משכנות הרועים שעג

הגביה ולא קנה בשום צד מדרכי הקניות כי אם בחוב שהיה לו עליו יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה ראשית מאמר הלא ידעת דעת עליון דעת מרן בשלחנו הטהור סי' קכ"ט ס"ב שפסק בראובן שמכר לשמעון מטלטלין במנה ונתחיים לו בדמים ואח"ך אמ"ל ראובן לשמעון מכור לו מטלטלין שלך בדמי המכר שיש לי בידך וא"ל הן נקנים אותם במטלטלין בכל מקום שהם אעפ"י שלא משך שדבר זה אינו מצוי לא גזרו בו רבנן והסמ"ע סק"ג הקשה משם המ"מ וא"ת אעפ"כ במה יקנה כיון שאין המעות בעין ותי' דהו"ל כאילו המכר אא' הוא בעין והחליפו זה בזה ע"ש וק' מ"ט איצט' למימר משום דמלתא דלא שכיחא ת"ל דהוי כחליפין וכבר ראיתי להרב לח"ם ז"ל שנתעורר בזה ולקמן יתבאר בס"ד ועדיין צריכין אנו למודעי אי לישנא דהרמב"ם ומור"ם ז"ל דנקטו דאמר מוכר הא' לקונה מכור לי הוא דמהני אבל אמר הקונה אראשון למוכר קני לך מטלטלין אלו בחוב שאני חייב לך לא מהני או"ד לא שנא וכשאני לעצמי אומר דאין סברא לחלק כיון דכל עיקר מטרין הוא דאוקמוה אדין תורה וד"ת מעות קונות מ"ל אמר קונה למוכר או מוכר לקונה וא"נ משום חליפין שכתב המ"מ אין סברא לחלק בין הנושאין ומצאתי און לי מפירש"י ז"ל בשנותו את טעמו דבפ"ק דקידושין דכ"ח פירש שהמוכר הא' הוא היה אומר לקונה וכו' וכלישנא דרבינו ומרן ז"ל ואילו בפרק הזהב דמ"ו פי' דהקונה הוא האומר ע"ע ואם איתא דיש שום נפקותא לענין דינא בין הנושאים הוו דברי רש"י ז"ל סתראי נינהו אלא ש"מ כחדא שריין ולא שני לן בין אמר מוכר הא' לקונה מכור לי בין לשאמר הקונה למוכר הא' קני לך מטלטלין הללו דבכל חד מהני גווני המכר קיים כיון דמעות דע"י מכר נינהו מלתא דלאו שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן ואוקמוה אד"ת דמעות קונות וכן בקדש חזיתי לרב"א ז"ל במקובצ' למציעא שם והרב נמק"י ז"ל שם שכתב משם הגאונים הראשונים ושכ"כ ר"ח ז"ל שאמר לוקח למוכר הא' פרה יש לי וכו' וסיים במקו' וכן פי' רבינו בהלכות עכ"ל. ואנכי הרואה דהרי"ף כתב כפירש"י דקידושין וכלשון רבינו שהעתיק מרן. גם אשו'ר להרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין שם שפי' שאמר קונה למוכר כפירש"י דמציעא ושכ"כ בהלכות ע"ש מכל אלין נשמע דתרי פירושי הלכתא נינהו ולא נ"מ לענין דינא כדכתי' בעניו' ואילו הוה בינייהו מידי לענין דינא לא הוה שתיק הרב הנמק"י ז"ל אחר שהביא פירוש הגאונים לאשמועי' שאין כן דעת הרי"ף אלא ודאי דלא שנא וכמדובר ועוד בה שהנמק"י ז"ל אחר שהביא פי' הגאונים כתב וכ"פ הרמב"ם וכו' ואם איתא מאי וכן כתב הלא הגאונים והרמב"ם ז"ל אלוקי' בעיסתן אלא ש"מ כדאמרן דלעולם המקח קיים

ומעתה חזו'ת קשה הוגד לי במ"ש מרן הב"י ז"ל שם שאחר שהביא פירש"י דפרק הזהב דהוה מסכים לפי' הגאונים ור"ח כתב אבל הרי"ף פירש כגון וכו' שאמר לשמ' מכור אותו לי וכו' עכ"ל דמשמע כאילו פירש"י והרי"ף חלוקים לענין דינא וכבר הוכחנו דישתקע הדבר ולא יאמר. ושו"ר להכנ"הג בהגב"י שם אות ג' שכתב שה' עצמות יוסף תמה עליו דאין חילוק ביניהם כלל ע"ש וגם ראיתי לו לה' עצ"י ז"ל שהק' עליו ג"כ מדברי רש"י דקידושין כמדובר ונלע"ד פשוט דלא עלה מרן החסיד לחלוק השוין לענין דינא כלל אלא לענין פירוש השמועה וזה לך האות דבסי' ר"ד ס"ו כתב וז"ל ונתבאר שם שהרמב"ם כתב דאם המלוה היא מחמת שקנה שום דבר ונתחייב לו כך דמים ואמ"ל אתן לך חפץ בחובך שאני חייב לך אעפ"י שלא משכו נקנה לו בכל מקום שהוא וכו' עכ"ל עין רואה למרן ז"ל גופיה שהביא דעת הרמב"ם ז"ל שהלוקח הוא האומר למוכר הא' אתן לך חפץ פ' בחובך ואעפ"כ קנה וזו ראיה שאין עליה תשובה ועוד דלא מוקי הך דאשוין במכר דלא קנה דאיירי נמי בחוב שמחמת המכר ואעפ"כ לא קנה והכא במאי עסקינן בדאמר לוקח למוכר קני לך מטלטלין אלו בחוב שאני. חייב לך ואמאי דחאוה מהלכה הרמב"ם ז"ל ודעמיה כמ"ש הרב אמ"מ שם ולקמן יתבאר עוד בס"ד

וראיתי להר' הדרישה שהוליד מחלוקת חדשה בין רש"י להרי"ף ז"ל ע"ש ואנכי עפר ואפר כבר הוכחתי דליכא בינייהו ולא מידי ועמו הס"ד

גם אשו'ר להרב מח"א ז"ל בהלכות קנין מעות סי' ד' שכתב בפשיטות שאמר הלוקח למוכר הראשון ע"ע

וגם ראיתי את הלח'ש אשר דצר הרב"א ז"ל שיצא לדון בדבר חדש דלא אמרי' בחוב הבא מחמת מכר נקנו המטלטלין לקונה אעפ"י שלא משך אלא דוקא היכא שהסחורה קמייתא אכתי בעינה קיימא דהשתא הו"ל כחליפין ממש אבל אם הסחורה קמייתא אינה בעין דהשתא לא הוו דומיא דחליפין לא קלא והשתא דלא מפליג בהני משום דניחא ליה לפלוגי מניה וביה עכ"ל עש"ב ולשון הסמ"ע מכחיש זה שכתב וז"ל דעשאו חז"ל כאילו המכר הא' הוא בעין והחליפו עם הדבר שמכר לו עתה עכ"ל הא קמן דלא מצריך להיות הסחור' הא' שתהיה בעין גם אשו'ר להלח"ם ז"ל שכ' בדע' המ"מ ז"ל וז"ל כלומר אעפ"י שהפרה שמכר לו אינה בעולם שהרי לא הצריך רבינו ז"ל שיהיה הפרה ברשותו אלא כיון שנתחייב בדמים קנה באותן דמים והכי משמע לישנא דיש דמים שהם כחליפין וחשבינן לה כאילו היא עתה בעולם והחליף פרה בשור וכו' ע"ש. גם מלשון הר"י ן' מיגש ז"ל שהביא הר' עצמות יוסף ז"ל שם ע"ש דס"ל דלא בעינן שתהיה הפרה בעין ממש וז"ל ומ"ש מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן הוא במי שהחליף דמי שור שאותם דמי שור אינם מלוה אצל קונה וכו' הנה הוא כמי שהביא מעות בעת שקנה ממנו אפרה וכו' עכ"ל. ודעת הרב לקיים המקח באותם המעות דליתנהו בעין ה"נ לדעת הרב המגיד דסובר לקיים המקח בתורת חליפין ה"נ נימא דחשבי' לה כאילו הפרה בעין דמנין לנו לחלק בסברת הני תרי אריוותא ובודאי שגם ה"המ ז"ל לאו חליפין גמו' קאמ' דא"ה מ"ט דאיצטריך בגמ' למימר משום דהוי מלתא דלא שכיחא אוקמוה אד"ת אלא ודאי כמ"ש הלח"מ ז"ל ומה שהק' הב"ח על מה שתירצו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דא"כ בחוב שלא מחמת מכר נמי יהיה קונה בהנאת מחילה וכו' ע"ש אתמהה לענ"ד דאפי' בהנאת מחילת מלוה נמי קונה אלא משום דהויא מלתא דלא שכיחא כיון דלא משך אבל בשאר חוב דשכיח אכתי תקנתא דרבנן דעביד משיכה במקומה עומדת ומאי אולמיה דמחילת מלוה ממעות גופייהו דלא קנו אלא עד דמשך ודברי הטור דסי' ר"ד אינם ענין לנדונינו דהתם מיירי במקרקעי ודוק כן נלע"ד

שלמא רבא למר ניהו נר"ו

יאיר

(קא) מכירה שאלה כתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ד מה' מכירה דין י"ג האומר