב"ש סי' ע"ט ובס' חוט המשולש בטור א' סי' ד' פסקו דאלימא מלתא דקנין וכדאמרינן בעלמא סתם קנין לכתיבה עומד וכבר סדרתי סדר המערכה משמה דגמרא רבנן סבוראי דגמרי וסברי לקמן מע' אות ק' מדין ק"ס סימן בס"ד וכיון דפלוגתא דרבוותא היא והלוקח אכתי מוחזק במעותיו מאן ספין מאן רקיע לאפוקי ממונא מניה ורמי ליה מן ידיה קושטא קאי דבשנת תצמיח לפר"ק נתועדו שני הב"ד שבעיר וגמרו להורות מהיום ההוא והלאה לגמור המקח במגמר טוב ע"י ק"ס לחוד ותו לא מצי חד מנייהו למהדר ביה כדברירנא התם בס"ד הא מיהא בנ"ד דאיכא ריעותא בעיקר הק"ס דלדעת מהרי"ו כל שלא בפני הקונה לא מהני כמש"ל אהנייא הך ספיקא דדינא להיכא דאכתי לא נכתב השטר

זאת תורת העו'לה היא העו'לה דבכל חד מהנך טענות שטען הלוקח שפיר מצי למהדר ביה דהיינו דאי אתבריר ע"י בקיאין דאיכא ריעותא באיזה כותלים וכיוצא שצריך לחדש דבר בגוף הכותלים וכיוצא זכה בדינו גם את השני שיברר שהסרסור אמ"ל פ' נתן סך כו"ך בשומת החצר ונמצא דלא הד"מ גם את השלישי בצירוף סברת מהרי"ו עם סברת האומר דבק"ס כל שלא נכתב השטר באתרא דכתבי שטרא שפיר מצי למיהדר ביה באופן שבכל א' מאלו הטעמים תסגי ליה לבטל את המקח ומה גם בנ"ד במותב תלתא כחדא והנלע"ד כתבתי

(קו) מלוה . ע"פ מוקדמת למ"ד דמלוה בע"פ מוקדמת למלוה בשטר מאוחרת דמגבין תחלה למלוה בע"פ מוקדמת כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ד סי"ג ע"ש היינו בעדים שאמרו יודעים אנו שלא נפרע עיין בלבוש א"נ כשבעלי השטר מודים שלא נפרע עיין כנ"הג שם אות ן' בהג"הט משם הרדב"ז ז"ל והיא בח"א שבשני סי' שנ"ה ע"ש א"נ מיירי בעדין לא הגיע זמן פרעונה אלא שקדמה בהלואה עיין בתשו' הב"ח סי' ס"ג

(קז) מלך . קי"ל הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו . דאמרי' ביה וחי תן לו חיותו ומה"ט כתב הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ב שבשני סי' תשע"ב דמה"ט מלך שהדג בשוגג אינו גולה שצריך ליתן כל ישראל עמו שהם עבדיו עש"ב ועיין בס' בני יהודה להרב מהרי"ע ז"ל דמ"ט ע"א

(קח) מלך הא הרוגי מלכות נכסיהם למלך כדאיתא בסנהדרין דף מ"ח ופסקו רבינו ז"ל בפ"ד מה' מלכים ה"ט ע"ש ולענין מלכי האומו' אי דייני הכי צ"לד אי מקרי דינא דמלכותא ונ"מ לישראל הקונה מהמלך מנכסים של נהרג אם היה ישראל ח"ו אי קנה אי לא. בזה ראיתי שאלה להרשב"א ז"ל בראשונות סי' אלף קע"ו שכתב וז"ל ואיני מכניס עצמי בדין הרוגי מלכות של אומות העולם אם נכסיהם למלך או לא וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי במה נסתפק הרב ז"ל דאם כונתו דלא נאמר דין זה אלא במלכי יש' כדילפינן לה התם מקראי בפרק נגמר הדין ולא באו"הע אתמיהא דה"ד אי במלך שמשוה גזירותיו על כל ההרוגים ע"פ גזירתו להיות נכסיהם בכל כ"הג דינא דמלכותא דינא ואפי' במילי דמלכי ישראל אין דנין כן ואי בשאינו משוה גזירותיו על כל הנהרגים למלכות מאי איריא דהכי דייני מלכי ישראל דהא לאו בהא תליא אלא בהשואת גזירותיו ועוד דהרשב"א ז"ל גופיה בח"ב סי' קל"ד כתב דהא דקי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו הוא אפי' במלכי או"הע ג"כ ע"ש ומ"ש הא מהא: שו"ר לה' המאסף סי' שס"ט בהגב"י אות נ"ו שכ' דלא נסתפק אלא בעיקר דינם בהרוגיהם של או"הע נכסיהם למלך או לא שלא הוברר לו ז"ל משפט רשעים היכי דייני. אבל אם דינם של או"הע שהרוגי או"הע נכסיהם למלך ודאי דדינא דמלכותא דינא ע"ש ועיין לה' מהרח"ש ח"א סימן צ"ד משם מהרי"מט ז"ל וע"ע למהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ס"ז בתוך התשובה ועיין בתשו' הגאונים הנ"מ הנקרא בשם שערי תשובה סי' קצ"ד שכ' שהמלך גוזר על הב"ד שיחרים על מי שיש לו ממונו שמצוה שלא לגלות ולהניח מה שאצל יורשיו והחרם בטל ומבוטל קללת חנם לא תבא ע"ש

(קט) מלוה מוקדמת בע"פ ומלוה בשטר מאוחרת. מרן בש"ע בסימן ק"ד סי"ג פסק ותני דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת לגבות ממקרקעי וזו הלכה העלה בספר בד"ה ואחריו נמשך ה' ד"מ ע"ע והשמיטו בש"ע להביא סברת הרי"ף ז"ל ואחוזת מרעהו וכ"ש אנן דבתר מרן הש"ע גרירנא דאין לסמוך על סברת הרי"ף ואפי' אם היתה התפיסה מועלת כגון מטלטלין במקומנו שהולכין אחר פסק מרן הש"ע כנודע לא מהניא תפיסתו וכ"כ הכנ"הג משם הרדב"ז ז"ל לענין הנוהגים לדון ע"פ סברת הרמב"ם וכ"כ ה"ה שהרמב"ם סובר כדעת רבינו האיי גאון ז"ל ע"ע ואע"ג דשרים רבים ונכבדים פליגי בהא על ה"ה בדעת רבינו וכ"ש לדידן דגרירנא בתר הש"ע לית ביה שום ספיקא דודאי לא מהניא תפיס' המאוחר במקום שמועלת התפיסה וכדכתיבנא

איברא דאכתי נשאר לנו לברר במ"ש מרן הש"ע וז"ל כיון שעדים מעידים שקדם עכ"ל והוא מלשון הטור משום רבי' האיי גאון ז"ל ע"ש וכ"ה בס' בע"הת שער ס"א ח"ג ע"ש דיש להסתפק בהבנת דבריו ז"ל אם רוצה לומר שהעדים יודעים שזמן ההלואה קדם אעפ"י שאינם יודעים אם פרעו אם לאו אעפ"י שעבר הזמן דקי"ל המלוה את חברו בעדים א"צ לפורעו בעדי' אלא דאם המלוה חייש לקנוניא בין המלוה והלוה ישבע המלוה וכמ"ש מרן בסי' קי"ד גבי הבא לטרוף מהלקוחות וכן גבי ערב הבא לפרוע למלוה במקום הלוה כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ט דנשבעין הלוה והמלוה לסלק חששת הקנוניא ומעתה ת'ם אני במה שראיתי להטור שם בסי' ק"ד שהביא משם הראב"ד שנשאל בראובן שחייב לשמעון מנה בעדים ומת ראובן תוך זמן ההלואה והניח אחריו קרקע שוה מנה ועמד חנוך בן ראובן ולוה מלוי מנה ואין לו ממה לפרוע אלא מאותו קרקע שהניח ראובן שאינו שוה אלא מנה וטען לוי כי שמא חנוך פרע לך אחר מות אביו כשעבר הזמן ואף אם יאמר שלא פרעך איני מאמינו כי הוא עושה עמך קנוניא להפקיע שעבודי ואף בשבועה אינו מאמינו עכ"ל ולא ידעתי לחלק בין טורף וערב לדינו של הראב"ד דכיון שראובן