משכנות הרועים שסט

(עא) מכירה אלמנה שמכרה קודם שנשבעה אעפ"ו שנשבעה אחר כך אין ממכרה כלום ועיין בטור א' מחוט המשולש סימן ח"י:

(עב) מכירה המוכר קרקע או מטלטלין לחבירו והלה מכר חפציו בזול להזמין לו מעותיו ושוב חזר בו המוכר בענין שזכאי בדינו לחזור בו אע"ג דהזיקו בזה אין לו דין מזיק להתחייב ועיין במציעא דף ע"ז ע"א והתוס' לשם בד"ה הו"ל מזיק וכו' ע"ש ועיין מ"ש הטור סי' קע"א סכ"ט דאי טעין נתבע לא טרחנא למיתי וכו' הדין עמו וכו' ע"ש ר"ל דאהני ליה האי טענה למיגד ליה אבל לא לחייבו בהפסד ואחז"ר נזדמן לידי ספר הרב בית דוד ז"ל וראיתי לו בח"המ סי' ק"ז שכ"כ שש אנכי

(עג) מכירה הלכה רווחת דאותיות אינם נקנו' אלא בכת"ום כדאיפסיקא הלכתא ועיין למרן סי' ס"ו ונסתפקתי במי שכותב לחבירו בשט"ח שיש לו על שמעון הריני מודה שחוב זה אע"פ שנכתב לשמי הוא לזכות לוי ומוסר לו השטר ובענין דאינו חב לאחרים או"ד כיון דמעיקרא לא היה לו שום זכות בממון רק שמעכשו בא לזכות באותו ממון לא מהני אלא בכת"ום וממ"ש הטור סימן ס' משם הבע"הת שער נ"א בראובן שהוציא. שטר על שמעון ושעיקר החוב היה ללוי רק שנכתב ע"ש שמ' וכו' דהדין עם לוי ע"ש מוכח דדוקא התם משום דמעיקרא דידיה הוי ולא נכתב ע"ש אלא לסיבה וזכות שיש לו בה מעיקרא משא"כ במודה מהשתא דנכסי דלוי אינון לא מהני' אלא בכתי' ומסי' שו"ר להכנ"הג שם בהג"הט אות ס"ב שכתב משם הרדב"ז דמהניא הודאתו ואין ספר זה מצוי עכשו בידי וכמדומה שהוא בשיטת הבע"הת והטור קאי דבהך גוונא דשלוחו הוי אבל למשוי ליה שליח השתא לא מהני ועיקר השעבוד משעת ההלואה ודוק כי קצרתי

(עד) מכירה ראובן יש לו כך וכך שקים מליאים צמר טעונים בספינה וכו"ך בדרך ים להעלותם לספינה ונטפל לו שמעון למוכרם לו בכ"מ שהם ונתן לו דמי השקים ודמי הצמר לזמן מוגבל ביניהם וטען הקונה השקים אשר היו מונחים דרך ים לספינה השכורה אצלו לזמן מה ועדיין איזה שקים ברשות המוכר ובין כך ובין כך היה ביניהם דברי קטטה ואמר לו המוכר אם אתה רוצה לחזור בך גם אני כמוך ויענהו שמעון א"כ נתפרדנו והלכו להם שאל המוכר אם החרטה הזאת מהניא או לא

בראש אמי'ר כבר מילתא אמורה בפ' הרבית אמ"ר אסטימותא קנייא והיינו מה שנהגו הסוחרים לקנות ע"י וכבר נתבאר בטוש"ע סימן ר"א דמנהג הסוחרים לקנות ע"י שתוקעים כפם זה לזה דהולכים אחר מנהגם מידי דהוה אסטימותא וכתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ב סי' ג' דתקיעת כף הלזו קונה כמו הק"ס ע"ש וכיון דקונה קנין גמור א"כ לא נמחל בדבור וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' תק"ן ועיין סמ"ע ז"ל רס"י שט"ו והרב ת"הד ז"ל סי' שי"א עיין במור"ם סי' קפ"ט דלא מהני מחילה באמירה אמנם מה שהם ברשות המוכר עדיין נראה דמהני מחילה בדבור בעלמ' דרשותו קונה לו עיין הרשב"ש ז"ל סי' ח"י וכן פשוט מדין ע"ע שמוחזק בגופו עיין בתוס' בפר"ק דקידושין די"ו בד"ה זאת אומרת וכו' ע"ש ועדין נשאר לנו לברר באותם השקים שמכר המוכר לספן לטוענם בספינתו ועדיין לא פרע לו דמי השכירות כי כן דרך: השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ובעל הספינה לא איכפת ליה בהא ומסר המוכר. לקונה הפתקים. שכתב לו רב התובל מקבלת השקים כמנהג והקרוב דחשובא ברשות שניהם ועיין בתשו' מרן בס' אבקת רוכל סימן קכ"ט ותשו' הרב המבי"ט ח"א סימן ותשו' מוהר"ם אלשי"ך סי' יו"ד בדין קנית הברזל שבספינה

ועל דבר השקים אשר קנה הקונה ונתן הדמים צריך לחקור אם היה התקיעת כף גם עליהם דהוי כק"ס כמו שנתבאר ונתן המעות א"כ קנה אותם קנין גמור והו"ל כאילו כליו של לוקח שנתבאר בסימן ר' דקונים לו. בכל מקום שהם ברשות של שניהם ובסימטא ע"ש. ועדיין לבי מהסם לומר דדוקא שקנה הכלי קודם נתינת הצמר בהם דחשבינן ליה שפיר כלי של לוקח אבל כשכבר. מליאים השקים וקנה אותם אפשר דלא מהני ועיין בתשו' הרב מוהר"י עייאש ז"ל חח"המ בסי' י"ט

(עה) מכירה ראובן מכר חזקת חנות לשמ' ואח"ך קנה שמעון עוד חנות אחרת ועמד ומכר ללוי החנות הראשון שקנה מראובן ואח"ך עמד עוד ומכר החנות הב' ליהודה ושמ' נלב"ע וחל"ש ואחז"ר עמד יששכר והוציא שט"ח על ראובן מוכר החנות מוקדם לזמן מכירת החנות לשמעון לטרוף את החנות מיד לוי בחובו ולוי טוען כשקניתי החנות מאת שמעון היתה לו חנות אחרת ומקום הנחתי לך לגבות ממנו אחריות המוכר זיל לגביה דיהודה הקונה האחרון ואין לך עלי כלום יורה המורה לצדקה הדין עם מי ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הנה הרא"ש ז"ל בתשו' והובאה בטור ש"ע סי' קי"א וז"ל ואם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר והאחר לאחר אפי' עד ק' ובא ב"ח לטרוף מהלוקח האחרון כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו יכול לומר לו למה לא תבעת חובך מהא' וכו' ע"ש ובסי' קי"ו כתב וכל הדין שיש למלוה עם הלוקח כך דינו של לוקח א' שטרף ב"ח ממנו ובא הוא לטרוף מהלקוחות שקנו אחריו שהרי הוא כאילו יש לו שט"ח על המוכר בשביל אחריות שלו עכ"ל וכתב שם הסמ"ע ז"ל סק"ד פירוש כשם שהמלוה שיש לו שטר על הלוה כשאין ללוה טורף מהלקוחות שקנה אחריו כן הלוקח שטרפו מידו ואחריותו על הלוה המוכר לו כשאין למוכר נכסים חוזר הלוקח על הלקוחות שקנו אחריו לטרוף מידן עכ"ל

(עו) מכירה ראובן ושמעון שותפים בקרקע ואין לכל א' חלק מבורר ועמד ראובן ומכר חלקו ממכרו ממכר אעפ"י שאינו מבורר ש"ד וכן מעשים בכל יום ושלא כדעת רשב"ם ז"ל בפרק י"ן דקכ"ו וע"ש בתוס'. שוב מצאתי לה' בית דוד ז"ל בח"ה סי' ק"ט מהספר שהאריך בזה וזו הלכה העלה ועיין בהכנ"הג סי' ר"ט

(עז) מכירה ישראל שמוכר חזקתו לישראל חברו ובא הגוי בעל המול'קי או אחד מהממונים על אלואק'ף הנק' בלשון ערבי אלחב'ס וערער להוסיף בשכירות או להוציאו מהחזקה שקנה אין לו על ישראל המוכר כלום דאין זו בכלל האחריות המוטלים על המוכר דלא מחמתיה דמוכר הוא דאין על המוכר אלא אחריות דאתי מחמתיה כמו שמבואר בגמרא ופוסקים וזה פשוט וכן ראיתי לה' כנ"הג ז"ל סי' רכ"ה בהג"הט אות ב' וג' וכך דנין ב"ר של כת הקודמין נ"ון ואנן יד עניי אנן ופעם א' אירע כשקנה