משכנות הרועים שעה

הי"ו השב ישיב בעיקר דברי הרב המבי"ט דכל עיקר מטרין לא הו"ל אלא משום דס"ל מר דמכירת שטרות איכה אלא מדרבנן אבל לפום מאי דמסיק הש"ך שם סק"א דהלכתא כמ"ד מכירת שטרות מדאורייתא כדעת מרן בש"ע דודאי זכה הלוקח. שו"ר להש"ך שם סקע"ג בסי' קע"ה סקנ"ה שחלק ע"ד ה' המביט וע"ע להרב מש"ל ז"ל בפ"ו מה' מכירה דין יו"ד בד"ה משמכר וכו' שגמגם בראיות ה' המבי"ט וזו הלכה העלה ה' מוהרי"ע בתשו' ח"א סי' נ"ט ע"ע והרב מוהר"ש אלפאסי יזיי"א ס"ח לי בזה דבנ"ד שמכר ללוי בהמתנה אפי' ה' המבי"ט מודה דזכה הלוקח ולא מצי לסלוקי ליה הלוה דמימר אמר הא' נוח לי והב' קשה הימנו כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ה אלו דברי הרב ולפ"ד אם המוכר לא איכפת ליה בהאי א"נ הלוה פרעיה לאלתר וכיוצא בזה זכה הלוה ולפמ"ש בהש"ך והמש"ל ומהרי"ע ומורי הרב שחלוקים בדבר דרובא ובתראי נינהו ל"ש מכר בהמתנה ל"ש מכר בזוזי לאלתר זכה הלוקח וכוותייהו נקיטינן אלא דבנ"ד אפי' הרב המבי"ט אזיל ומודה כדברי הרב מוהרש"א יזיי"א ותו לא מידי

(קד) מכס. ראובן שקנה מכס מהמלך ונכתב על שמו ובא שמעון אחר כך ונשתתף עמו בשטר עדי ישראל ולא נתנו משלהם כלום אלא נשאו ונתנו בממון המלך ובממון של בני אדם וראובן הוציא הוצאות מקצתם מדעת שמעון ומקצתם שלא מדעתו ולבסוף היה הפסד וטוען שמעון כיון שצריך שבועה אינו בדין שישבע ויטול אם טענת שמעון על הוצאות נהוגות ישבע ראובן שכך הוציא וישלם שמעון ואם טענתו על הוצאות בלתי נהוגות ישבע לעכב מה שבידו אבל לא להוציא משמעון הרדכ"ז ח"א סימן ק" כנ"הג סי' צ"ג בהג"הט אות כ"ח ועיין בסימן שע"ה בהג"הט אות ו' ועיין בסמ"ע וש"ך בסי' י"ד ס"ה ע"ש

(קה) מכירת קרקעות. ראובן מכר לשמעון חצר ד. ק"ס ובהעדאת עדים ועדיין לא ניתנה פריעה ויצא לטעון הלוקח כי פשפש ומצא שבמקצת בתי החצר קירות נטויות שאינם נראים לעין רואה ומוכר אומר הן לו יהיה כדברך אני אתקן את כל אשר תמצא ידך לפשפש בחורין ובסדקין והקונה מאן ימאן ועוד לו אויב לטעון שהסרסור הטעהו שאמ"ל פ' נתן בדמיה סך כו"ך וסמך על דעתו וכשחקר ודרש הוברר כי שקר ענה אין בפיהו נכונה מאחר שכן ראוי להיות חוזר ועד הג' לו בא שעיקר הקניה להאלמנה חמותו וכשקבלו ק"ס העדים מהמוכר אמ' שמכר ראובן לשמעון ולבי ולבא דהמוכר ידעי דהקניה היא לזכות חמותו א"כ סהדי לאו שלוחי דידה הוו דמאן שוינהו שליח עמד השואל ושאל שורת הדין להיכן נוטה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על ראשון ראשון מאי דפתח ברישא הקונה לבטל את המקח משום דחזא ביה תיוהא דע לך הידיד דכבר נתבאר בדברי רבינו בפט"ו מהלכות מכירה דין ו' כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום וכו' עכ"ל ופסקו הטוש"ע סימן רל"ב ס"ז ע"ש וגמרא גמיר מדין האונאה מק"ו וכמ"ש המ"מ ז"ל וא"כ דינא קתבע וגדולה מזו שאע"פ שכבר נשתמש ודר בחצר אם המומין הללו אינם נראים לעין רואה כל מה דתבע דהשתא הוא דאתחזו ליה משתבע היסת ובטל המקח וזו העלה הרי"ף בתשובות הנדפסות מחדש סי' קנ"ג וז"ל שאלה ראובן מכר חצר לשמעון ודר בו שמעון זמן ארוך ואח"כ תבע. אותו ראובן ואמר שמצא בו מומין שבסתר ואמ"ל ראובן אתה שכנת בחצר כ"ז זה ולא תבעתני במומין וראית ומחלת ועוד שלא לקחת החצר ממני עד שבדקת ביד השכנים והודיעוך כל המומין שבסתר ובגלוי ומצינו רז"ל אומרים במומין שבסתר אם יש מרחץ במדינה אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו ואתה בדקת בשכנים יורנו רבינו אם יוכל אדם לטעון מומין בחצרות אם לאו ואם יוכל לטעון עד מתי יוכל לטעון יש לדבר קצבה או לא שיתכן שיקנה ביוקר ולבסוף הוזלה ויחפש על המוכר כדי שיבטל המקח משום זול החצר ויפסיד המוכר ואם יש מומין מבטלין את המקח לאח"ז אותו זמן חייב ליתן שכירות למוכר כיון שבטל המקח או לא תשובה זה שטען שמעון על ראובן שמצא מומין ומחל אינו בא בטענה זו בבריא כדי שיתקיים המקח אלא שמא כיון שכן הוא יתחייב הלוקח שבועה שלא ראה אותם מומין אלא אותה שעה שתובע וזהו שכתבת דהלכה אף במומין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו אין דנים זה אלא באותה שהזכירה ההלכה בלבד ואפי' בעבדים ושפחות אין דנין וטעמא דמלתא שא"א לו לאדם שיאמר אקח אשה זו ואח"כ אבדוק אותה כמו שעושין במקח ומשום כן צריך לבדוק בקרובותיו ואינו יכול לטעון דאמרינן אלמלא שבדק אותה בקרובותיו לא הוה נושא אותה ולא היה שדי זוזיה בכדי וכיון שנשא אותה אמרינן ודאי בדק והודיעוהו קרובותיו במום זה ונתפייס תדע דהמומין שאין ניכרין לקרובות אלא בשעת בעילה והאילונית הוא שיכול לטעון ותצא שלא בכתובה אבל עבדים ושפחות וכל מקח שבודק ואח"כ נותן הדמים אמרי' כל מום שהוא בראיה בעלמא אמרינן כבר ראה ונתפייס אבל אם צריכין לבקיאין ואין ראיית הלוקח מועיל בהם יכול הוא לטעון ולא אמרינן ראה ונתפייס דהא לא הכיר שאין דרך בני אדם להראות המקח למי שהוא בקי אלא סומך על דעתו הילכך לא אמרי' בחצרות בדיקה ע"י שכנים שהרי הוא בעצמו יכול לראות משא"כ באשה ועוד שמא החמירו בבת ישראל שלא ינהגו בה מנהג הפקר כעבדים

ומה ששאלת באיזה מום בטל המקח לא הזכירו רז"ל בחצרות מומין כמו שהזכירו באדם הילכך חזינן כל מידי דקפדי ביה אינשי הרי זה יבטל בו המקח ומה ששאלת לענין שכירות כשיבטל טל המקח דין זה חוזר לענין ההלכה שאמרה גברא דלא עביד למיגר וביתא דלא עבידא לאגורי וא"כ הוא אינו נותן שכירות . ואם לאו נותן שכירות ומה ששאלת אם יש לדבר זמן קצוב אין לו אלא כ"ז שיתגלה לו המומין יש לו לתבוע וזו שאמרת שיש בדבר הפסד למוכר משום יוקרא וזולא לא חיישינן ליה דמוכר אפסיד אנפשיה דהו"ל לאודועיה במומין שבסתר ואי לא ידע איהו נמי להנך מומין הו"ל לאתנויי עליה דלית ליה למיקם עליה במום כלל בין בסתר בין בגלוי עכ"ל תא חזי כמה הלכתא גברוותא שמעי' מן הדא מלתא דרב

ומצאתי לרבינו ירוחם נתיב י"א סוף ח"ו שהביא תשו' זו בקיצור והעתיקו מרן זל בב' סי' רל"ב ס"ה והנה מאי דכתב רבינו על טענת ראובן שמצא מומין ומחל שאינו בא בטענה זו בבריא אלא שמא כיון שכן יתחייב שבועה הלוקח שלא ראה אותם מומין אלא אותה שעה סתמא עכ"ל משמע דאפילו במומין הגלויים. אם טען שלא ראה אותם עד עתה מהימן בשבועה הא'