משכנות הרועים שעד

לחברו קרקע ודקלים אני מוכר לך אעפ"י שלא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו ב' דקלים ה"ז נקנה המקח וכו' וכתב מרן הכ"מ דס"ל דמצד שלא. היה ברשותו חשיב שלא בא לעולם ומצד שאעפ"י שלא היו ברשותו כיון שהיו בעולם בא לעולם מקרי ולגבי לוקח דנין אותו כאילו בא לעולם ולגבי מוכר כלא בא וטעמ' דכשהמוכר נותן לו השני דקלים הרי מקיים התנאי ואעפ"י שבשעת המכר לא היה ברשותו כיון שהיה בעולם ועתה הוא ברשותו הו"ל כאילו היה. אותה שעה ברשותו אבל כשאין לו הדקלים כיון דבשעת המכר לא באו לרשותו וגם עתה לא באו והו"ל דבשב"ל אין לחייבו לשיקנה לשיהיו דבשל"בל עש"ב משמ' דאין מחייבין אותו שיקנ' אבל אם קנה ובאו לרשותו אעפ"י שבשעת המכר לא היו ברשותו חייב המוכר לקיים וכן משמע לשון הרמב"ם ז"ל דנקנה המקח לגמרי ואין אחד מהם יכול לחזור המכר וכ"כ מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"ג והביא דבריו ה' ת"הד ופסקו רמ"א בסי' ר"ט ס"ה אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו וכו' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שהוא בעולם אלא שאינה ברשותו בשעת המכר כיון שאח"ך קנאה חייב לקיים המכר מיהו מרן בב"י סי' שע"ד כתב שאם ערער וטען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקו בהימנותיה רשאי ויש ללמוד משם דמספק אין מוציאין אותה מידו דידו על העליונה ודוקא אם מודה דלצורך חברו קנאה אינו יכול לחזור בו ואם אין המכר קיים בחצר של לוי נראה דגם ראובן יכול לחזור בו שלא למכור חצר שלו לשמעון כמו קרקע ודקלים דאם אין לו דקלים לא נקנה אפי' קרקע וכמ"ש המ"מ וז"ל דמנ"ל דמי שמכר לחברו ב' דברים בערך א' ואין לו אלא א' שיתחייב הלוקח לקנותו והרי יוכל לומר לו לא קניתי הא' אלא בשביל חבירו ע"ש וכ"כ מהרשד"ם סי' רנ"א דמי שנתן לחברו שני אלפים לקנות חצר ובתים דאם לא קנה א' מהם לא קנה חבירו והביאו ה' כנ"הג ז"ל סי' ל"ג ע"ש ונראה שהוא תלוי במחלוקת שהרי איכא מ"ד דס"ל דאפי' לא קנה א' מהם קונה חברו וכן דעת רשב"ם אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל דכיון דקנה ב' בערך א' לא קנה הא' בלא חברו וכ"כ הטור סימן רי"ו ע"ש ועיין במהרשד"ם סי' ר"ס וכ"כ הט"ז סי' רי"ו בא' שמכר לחברו ב' מקומות בבית הכנסת ונתברר אח"ך דלא היה לו אלא מקום א' שזה תלוי במחלוקת הרמב"ם ורשב"ם ואין להוציא ממון נגד הרמב"ם ע"ש מיהו בש"מ לבתרא דף ס"ט כתב הר"ן בשם הרא"ה ע"ד הרי"ף וז"ל נראה מדבריו שעיקר המכר הוא השדה ומ"ש ודקל אינו אלא כמתנה שאם יתן לו דקל יקנה שדה ואם לאו לא יקנה ואפשר דלאו בכל ב' דברים אמרינן הכי אלא דוקא בדקלים כיון דאפשר דלא בעי להו וכי קאמר ודקלים לצורך קרקע קאמ' משום הכי מכר הקרקע תלוי בהו ע"ש א"נ דעת רשב"ם והרשב"א והרא"ה והר"ן ז"ל דבשני דברים אפי' לא קנה א' קנה חברו וגם הרי"ף והרמב"ם אפשר דלא אמרו אלא בקרקע ודקלים דהוי תנאי משום דדקלים לצורך. קרקע וליכא מ"ד בהדיא דבכל ב' דרכים אם לא קנה א' לא קנה חברו אלא המ"מ ז"ל ומה שהוכיח הט"ז מסי' קפ"ב דין ח' שכתב ומיהו הלוקח יכול לחזור. ואומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד ע"ש י"ל דהיינו במין א' אבל בשני מינים אפי' לא קנה הא' קנה חברו ועיין במש"ל סוף הלכות זכיה ורמ"א בסי' ר"ט פסק במקנה לחברו דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם ע"ש וצ"ל דמיירי דוקא בשני קניינים שאין קשורים זה בזה אבל אם מכר בערך אחד ולא פרט ערך לכל א' ה"נ דלא קנה אפי' הדבר שבא לעולם או יש לחלק כמו בקרקע ודקלים בין דבר שלא בא לעולם כלל לדבר שהוא בעולם אלא שאינו ברשותו ומדברי המש"ל ז"ל סוף הלכות זכיה לא משמע כן ע"ש אבל לדברי הרא"ה ניחא דדוקא בקרקע ודקלים דהוי תנאי משום דדקלים לצורך קרקע אבל ב' דברים אחרים אע"ג דלא קנה דבר שלב"ל קנה הדבר שבא לעולם ועיין בהרב כנ"הג סי' ר"ט אות מ"ד ומ"מ בנ"ד נר' דלכ"ע אם אין שמעון נותן החצר שקנה מלוי ראובן יכול לחזור שלא למכור חצר שלו כיון ששניהם קשורים שהיא מכלל הקנייה ואם ראובן ימחול על קניית חצר של לוי תלוי במחלוקת מוהרשד"ם ומוהריב"ל ז"ל גבי קרקע ודקלים הביאם הרב כנ"הג בסי' רי"ו דאם הלוקח רוצה המכר קיים בע"כ של מוכר אבל מהריב"ל ז"ל ס"ל דאין חילוק בין מוכר ללוקח ע"ש וא"כ אין להוציא מיד המוחזק כן נלע"ד ותשובתו הרמתה מהרה תצמח: מאתי הצעיר יצחק טייב

ס"ע

(קב) מכירה מעשים בכל יום שהמוכר חפץ לחבירו בעודם נושאים ונותני' הקונה והמוכר בשיווי המקח ישבע המוכר שלא ימכור בפחות מסך כו"ך והלוקח ישבע ג"כ שלא יקח יותר מסך כו"כ ואז עומד הסרסור ומפשר ביניהם לא כשיעורו של זה ולא כשיעורו של זה וכל ימי הייתי מצטער מה יהיה משפט אותן השבועות עד שמצאתי להרדב"ז בח"ג סי' תפ"ג שעמד בזה

(קג) מכירת שטרות. ראובן חייב לשמעון מנה בשטר לזמן מוגבל ועמד שמעון ומכרו ללוי בתו"ז ולפורעו בזמן מוגבל בתוך זמן המוגבל לראובן וכשמוע ראובן יצא לטעון אנא נפשאי עלי דידי ליהדר ואפרע לך הצ' בזמן שהגבלת ללוי אם שומעין לו או לא

הנה ראיתי להכנ"הג סי' ס"ו אות ב' בהג"הט"ז שכתב משם הרב המבי"ט ח"א סימן שכ"ח דדינא קתבע הלוה ושומעין לו ושהביא ראיה לדבר ושבח"ב סי' קמ"ד סמך עוד הדבר בראיות ע"ש וכעת אין תשו' ה' המבי"ט מצויים אצלי להבין אמרי בינה ואומר דמיירי בשעדיין לא הגיע זמן פירעון הלוה ופשי' ליה לה' ז"ל דיכול למוכרו וכדאמרינן בפרק החובל דפ"ח תזבין לכתובתה בטובת הנאה וכו' אע"ג דכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים וכמ"ש הרב מוהריק"ו ז"ל שורש פ"ט בענין מחילת חוב שבשטר דאכתי לא מטא זמניה ע"ש אלא שאני עני חוכך בעיקר דינו ז"ל כיון שאין השטר נקנה אלא בכתי' ומסירה כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו א"כ ע"כ בדכתב ליה מלוה שטרא ללוקח והרי הכנ"הג גופיה בסי' קע"ה אות ס"ג בהג"הט פסיק ותני משם ה' מקור ברוך סי' נ"ט שאם כבר מכר שטר ללוקח תו לא מצי מצרן להוציאה מידו ע"ש ואי רבנן פליגי בה לא הו"ל להרב ז"ל למסתם לן תרי סתומי דאתראי נינהו ואפשר דנדון הרב המבי"ט מיירי במכר השטר בדרך אג"ק וס"ל כדעת הרי"ף וסיעת מרחמוהי דמהני וכדפסקו מרן בש"ע ומור"ם שם סי"א דלא בעי לא כתי' ולא מסירה רק שיאמר לו בע"פ קני. לך וכו' כמ"ש בש"ע שם שוב מצאתי להכנ"הג שם בהגה"בי אות כ"ב שכתב שדעת ה' המבי"ט בח"א סי' קס"ט כדעת הרי"ף ודעמיה ע"ש ועט"ר הרב המובהק מורי הרב חק נתן