משכנות הרועים שסח

(סג) מכירה המוכר או הנותן מקצת מהחוב שח"ל ראובן בשטר וכתב לו שטר על. המכר והמתנה ומסר.לו השטר ואחר כך החזירהו לו בשביל הנשאר וטען עכשו שחזר ולקחו ממנו והי"ל שטר ע"ז ונאבד והב"ח אומר איני פורע אלא עד שאקח השט"ח שעלי עיין בתשו' מהר"א אלפנדארי ז"ל שהביא הכנ"הג בסימן ס"ו בהג"הט אות נ"ט וממנו נקח

(סד) מכירה מותר לקנות שטרות פחות משיויין אע"פ שיש למלוה משכון ומסרו לקונה עיין כנ"הג סי' ס"ו בהג"הט אות נ"א ועיין בטוש"ע י"ד סי' קע"ג

(סה) מכירה ראובן יש לו סחורה כ"כ. וא"צ שמעון אם תמכור לי בסכום פ' כל שקל אקנה כל מה שיש לך אם מעט ואם הרבה וגמרו קניינם ותקעו כפם כמנהג התגרים שע"י ת"ך נגמר המקח ביניהם וכמ"ש סי' ר"א וכשבא למשוף נודע לקונה שיש למוכר ר"ן שקלים ועשה עצמו כאלו לא ידעו וכשבא אצל המוכר למשוך א"ל קניתי אבל איני רוצה לקנות אלא ה' שקלים מ"מ והמוכר אומר שיחויב לקנות כל הר"ן שקלים שיש לו שכך היה מעשה והלוקח אומר אמת שכך היה התנאי אבל לא אסיק. אדעתאי שיש לך כ"כ והנלע"ד לחקור אם המכר קיים כיון שלא קצב לו כמה יקנה או לא ונראה דבאנו למחלוקת גדולי ישראל במחייב עצמו בדבר שאינו קצוב להרמב"ם ז"ל אינו חייב. והרמב"ן ודעמיה ז"ל ס"ל דחייב וכמו שנתבאר כל זה בטוש"ע סי' ס' וסי' קל"ה וסי' ר"ז וכבר פסק מרן ז"ל בביתו ובשלחנו הטהור כדעת החולקים כי רבו הלא בספרתם וה"נ דכוותה שנתחייב במקח שאינו קצוב וקנה וגדולה מזו אני אומר דבנ"ד אפי' הרמב"ם והנמשכים מודו דקנה ומתחייב מהא דכתב הרשב"א בתשו' והביאה הרב"י בסי' ס' במקבל ליתן לחבירו מנה בכל שנה כל ומי חייו אי הוי כדכר שאין לו קצבה לדעת הרמב"ם ז"ל והשיב כיון שקצץ לו סכום המנה אע"פ שאין קצבת השנים ידועה דבר קצוב מקרי וחייב אפי' להרמב"ם ע"ש א"כ ה"נ שקצץ סכום כל משקל אע"פ שלא קצב סכום המשקלות חייב

וראיתי. להכנ"הג ז"ל סי' ס' בהגהב"י אות ל"ז שכתב משם מהרש"ח ז"ל דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דלא קנה אלא בבא להתחייב אבל במכר יודה הרמב"ם ז"ל דקנה וכו' ע"ש וס' זה אינו מצוי אצלי דאפשר דמיירי דמכר לו קרקע או מטלטלין ע"מ ליתן לו כו"ך לשנה וכנדון הרשב"א ז"ל דמתחייב של קצב השנים וצ"ע לדינא

(סו) מכירה במקום שלא למכור ואם מכר המכר קיים בדיעבד אם התרה בו בעל החפץ שלא למכור ומכר כל שלא התרה בו ע"י ב"ד בדיעבד מקרי וממכרו קיים עיין כנ"הג ח' א"הע סי' ע' בהגה"בי אות ך' ע"ש

(סז) מכירה נסתפקתי בראובן שמכר קרקע לשמעון וכתב לו בשטר המכר שעדיין מחוייב לו סך מדמי המכר וקבע לו לזמן מה ואחר עבור הזמן טען הלוקח דפרעיה אי דיינינן ליה כשאר שט"ח דעלמא ונשבע ונוטל או"ד כיון דכל עצמו של שטר זה לא נכתב לגוביינא אלא שטר מכר ולכי פרעיה לא מהדר ליה שטרא דלראיית מכר קאי וא"כ לא מצי אמ"ל אידך שטרך בידי מאי בעי והו"ל כמנה לי בידך והלה טוען פרעתי ,דנשבע היסת ונפטר ומידי דברי עם ה' מוהרש"א יזיי"א ויען ויאמר כי גם הוא נר"ו עמד וימודר ארץ למצוא דרך שכבשוה הראשונים ולא עלתה בידו עד עתה וכהך דאמרי' בפ' הרבית דף ע"ז מלמדין אותו שלא יחזור וכותב לו הריני מוכר שדה זו לפ' והריני נושה בו מנה ואם איתא דמצי למימר פרעתי בודאי שאם החזיק בה שני חזקה מגו דאי בעי. כביש לשטרא ומייתי סהדי דהחזיק בה ג"ש ובטענתו מהימן כי מפיק שטרא ואמר פרעתי איך זה בא לחון בשטר ונמצא השטר בטל כמו שנתבאר בסי' ק"ס ס"ד אלא ש"מ דלא מצי אמר פרעתי ויש לדחות דה"ק רשב"ג שכותב לו שטר מכר וכותב לו שטרא אחרינא מחמת שמכרתי שדה לפ' בכו"ך והריני נושה בו כו"ך דהשתא נפיק מתותי ידיה דמלוה דהוא המוכר אבל בנ"ד דכתי' בעיקר שטר המכר וקא נפיק מתותי ידיה דלוקח דהוא הלוה צ"ע ועיין סי' קצ"א

(סח) מכירה המוכר לחבירו חפץ א' ונמצא שהוא מקח טעות אם המעות שקבל הלוקח בעד החפץ ההוא צ"ל אי אית בהו דין גזל או לא עיין לה' מח"א בהלכות גזילה סי' כ"ו: (סט) מכירה המוכר בית לחבירו ולא כתב לו עומקא ורומא לא קנה אויר שע"ג הבית ולא שתחת הבית כמ"ש בסי' רי"ד ס"ד והיינו כדרב דימי דפ' המוכר דף ס"ג ע"ש וכפירשב"ם והוק' לענ"ד מה שראיתי. להנמק"י ז"ל. שכתב שם דמסתמא לא קנה כדאיתא בירושלמי ע"ש והרי תלמוד בבלי ערוך הוא בידינו ואין לומר משום דאיכא לפרושי הא דקאמר הש"ס עומקא ורומא דמסתמא לא קנה אעומקא גבוה. עשרה ורחב ד' דתנן במתניתין ולא הגג בזמן שיש לו רוחב ד' וגובה י' אבל סתם אויר אע"ג דלא כתב ליה ע"ור קנה מ"ה הוצרך להביא מהירושלמי דמבואר דאפילו בסתם אוירא ליתא חדא דתלמוד בעי לאתויי סייעתא מינה ודחי כיון דרחב ד' חשיב טפי אלא לא איירי אלא באוירא דכולי ביתא ועוד מכמה אנפי והרש"ק נר"ו תי' דחידש לן מהירושלמי אע"ג דכתב לו קני לך אויר שבבית דסד"א דאעומקא ורומא קאי אהא קמ"ל דאפ"ה לא קנה אלא האויר דוקא וצריך להתיישב לענ"ד בדבר כיון דהאויר מסתמא קני ליה הוי יתור לשון ואמאי לא שדינן ליה אע"ור עיין פירשב"ם ונראה דלא אייתי להירושלמי אלא לבאר למאי הלכתא קני האויר אהא מפרש להגביה ולהשפיל כדאיתא בירושלמי וכעת ז. אין הירושלמי מצוי אצלי

(ע) מכירה המוכר קרקע בזמן המגפה ב"מ אין ממכרו קיים דאע"ג דקי"ל אין לך אלא שעתו וכמו שנת' בח"המ סי' ק"א ע"ש היינו דוקא בזמן הראוי למכירה אבל לא זמן מגפה שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' נ"ב ועיין במרן הב"י ז"ל בסימן ק"ט שהביא תשו' הרשב"ץ הלזו ודחה ראייתו ונסתייע מינה להפך ע"ש ועיין בטור לשם שהוכיח דבזמן הדבר אין שעה כלל ע"ש וכן ראו עינינו בעו"הר לתפ"ץ ועיין באריכות למהר"י אשכנזי ז"ל הנדפס מחדש ועיין בפרישה שם שהסכים לס' הרשב"ץ ע"ש ובתשו' הרב המפורסם מוהר"י עייאש ז"ל בס' בני יהודה סי' ז' מ"ש בזה וגם ראיתי להרב ט"ז ז"ל שם בסי' ק"ט שהסכים דבשעת המגפ' אין שעה כלל ע"ע אלא שהכל לפי ראות עיני הב"ד כי לפעמים יבא זה החולי בדינא רפיא ותשקוט הארץ מוהרש"ג סי' ז"ך: