משכנות הרועים שעא

אשר חפץ לוי. ויהי בדרך ועמד עליה נחשול של ים ונטבעה. אין כאן מכר כלל ואע"פ שכבר נתן מקצת מהדמים שלא נעשה שום קנין מדרכי ההקנאה וגם מי שפרע אין כאן מרן הב"י בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' קכ"ט ועיין בטוש"ע סי' ר"ד ובתשו' מהר"ם אלשיך סי' יו"ד ועיין כנ"הג סי' קצ"ח אות י"ז בהג"הט שהזכיר תשו' מרן הכ"ו הלזו

(פו) מכירה ראובן מכר לשמעון שט"ח שיש כי לו על לוי וכתב לו שטר המכר ומסר לו השט"ח והיה תובעו יום יום והיה דוחהו דיחוי בדמי"ם ועמד יהודה אחי שמעון ופרע לראובן בעד אחיו ונשמע שלוי נמסר הוא וממונו למלכות ויהודה תבע את ראובן וראובן דוחהו אצל שמעון דעת מהר"י מוליינא דאין במכר הלזה שום ממשות כיון דלא קבל המעות דמכירת שטרות דרבנן וקלישא היא והעיד ע"ז שאם חזר המוכר ומחלו מחול וזבינא חריפא קרו לה רבנן למכירת שטרות וחייב ראובן להחזי' הדמים שקבל מיהודה וגזל הם בידו וב"ד נזקקין לו ומרן הב"י ז"ל בתשו' שבספר אבקת רוכל סי' קל"א חלק עליו בכל מכל כל ואפילו נודע לו שנתפס למלכות קודם המכר ודחה כל ראיותיו באמת הבנין ופסק שיהודה הניח מעותיו על קרן הצבי ע"ש

(פז) מכירה קי"ל דהמוכר לחבירו במנה ופרע לו הלוקח אלא שטעה במנין ולא נמצאו אלא צ' המקח קיים ומחזיר לו השאר כמ"ש בטוש"ע סס"י ק"ץ ע"ש היינו כשאמ"ל במנה סתם אבל אם אמ"ל במנה זה ונמצא חסר צדד ה' מח"א ז"ל בהלכות אונאה סי' א' לומר דלא קנה ע"ש והרב בנו שם עמד ותלאה בפלוגתא ע"ש מ"ש הרמב"ם והראב"ד ז"ל ע"ש ואם נתן לו דינר במקחו ונמצא מזוייף אם יוצא ע"י הדחק המקח קיים ומחזיר לו הפחת ואם לאו המקח בטל הרב ז"ל שם בסי' ב' ע"ש ועיין בש"ע סי' זכ"ר סי"ז ובקידו' דף ז'

(פח) מכירה. פחות מבן עשרים שמכר הקרקע שירש יכול לחזור בו וגם הפירות שאכל הלוקח מחזירם לו כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ה ס"ט ע"ש ואם מת הלוקח ועדיין לא ערער המוכר וכבר אכל הלוקח פירות אותם הימים אם היורשים חייבים להחזיר לו או לא מדברי הכנ"הג שם בהגה"בי אות כ"ו וכ"ז נראה פשוט דחייבים היורשים להחזיר ע"ש ועיין לה' מח"א ז"ל בהלכות זכייה ומתנה סי' ל"ו

(פט) מכירה המוכר חפץ לחבירו ונתן לו הדמים ולא משך וקבל מי שפרע נראה דאותן הדמים גזל הם ביד המוכר ונ"מ אם קדש בהם אשה או לקח בהם שדה וכיוצא נראה דלא אהנו מעשיו ועיין להרב מח"א ז"ל בהלכות גזילה סימן כ"ד וע"ע שם בסי' ז"ך

(צ) מכירה האונס את חבירו למכור לו חפץ וקבל הדמים בשתיקה אע"ג דכ' בטוש"ע סימן שנ"ט דאסור מדבריהם היינו כשכופהו לקבל המעות וע"י כפיה קבלם אבל אם קבלם בשתיקה אפילו איסורא דרבנן לית בה הרב מח"א ז"ל בהלכות גזילה סי' כ"ו ע"ש

(צא) מכירה ראובן הלך אצל שמעון לקנות ממנו כו"כ אמות בגד צמר וקצבו סך כל מדה לערך ההוא והתחיל למדוד וכשהגיע לסך חמשים אמה הן חסר הן יתר חזר בו הלוקח לומר שאי איפשי עוד לקנות אלא מה שנמדד והמוכר טוען כי כבר גמרנו המקח בעד סך ק' אמה שורת הדין אם גלה המוכר דעתו מתחלה שאינו מוכר פחות מק' אמה הדין עמו אבל אם הלוקח הוא ששאל ממנו למכור לו סך ק' אמה אם חזר בו רשאי שדרך התגר למכור לזה מעט ולזה הרבה ואינו מקפיד אבל המוכר אינו רשאי לחזור בו דא"ל לוקח לכל מקחי וחפצי ירדתי לקנות ועיין להרב מח"א ז"ל בה' משיכה סימן א' מה שהאריך בזה

(צב) מכירה קי"ל האומר לחבירו תן לפ' מנה ותהא שדי קנויה לך קנה כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ץ אם מכר מטלטלין ואמ"ל לקונה תן מעות לפ' וייקנו לך המטלטלין עיין לה' מח"א ז"ל בה' קנין מעות סי' כ'

(צג) מכירה מי שהקנה לחבירו. חתיכות בגדים בק"ס עיין לה' מח"א בה' חליפין סימן ג'

(צד) מכירה קי"ל דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום ומשך לא קנה אבל אם אמר לו מעכשו ולאחר שלשים יום קנה אפילו עומדת באגם כמ"ש בטוש"ע סי' קצ"ו וכ"ש אם עומדת בחצר לוקח ע"ש בסמ"ע וצ"לד בלא אמר מעכשו וביום ל' היתה עומדת ברשות לוקח מי אמרי' חצירו ש"א קונה לו והרב מח"א ז"ל בה' משיכה סי' ג' העלה דקנה ע"ש

(צה) מכירה המוכר חפץ לחבירו והחפץ היה מופקד אצל אדם א' וכשידע הנפקד אמר תקנה לי חצרי לקונה החפץ אם אמר כן מדעת המוכר דבריו קיימים אבל שלא מדעת המוכר לא אמר כלום עיין במורם סי' ר' ס"א ואם אמר המוכר לנפקד חפץ שיש לי בידך תנהו לפ' נראה דקנה אע"ג דבעלמא קי"ל תן לאו כזכי דמי כמ"ש בטוש"ע סימן קכ"ה ועיין לה' מח"א ז"ל בה' קנין מעות סימן ו' ע"ש

(צו) מכירה ראובן קנה חטים משמעון ונתן לו הדמים ועדיין לא משך ואמר המוכר ללוקח אם תרצה לקחת יין באותם הדמים ונתרצו שניהם אע"פ שנתעכלו המעות אם חזר בו מקבל מי שפרע דלאו בתורת מלוה יהבינהו ניהליה ועיין להרב מח"א ז"ל בה' קנין מעות סי' ו'

(צז) מכירה מעשים בכל יום שמוכרים מטלט' או מקרקעי וכשאין להם מעות מצויים הקונים כותבים שט"ח על דמי המקח הן היום ראובן מכר מטלטלי וכתב לו שט"ח הקונה ומסרו לו ואמר לו לך ושוב עד למחר וכשבא אצלו אמר לו הדרי בי מהמכר אם נתחייב ראובן מי שפרע ואם היה קרקע אם נקנה קנין גמור או לא

זאת אשיב בפ"ק דקידושין די"ו תנא ע"ע קונה את עצמו בשטר ופריך האי שטר היכי דמי אילימא דכתב ליה שטרא אדמי היינו כסף וכו' משמע מהכא דשטר חשוב ככסף וכו' וכי היכי דקרקע נקנה בכסף ובמטלטלי במי שפרע ה"נ אם כתב לו שט"ח מדעת שניהם וכן יש להוכיח מהא דאמ' בהאומנים דף ע"ז רשב"ג אומר מלמדין אותם שלא וכו' כיצד כותב לו אני פ' ב"פ מכרתי שדה פ' לפ' באלף זוז ונתן לי מהם ר' והריני נושה בו ח' מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים וכו' ע"כ אלמא דלא פרע