משכנות הרועים שסו

המוכר לענין דינא פשיטא דמצי הדר ביה דאנן אתרא דנהיגי למכתב שטרא וכיון דכן לא נגמר המכר וכל א' מהם יכול לחזור בו כמו שנת' בסי' ק"ץ ס"ה ע"ש ולענין אם חייב לקבל מי שפרע קודם רואי כל ספר דנתי בדעתי דאין מקום למי שפרע אלא היכא דהמקח נגמר מד"ת וחכמי' הפקיעו המקח כמו שאמרו גבי מטלטלין שחכמים תקנו משיכה אבל בקרקע נהי דמדאורייתא נקנה בכסף מ"מ באתרא דכתבי עד דכתבי שטרא וכאילו לא היה מכר כלל. שו"ר למרן הב"י סימן ר"ד שהביא משם תלמידי הרשב"א ז"ל שכ"פ אלא דמשם הרי"ף כתב דאיתיה במ"ש והר"ן ז"ל מסתפק בזה ונר' לומר דבהניח משכון ליתיה במ"ש אבל בנתינת המעות איתיה ע"ש ומרן בש"ע ס"ה כתב דבנתן משכון ליתיה במ"ש ע"ש אמנם בנתי' המעות איתיה במ"ש וכדעת הר"ן ז"ל ולשם בס"א כתב מי שנתן דמים ולא משך המטלטלין וכו' ע"ש משמע דוקא מטלטלין ולא בקרקע אלא דיש לומר דשם נקט עיקרא דדינא דגמ' ודוק ועיין בדברי הרא"ש שכתב הטור שם ועיין כנ"הג סי' ק"צ בהג"הט אות ל"ז ע"ש

(מ) מי שפרע מי שקנה חפץ ע"י שלוחו וחזר בו הלוקח אם השליח לא שינה מדעת משלחו הרי המשלח במי שפרע ואם שינה שניהם אינם במ"ש ש"ות הרדב"ז ח"ב בחדשות סימן ר"י

(מא) מגו האומר לחבירו אל תפרעני אלא בפני פ' פ' וטען שפרעו בינו לבינו אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה נאמן והק' ה"ה ז"ל בריש פט"ו מה' מלוה והרא"ש בשבועות במ"ד לדף מ"א דאמאי אינו נאמן לומר פרעתיך ביני לבינך מגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה ותי' דאין זה מגו טוב דירא פן יבא פ' ופ' ממד"ה ויכחישוהו ויהיה בדאי ע"ש וכ"כ רשב"ם בפ' חזקת דמ"ה גבי אומן שמסר לו בעל הבית בעדים ע"ש וכ"כ רבינו יונה ז"ל בעליות הובא במקו' לשם ע"ש. וראיתי להרא"ש ז"ל בתוס' לשבועות בד"ה וקתני וכו' דבעי למימר דלרב מצי למימר אפילו פרעתיך ביני לבינך נאמן במגו דאי בעי מ"ל פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה אבל לשמואל לא ע"ש ולפ"ד הללו בהך דפרק חזקת ה"נ ס"ל ודוק ועיין להר' מוהרי"בל ז"ל ח"א דף ט' סי' א' והכנ"הג סי' רכ"ג אות פ"ו בכללי המגו ע"ש

(מב) מיד. מי שנשבע לחבירו לפרוע לו חובו מיד כל היום כולו הוי מיד ועיין ביבמות דמ"ז וש"ות הרב צמח צדיק סי' תקכ"א ובהגהת בן הרב ז"ל ובפי' לאלתר עיין בתשו' הריב"ש ז"ל סי' ע"ש

(מג) מיחזי כשקרא אם מותר לכתוב תשובה קודם שיעיין בה תשובה ליתא לדרב פפי מדר"ן דלמיחזי כשקרא לא חיישינן עכ"ל הלק"ט ח"א סי' רל"ה ומדברי הש"ס בפרק כל הגט דנ"ו ע"ב ועיין בכתו' דכ"א ועיין בתוס' שם ומרן ש"ע סי' מ"ו סכ"ד פסק בסתם כמ"ד אפי' בקיום מעשה ב"ד לא חיישי' ואח"כ הביא דעת היש חולקין ובנדון הרב ז"ל דאין כאן לא עדות ולא מעשה ב"ד אפי' רב פפי מודה ולא היה צ"ל וליתא לדרב פפי וכו' וק"ל

(מד) מכירה המוכר קרקע לחבירו ועמד אחד וערער לומר שהיא שלו והלוקח הודה שהיתה שלו והוציאה מידו דעת רבי' יונה דאין המוכר חייב להחזיר לו המעות שקבל במכירתו דמצי אמר ליה למה לך להודות שהיתה שלו עיין בטור סי' קמ"ו סכ"א וכן פסק מרן שם בש"ע סי"ג ועיין בתשו' שהביא מרן בב"י סי' ר"ץ מחודשין ח"י

(מה) מכירה ראובן מכר חזקת חצרו לשמעון והיה לו לראובן שט"ח העולה בעש"ג נגד הגוי בעל המולקי לנכות חובו משכירות הקרקע הלז ובכלל מכירת החצר מכר לו ג"כ השט"ח ההוא כמ"שו בשטר המכר בעדי ישראל ואח"ך תבע שמעון לראובן שיכתוב לו ג"כ בעש"ג כי היכי דלא מצי למימר ליה גוי לא בעל דברים דידי את דבנמוסיהם עדי ישראל לא מעלין ולא מורידין דן אנכי זעיר שם דהדין עם שמעון וכופין את ראובן לכתוב לו שטר הודאה בעש"ג שהחוב הוא של שמעון באופן דמצי למיכף ליה לגוי ות"ל שכך מצאתי להרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ג סי' ת"ז שכ"כ ושמחתי שכיונתי לדעת גדול

(מו) מכירה. ראובן יש לו כ"כ סחורה א"ל שמעון כל מה שיתנו לך אחרים אני נותן לך ומשך לא קנה אא"כ ראובן קצב לו כ"וך וא"ל שמעון אני אתן מה שיתנו לך אחרים אבל בלא קצבת ראובן מעיקרא לא דהו"ל דבר שאינו מסויים תומת ישרים סי' קנ"ג כנ"הג סי' ר"ט בהג"הט אות ד' ונסתפקתי אם נתן דמים אם מקבל מ"ש ונ"ל פשוט דחייב אם נתן לו סך מה ולכשיתנו אחרים אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכעת צ"ע לדינא ועיין כנ"הג סי' ר"ד

(מז) מכירה הא דקי"ל אם המוכר והלוקח חלוקים בשווי הסחורה דאם משך הלוקח משלם כפי מה שתבע המוכר וכן אם המוכר שלח לו הסחורה אינו נוטל אלא כפי מה שאמר הלוקח כמ"ש בסי' רכ"א לאו דוקא הלוקח בעצמו אלא ה"ה שלוחו כנ"הג ועיין בתשו' יכין ובועז ח"א סי' ע'

(מח) מכירה המוכר קרקע לחבירו בהקפה וחבירו מכרה לשמעון ולא נתן לו הדמים אינו יכול המוכר להוציאה מיד שמעון תשו' הגאונים סי' פ"ו כנ"הג סי' ק"ץ בהג"הט אות ט' ועיין מ"ש הוא ז"ל בסי' קצ"ו משם תשו' הגאונים גופייהו בחד סימנא ולא ידעתי מה חילוק יש בין הנושאים הללו וספר תשו' הגאונים לא ידעתי איה מקום כבודו מי יתן ידעתי ואמצאהו ועיין עוד בכנ"הג שם סי' קי"ב אות ה' בהג"הט

(מט) מכירה תליוהו וזבין קרקע פחות משוויו עיין הרדב"ז חלק א' שבשני סי' נ"ה

(נ) מכירה אלמנה שנשבעה על כתובתה ועדיין לא החליטו לה ב"ד הקרק' שהניח בעלה ועמדה האלמנה ונתנה ממנו לאחר ומתה עיין כנ"הג סי' רי"א בהג"הט אות ח"י ובס' בני חיי שם בהג"הט אות א' ובס' בית דוד חא"הע סי' ועיין בהרב ט"ז סי' ע"ה סכ"ה מ"ש ועיין בהש"ך סי' רל"ב ובא"הע סי' צ"ו ז"ן

(נא) מכירה הקונה זכיותיו של חבירו לא קנה לא בעתיד ולא בעבר כנ"הג סי' ר"ט בהג"הט אות כ"ג בשם ה' מעשה חייא סי' י"ו וזכורני שראיתי בש"הג דהמוכר איבד זכיות שמכר והקונה זכה בעתיד ועיין להרב מ"ח לשם שקרא