משכנות הרועים שעב

ליה כל דמי המכר כיון דכתב ליה שטרא אשאר דמי קנה ואין אחד מהם יכול לחזור ואין לחלק דשאני התם דפרע ליה קלא מדמי המכר מ"ה מהני שטרא אשארא אבל אי. לא פרעיה כלל מצו לאהדורי דליכא. צד כסף הא ליתא דחלק מה שלא פרע במה קנאו לוקח אלא בשטר וכדאמרי ברישא דבריי' שוב מצאתי במקובצת לשם שכ' משם הריטב"א ז"ל שכתב משם רבו ז"ל דל"ד קתני שנתן לו מאתים זוז אלא אפי' לא פרע ליה כלום אלא דרשב"ג סרכיה דת"ק נקיט ואזיל ע"ע גם אין לחלק דהתם המוכר. כתב השטר אבל בנ"ד שהלוקח כתב השטר אימו' דלא מהני חדא דאין שום סברא בכך ועוד הך דקידושין מיירי שהעבד הוא הכותב דהיינו הלוקח וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לשם דק"ל דמאי קאמר היינו כסף דאם כן המקדש בכסף וכתב לה שטר עליו תהא מקודשת וכו' עכ"ל פשיטא ליה ז"ל דבשט"ח אינה מקודשת וזו היא דעת הרמב"ן ז"ל כמ"ש ה"המ ז"ל בפ"ה מה"א דין כ"ג משם הרמב"ן והרשב"א וכ"כ הרשב"א במ"ד לדף ח' מנה אין כאן משכון אין כאן ע"ש וכתב שכ"כ לעיל במ"ד לדף ו' ע"ע ועיין במור"ם ז"ל בא"הע סי' כ"ט ובה' חל"ם ע"ש ס"ק ותירץ הרשב"א דהשתא הוא דקאמר הכי משום דאכתי לא ידעינן דגופו קנוי ואינו אלא כחוב אבל למסקנא דאמרי' ע"ע גופו קנוי אי כתב ליה שטרא אדמי לא נפיק דכסף אין כאן שטר אין כאן צ"ע דעת עליון אע"ג דלענין קידושי אשה פשיטא ליה דלא מהני הא מיהא לענין ע"ע מספק"ל אי סברת המקשה לא קיימא אלא לפום מאי דסא"ד דאין גופו קנוי או"ד לאחר המסק' נמי דגופו קנוי אפ"ה קונה עצמו בשטר שכותב על דמיו ועדיף מקידושי אשה אבל מקח וממכר דישנה ביתר מיני הקנאות נראה דפשיטא ליה ז"ל דמהני אלא דבמשכון כיון דלית ביה שום זכות אפי' לגבי מק"ום ל"מ ובהכי מסתייעא מילתא מהך דפרק האומנין שוב מצאתי הדבר מפורש בתשו' הרב משאת בנימין סי' צ"ד ע"ש

(צח) מכירה ראובן נושה בערל א'מנה ובא עד השבר'ים עמד ראובן נגדו להוציא בולעו מפיו ומצא לו ב' כרים בבית ערל אחר ויאותו ז"לז למכור אותם לו באשר ישומו אותן ב' ישראלים הבקיאין בשומתן והכי הוה ובאו הישראלים ופנו אותם מפנה אל פנה לבודקם יפה לדעת הערכתן ופסקו הדמים וכתב הערל כת"י לראובן בשארית החוב והתנה עמו שאם יפדם אחר חדש א' הרשות בידו ואח"כ אמר הערל אשר הכרים אצלו לראובן להוליכם לביתו ויען שהדבר היה לעתותי ערב לא מצא מי מוליכם והפציר ראובן בערל להניחם אצלו עד למחר ונתרצה הערל לו ויהי בבקר ענה שמעון אשר גם הוא נושה בערל אשר נושה בו ראובן ושמע את הקול שיש לו ב' כרים א הערל פ' עמר והביא א' ממשרתי השררה יר"ה ונטלם מבית הערל ההוא בחזקה ובאו להתדיין ראובן ושמעון מי יזכה באותם ב' כרים

והנה אריש דינא יש לנו לדעת אם הגוי בכסף לחוד קני ומקני לישראל או"ד דוקא עם א' מקנייני המטלטלים ופלוגתא דרבוותא היא כמ"ש בטור סימן קפ"ד ולשם כ' מור"ם דבנתינת מעות תסגי ליה ונחלקו בפי' הסמ"ע והש"ך ז"ל דלדעת הסמ"ע ישראל מגוי קני בכסף לחוד אבל גוי מישראל מחלוקת ולדעת הש"ך דמור"ם מיירי בהדי א' מקנייני המטלטלין ע"ש ועיין להכנ"הג שם מיהו בנ"ד ניחזי אנן דלא נתן המעות בעין רק במה שהוא חייב לו וכבר ידעת: פלוגתא דרבוותא במי שחייב לחברו ואמ"ל אמכור לך מטלטלין שדעת י"א שהביא מרן בש"ע סי' כ"ד ס"י דהו"ל כמי שנתן לו מעות בעין וקאי במי שפרע ודעת היש חולקי' כיון דלהוצאה ניתנה לא קאי במ"ש וא"כ לפ"ד האומר דגוי המוכר לישראל המעות לחוד קנה הכא לדעת הי"א הוי כנתינת מעות וקנה ראובן קנין גמור

עוד יש לחקור בהגבהה שהגביהו הישראלים אם זכה ראובן על ידה דשלוחי דידיה נינהו או לא ראיתי להטור ומור"ם ז"ל סי' רס"ה שכ' שהפועלים לא נתכוונו להקנות ע"ש וכבר עמדתי על פרט זה עיין במע' אות פ' באריכות כיד ה' הטובה עלי בס"ד

עוד יש לחקור במה שהפציר ראובן בערל להניחו אצלו ונתרצה לו א"כ הו"ל אותו המקום מושאל לראובן וזכה בהם דמ"ל אגורי מ"ל אשאולי וזה פשוט ועיין בסי' ר' ס"ב בדברי מור"ם ז"ל דבחצר שאינה של מוכר בדבור בעלמא סגי במתנה ע"ש וע"ע לה' ש"ך סי' קצ"ח סק"ו ע"ש ועדיין הלב מהסם בה מהא דכתב הש"ך שם דין ט' דבעינן ששכירות המקום קודם למכירה ע"ש אלא שהרב מח"א ז"ל חלוק עליו בזה כמו שכתבתי במערכת אות

עוד יש לחקור במ"ש הערל בכת"י אחר שמכרתי לראובן ב' כרים בסך כ"וך עדיין אני חייב לו כ"וך אי חשיב כשטר לקנות ע"י ושטר אי מהני בישראל במטלטלין עיין לעיל מערכת אות ח' סי' צ"ה מה שהארכתי בזה

(צט) מכירה ראובן מכר לשמעון קרקע ויהי כשמוע אשתו של מוכר צעקה צעקה גדולה ומרה ופערה פיה לבלי חק ורוצה לחזור בו מהמכר על דלא פתגם נשאל הרב משאת משה בח"ב סי' נ"ח ולא השיב ע"ז כלום יען כי הוא ז"ל בטל המכר מעיקרו דאינו אלא בקנין ואתרא דנהיגי למכתב שטרא לא קנה ע"ע ואנן בדידן הסכימו ב"ד שלפנינו נ"ון לקיים דבר בקנין לחוד וכמ"ש לקמן במערכה זו ונ"מ לספיקו של הרב עומד בעינו וע"ע דף ח' ע"א במ"ש ומה שטען הממאן ותלה באשתו שאינה רוצה וכו' בידו לרצותה בתרקבא דדינרי וכו' א"נ יגרשנה וכו' עכ"ל והרב ז"ל לענין שבועה קאי והם דברי הרב הגדול מוהר"א יצחקי ז"ל והרב מטה שמעון ז"ל חולק עליו בזה שם דף י"ב ע"א בד"ה עוד כתב הרב וכו' ע"ע שכתב דאינו חייב לפייסה אלא כדרך מה שנוהגים להתפייס עש"ב וב"ד הצדק נ"ון הסכימו שכל שהאשה ממאנת לסלק שעבוד כתובתה מהקרקע הנמכר משלשים דמי המכר ביד סופרי מתא וממשכנין בהם איזה חזקת קרקע ויאכל פירותיהם המוכר עד שירצה ויפייס את אשתו ואם מת תוך הזמן נוטלת אותם הדמים בכתובתה ואני עני חובך בזה אם נתייקר השער א"נ שמכר בפחות משווייה אמאי אינה גובה מההפרש מסכום שמכר לסכום ששוה עכשו קרקע

(ק) מכירה מכירת סחורה בדמי סחורה שמכר לו

שאלה ראובן מכר סחורה לשמעון בסך מה וכשתבע ממנו דמי הסחורה שקנה ממנו אמר לו מעות אין לי ואני קניתי סחורה פלונית לצורך עצמי קנה לך מאותה סחורה בסך מה שאני חייב לך וניאותו ז"לז ושמעון נתעסק באותה סחורה והצליח ולעת עתה רוצה לחזור בו כיון דראובן לא משך ולא