משכנות הרועים שע

ראובן משמעון חזקת חצר א' בקרב ימים ערער הגוי בעל המול'קי על ישראל הקונה להוסיף בשכירות. או להוציאו מהחצר. וטען הקונה על המוכר שהוא כבר ידע בערעור הגוי ואח"ך מכר ות"ל אחר החקירה הוברר הדבר ע"ד אמת דהכי הוה יהודה ולא בוש ונתבטל המקח בהסכמת אחי וריעי יצ"ו וצ"ו

(עח) מכירה קברת הקברים יש להם בית א' בשותפות עם ראובן ואחריו מות ראובן עמדו אנשי החברה ופייסו לאחד מה' בני ראובן למכור להם חלקו והסכים עמהם ועדי המכירה א' מן החברים ושמש. החברה ויש במכירה ג' ספקות הא' שהעד הוא. מבני החברה והב' הוא' משרת החברה ואיכא מ"ד דמשרתי הבית אינם כשרי' להעיד וה"ד שזה החלק שמכר אינו מבורר עד שלא חלק עם אחיו וכבר ידעת פלוגתא דרבוותא בהך דפרק י"ן: דף קכ"ו גבי בכור ופשוט ע"ש ולקיים מכירה זו צריך שיסלק עצמו החבר מאותו החלק דאנן סהדי דמשעה שהזמין עצמו להעיד סילק עצמו כדי להכשיר עדותו א"כ הו"ל תחלתו בכשרות ולענין משרתי הבית כבר הסכימו כל גדולי ישראל להכשיר והרדב"ז ז"ל. אהדורי אהדר ביה ועיין לקמן במערכת אות ע' סי' : ולענין החלק שעדיין לא הוברר בבתים שאין בהם דין חלוקה ולא קיימי אלא לתשמיש לכ"ע מהני קודם חלוקה הלכה זו העלה הרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו פ"ד

(עט) מכירה קי"ל דקטן שמכר קרקע שירש א מאביו ועדיין לא הגיע לך' שנה יכול לחזור בו והדרא ארעא והדרא פירי כמ"ש בטור ש"ע סי' רל"ה ע"ש מה שפלפל בכל הסברות הנאמרים באמת בענין זה בספר אדרת אליהו סי' כ"ד באורך וברוחב

(פ) מכירה ראובן קנה סחורה משמעון . וטוען שלא קנה אלא בהקפה לזמן וראובן אומר שלא מכר לו אלא במעות לאלתר ונלע"ד שאם כבר היא ברשות לוקח ישבע לוקח ויפרע לזמן שהוא טוען ואם עדיין ברשות מוכר וקנאה באופן המועיל ישבע שלא מכר לו אלא במעות לאלתר ואז חייב גם הקונה לישבע לפטור עצמו מפריעת החוב ואחז"ר נדפסו תשו' הגאון מהר"י בן מיגש ז"ל ומצאתי לו בסי' מ' שנשאל בזה והעלה בזה כדעתנו הקצרה תל"ית

(פא) מכירה קי"ל לקח מן האיש ואח"ך לקח מן האשה מקחו בטל מפני שיכולה לומר נ"ר עשיתי. לבעלי כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' צ' ולפעמים קונים בק"ס מן האיש תחלה לגמור המקח ואח"ך קונים מן האשה ואז חוזרים וקונים מן האיש ואני חוכך בזה דאכתי יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי אא"כ שיקבלו ק"ס זה מזה לבטל אותה קנייה ואח"ך קונים מידו וכעת ראיתי להרב בית יעקב ז"ל סי' כ"ח שעמד בזה וע"ע בחידושי הרשב"א ז"ל לגטין אהך מתני' דלקח מן האיש ואח"ך מן האשה מה שהאריך בזה ע"ש

(פב) מכירת ס"ת. ראובן קנה ס"ת ונתנו . בב"הכ של יחיד לקרות בו בצבור כמנהג ונודע כי שנות מספר הסמוך למ' שנה שקורים בו ברבים בהגיע תר ס"ת הלזה והנה בע'תה שרא דעניותא רדיף אבתריה עד בלתי השאיר לו צורתא דזוזא כי אפס כסף והלחם אשר הוא אוכל פת שעפשה דלית בה תוריתא דנהמא ואת הלבוש מלא קרעים טלאי ע"ג. טלאו לרבות השחקים קרעים שאינם מתאחים ועוד אחרת: היתה מפי השמועה למדנו כי חייב הוא לב"ב ולשאינם בני ברית והנוגשים אצים תנה את נש"י והוא זקן נכה רגלים מעונה ומדוכה ויהי בראותו צרת נפשו כי רבה היא עמד השואל ושאל פי האם יוכל שלו לפרוע חובותיו והיה הנשאר לכסות בשר בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכמו הצ'ער עלה: זאת אשיב ראשית מאמר מודעת זאת. דאין מוכרין ס"ת אפי' אין לו מה יאכל אלא ללמוד תורה ולישא אשה וכתב מרן ז"ל בב"י י"ד סי' ע"ר בשם הר"ם ז"ל היינו דוקא ס"ת העשוי לקרות בו אבל ספרי יחידים וכו' ועוד שקדושתן לא פקעה בכך והם בקדושתן ביד הלוקח כמו שהיו ביד המוכר עכ"ל וצ"לד לפי טעם זה אמאי אין מוכרין ס"ת היכא דליכא לעיולי כיון דאכתי בקדושתיה קאי ואמאי סלקא לה בעיא בתיקו ומרן הב"י ז"ל בעי לאוקומי מלתיה דהר"ם ז"ל בסוחרים וסופרים. אבל הקוני' יחיד ורבים כי הדדי נינהו והדר ק"ל מדברי. הטור בא"ח סי' קנ"ג דכתב דביחיד בשלו יכול למוכרו. וכתכ דאיכא מ"ד דהטור בשיטת אביו הרא"ש ז"ל אמרה דהאידנא ליכא מ"ע בס"ת רק בחומשין וכו' ונר' לע"ד דהכי רהיט לשון הטור בי"ד שם שאחר שכתב אסור מכירת ס"ת כתב וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים וכו' עכ"ל

(פג) מכירה בעל שמכר בנכסי מלוג של אשתו שלא מדעתה ומתה האשה בחיי בעלה שהבעל יורש כחה וכשם שהיא היתה יכולה למחות כך בעלה הבא מכחה יכול למחות אע"פ שהבעל עצמו הוא המוכר דזכות זה ירש מכח אשתו וכמ"ש הטור א"הע סי' צ' סכ"ה ועיין בהרב ב"ש שם סקמ"ו ומה שיש לגמגם בדבריו אינו מעניינינו דפשיטא לענ"ד דמה שקיבל מאת הקונה דחייב לשלם לו דלא גרע מהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דמחול ומשלם לקונה דמי מקנתו כמ"ש בטוש"ע סימן ס"ו ובעיקר דינו של הטור יש להתבונן ממאי דאמרי' בכתו' דצ"ב ההוא דזבין לכתו' דאמיה בטובת הנאה וע"ש בתוס' ז"ל ובמקומו הארכתי בס"ד

(פד) מכירה . אע"ג דקי"ל דב"ח מצי להגבו' למלוה קרקע מ"מ במוכר סחורה לחבירו אינו מורידו לשומא דאדעתא למגבא זוזי הוא דזבן ליה כמ"ש מרן בב"י בסי' ק"א בשם הריטב"א ז"ל ופסקו בש"ע שם ס"ו ומלשון הריטב"א מוכח לפי שהתנה עמו כן ע"ש אמנם הסמ"ע כתב דאי בהתנה עמו מאי ארייא מכירת סחורה אפי' בהלואה נמי דכל תנאי שבממון קיים אלא לאו ש"מ אפי' בלא התנה עמו ועיין בב"י שהביא תשו' הרשב"א שמנהג הסופרים לכתוב מעות בעין וסיים עלה ועיין בהריטב"א שכתבתי לעיל ע"ש נראה דמסייע ליה לדברי הסמ"ע ועיין בה' ט"ז שהביא דברי התוס' בפרק המוכר פירות בד"ה אי דלית ליה וכו' ע"ש

(פה) מכירה ראובן קנה משמעון סחורה אשר היא נתונה בספינה ולהבריחה מהמכס עשה לרב החובל שליח שהוא קנאה ליתן המכס כפי אשר יתנו הגויים פחות ממה שיתנו ישראל והזכיר לו סכום משקל הסחורה וחזר ראובן ומכרה ללוי כפי מה שנאותו זה לזה ונסעה הספינה למקום