משכנות הרועים שעז

טמא וכלישנא דרבינו דנקט שניטלו ב' תריסותיו אלא דלא. מסיים בה חזר ותיקנן שהוא טהור ומסיק התם דמתני' מיירי בסנדל ד' אזנים ור' תריסות שלא לשבר דבריו דר' יוחנן וטעמא דיהיב הרב משום פנים חדשות והכי איתא בגמ' התם ועיין בהר"ש שם ולענ"ד נראה ליישב דהתם תליא מלתא בדחזי למלתיה כדאיתא התם ובנשברה א' מהארכובות או נפסק אזן או תריס אכתי חזי למלתיה וטומאתו עליו אבל בגוף הבית מכי סתר בה כותלא אנן סהדי דתו לא חזי למלתיה עיר פרוצה אין חומה ומומא הוא בגופא דביתא ומייתי רבי' שפיר מהך דבנתבטל שמו מעליו פרחה טומאתו דפקע שמיה וא"נ הדר ומחבר ליה אמרי' פנים חדשות באו לכאן הכא נמי דכוותה כנלע"ד והא דמייתי רבינו תו מדאמרינן בכתו' דע"ד הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודש' לפי מ"ש התוס' התם בד"ה חנם וכו' דטעמא משום דנמאס' בעיניו שכשזוכר שהיה בה מומין ע"ש לא דמיא כלל לתיקון הבית דבבנין חדש ליכא למתלי בהני טעמי אלא בשתית הכוס דוקא אמנם רש"י ז"ל פירש משום דהטעתו בשעת תנאי הקידושין ולפ"ד ז"ל שפיר איכא למילף מינה לענין הכתלים לבטל המקח כמו בטול הקידושין

שו"ר במקו' שם שהאריך פי' רש"י דלא ניחא ליה . דבעודה ארוסה יש עליה מומין ואפי' נתרפאת ואעפ"י שאינה נמאסת כלל עש"ב ומ"מ לא דמיא לכותל שנמצא רעוע ותיקנו דליכא שום לתא דלא ניחא ליה ומהתימה מר"יו דאיהו ז"ל העתיק לתשו' הר"י ן' מיגש הלזו ומהך דהלכה אצל רופא ולא מייתי לאידך דסנדל וכדכתיבנא וקבעה להלכה ואילו בחלק אדם נתיב כ"ב ח"ד מייתי להך דהלכה אצל רופא ומאי דמפרשי לה התוס' משום דנמאסת בעיניו ע"ש ולפום ה"ט ליכא סייעתא לדיני של הר"י ן' מיגש ז"ל וכדכתיבנא ולשון הרמב"ם בפ"ז מה' אישות דין ט' מוכח כפירוש התוס' וכך העתיקו מרן בס"סי ט"ל ובס' נחלת צבי שם העתיק לדברי התוס' הללו ע"ש ולפ"ז אין דמות ראיה להך ראיה להך דינא ולשיטת רש"י ג"כ לא מכרעא וכדכתיבנא בעניותין וצ"ע לדינא ועיין להכנ"הג ז"ל שם בסי' רל"ב בהג"הט אות ל"ב ובהגב"י אות ט"ו ס"ז ואין להאריך ומ"מ לדינא מסתייעא מלתיה דהר"י ן' מיגש ז"ל שפיר מהך דסנדל ומור"ם ז"ל העתיק הגהת המרדכי בשם הר"י ן' מיגש ז"ל ומ"ש מור"ם כגון שא"ל כותל שלם ונמצא רעוע וכו' לאו למימרא משום דאמר ליה הכי הוא דמצי למהדר ביה הא סתמא לא דהא כבר נתבאר דכל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר שלם מכל מום ועוד המרדכי מקור דינו ז"ל לא כתב כן וכן בדרכי משה ע"ש אלא דסתמו דבר השלם מכר והוי כמי שאמר לו

ומעתה קם דינא שאם יתברר עפ"י בקיאין דאיכא ריעותא בכותלים אעפ"י שמקבל עליו לתקנם לא משגחינן ביה ואעפ"י שאין הכותל כולו רעוע אלא מקצתו ואעפ"י שבהסרת כותל שלם מן הכותלים עדיין שם חצר עליה והוא מכר לו חצר ולא בית המתבונן ודייק היטב בדברי הר"י ן' מיגש בין יבין דהדבר תלוי במה שנתחדש מעתה מה שלא היה בשעת מכירה וחליפין כמבואר בדברי הר"י ן' מיגש דכל שנתחדש דבר מה שלא היה בשעת מכירה חשי' פנים חדשות ואין זה הבית שנמכר דוק ותשכח ויכ'ל בשלי'ש טוען הקונה שלא נתן לו אותו הסך במחיר החצר אלא לפי שסמך ע"ד הסרסור הוא היה אומר שפ' נתן בעד דמי החצר הלזה כ"וך ולא רצה בעל החצר למכור ע"כ הוספתי על אותם הדמים וקניתי בסכום זה ולעת עתה שנתברר שאותו פ' לא נגע ולא פגע ולא חלו ידים והבל יפצה פיהו הדרי בי דמוטעה בדעתי הייתי הן ידיע להוי דהא דקי"ל הנושא ונותן באמונה אין לו עליו אונאה כמ"ש בטור ש"ע סי' רכ"ז סי"ט כתב ה' מוהרשד"ם בח"מ סי' תל"ג דדוקא אם נמצאו דבריו כנים ואמתיים אבל אם לא נמצא כדבריו יש לו עליו אונאה ע"ש והן הנה דברי ה"המ ז"ל ועברו זכרון הרב ז"ל וכבר כתבתי לעיל במערכת א' בדיני אונאה בס"ד ע"ש א"כ יש לדון בזה דכוותה לנ"ד אלא דנלע"ד דלא דמיא להדדי וגבה טורא בינייהו דהתם כיון דאמ"ל המוכר בכ"וך קניתיה דעבד מעשה וקנה במחיר זה שפיר אמרי' דלאו לשוויי מקח סמיך אלא דאדעתא דההוא גברא קא מסתמיך ואזיל למקנייה בהנך זוזי דקני ליה אידך אבל בנ"ד דלא גמר וקני דודאי אי בעי לאהדורי ביה דמצי הדר ש"מ דלאו אדעתיה דאידך קא סמיך וא"נ נתאנה הדר דינא דאין אונאה בקרקעות והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ב סי"ג הביאה הטור שם בסעיף ל' בשינוי קצת מי שרצה למכור חפץ לחברו ולא שוו בשיעוריהן והסכימו שבמה שישום אותו לוי זה ימכור וזה יקנה ואחרי דבריו לא ישנו ושם אותו כפי ראות עיניו בערך שבעים ומסר לו החפץ בערך שקצב להם לוי ואח"ך הראה אותו הקונה לתגר ונמצא שאינו שוה אלא חמשים ופסק הרא"ש דהדין עם הקונה ומחזיר לו החפץ ע"ש וע"כ משום דלא דמיא להך דנושא ונותן באמונה מטעמא דכתי' בעניו' ואי ק"ל על דברי הרא"ש שמה שטען הקונה שלא היו אלא דברים בעלמא ולא קבל קנין השיב הוא ז"ל דא"צ קנין דמסירת החפץ תסגי ליה ובפ"ה דע"ז דע"ב ע"א אמרי' ההוא גברא דאמר ליה חבריה מזביננא לך האי ארעא וכו' בדשיימי תלתא וכו' בדאמרי תלתא וכו' וא"ל אידך דליתו תלתא אחריני דקים להו טפי א"ר פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בדר"י ממאי דהני קים להו טפי דילמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דר"י ע"כ אלמא כל שקבל עליו שומת מאן דהוא תו לא מצי חד מנייהו למהדר ביה

והנה רש"י והרא"ש בפסקיו שם פירשו בחלוקה קמייתא דאי מזביננא לך במאה כשקנו מידו ע"ע ומשמע דהנך נמי דמייתי תלמודא כשקנו מידו דאי לא קנו מניה מאן מחייבו לקבל שומת הנך בדבורא בעלמא וראיתי להרי"ף ז"ל בס"פ בית כור בתר דאייתי כל הנך שמעתתא כתב וקי"ל דהני שמעתתא כלהו בדא"ל מעכשו וקנו מיניה עכ"ל דעת עליון דתרתי בעי' דא"ל מעכשו וקנו מיניה ושלא כדעת רשו והרא"ש דבקנין גרידא סגי והרא"ש שם בפסקיו שתיק ולא אמר ולא מידי משום דסמך אמה שכתב בע"ז אעפ"י שאינו מכוון עם דעת הרי"ף

וראיתי להריטב"א בחי' בס' אוריין תליתאי שכת' כפירוש רש"י וכתב ע"ז וכן בדין דאי לא אמאי קני ליה. ולא שקנו למכור באותה שעה דההוא קנין דברים הוא ועוד היכי אמר קנה קמא אלא שקנו מידו שהוא מוכרה לו מעתה וא"ת והא אסמכתא היא י"ל בדא"ל מעכשו א"נ דליכא אסמכתא אלא בא"ל אם א עשיתי כדפי' בדוכתה עכ"ל ויש להעיר דמעיקרא הכריח הוא ז"ל דקנין שימכור לא מהני ולא מידי דקנין דברים בעלמא הוא אהא מוקי שפיר בדקנו מיניה שהוא מוכרה לו מעתה ר"ל מעתה ולעת שירצה למכור א"כ