משכנות הרועים שסה

וספק בפירעון דבכ"הג קי"ל דמשתבע מלוה ושקיל דכי היכי דלענין חוב שבשטר במודה לוה דהוו שייפי וסומקי אכתי איכא לשעבוד' דשטרא ולא נמחל שעבודו דכוותה באומר איני יודע דלא נסתלק החוב דהו"ל בריא בחיובא וס' בפירעון דמלוה משתבע ושקיל אלא דאכתי איכא למימר דשניא הך כיון דהלוה מודה דהנך זוזי דהוו שייפי וסומקי דידיה נינהו א"כ מודה הוא ולא נסתלק החוב וממילא לא נמחל החוב ואכתי איכא לשעבודא דשטרא ויכול לחזור וללוות בו אבל בנ"ד דכי פרעיה לוה למלוה הנך זוזי בחזקת טבי ותקולי הוו והשתא נמי הא קטעין לא ידענא אי הני זוזי דשייפי וסומקי דידי אינהו או לא בכ"הג איכא למימר דשפיר נסתלק החוב ונמחל חוב שבשטר והו"ל באומר איני יודע אם חייב אני לך וראיתי לרב"א במקובצת לשם שכתב משם עליות דר"י ז"ל דהא קמ"ל דאע"ג שהיו יוצאין ע"י הדחק שאינו חייב מן הדין לחזור ולפורעו וכו' מ"מ כיון שלא סירב זה לקבלן וכו' איגלאי מילתא למפרע דלאו פרעון הוא ולא נמחל שעבוד השטר כלל וכו' עכ"ל. מדברי רבי' נלמוד דאם הלוה מסרב לקבלן להיכא דמודה דדידיה הוו ומסרב לקבלם אלא דמשלם הפחת דאיגלאי מילתא דפירעון מעליא הוא ונמחל שעבוד השטר ומינה דאי טעין לא ידענא בהו שפיר מצינן למימר דנסתלק החוב משעת הפירעון כיון דבההיא שעתא אגבייה הנך זוזי בחזקת טבי ותקולי וכי הדר מלוה דהוו בהו שייפי וסומקי ולוה אמר לא ידענא דנעשה כאומר איני יודע אם חייב אני לך דמשתבע ומפטר וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בשי' הנ"מ שם סי' ן' שבתוך דבריו כתב וז"ל ודוקא דאי פרע מלוה מניה בהנהו זוזי דיהיב ליה לגמרי והדר אוזפינהו ניהליה אבל היכא דיהיב ליה זוזי ולא ארצי בהו מלוה מחמת דלא הוו טבי ותקולי אכתי איכא לשעבודא דשטרא עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דהיכא דבשעה דפרעיה לא הרגיש בהו אי הוו טבי ותקולי או לא ואתפרע מניה לגמרי כי הדר מלוה ואמר דאשכחנא בהו רעותא פנים חדשות באו לכאן וא"נ הדר לוה וקבלם מניה אינם אלא כמלוה ע"פ שמשעת הפירעון כבר נמחל שעבוד השטר ומינה אי טעין לוה לא ידענא אי דידי הויין או לא הדר דינא כאומר לחבירו חייב אתה לי מנה והלה טוען איני יודע אם חייב אני לך דמשתבע ומפטר ואם טעין לוה הני זוזי לאו דידי אינון ובטביעות עינא ידענא בהו דהני אחריני נינהו דודאי בזוזי איכא טביעות עינא וכדתנן בהזהב דנ"ב ואם היה מכירה מחזירה וכו' אלמא במטבע איכא היכרא וע"ש דכ"א ע"ב בד"א והתניא מצא מעות וכו' שכת' דאית בהו סימן ע"ש

(לב) מטבע. בענין תוספת וגרעון במטבעות עיין במוהרי"טץ ז"ל סי' ג"ל ובה' מח"א בהלכות מלוה מסי' נ"ג עיין כנ"הג סי' ע"ד ובא"הע סי' ב"ן ובח"מ סי' קע"ו בהג"הט אות מ"ט ויד אהרן שם ובתשו' דבר משה חי"ד סי' כ"ג עיין שם באריכות

(לג) מטבע שטר משכונה שכתוב בו סך כ"וך סולטאניס והיה שוה בעת ההיא חמשה ריאליס ובשעת פרעון עלה לסך ששה והלוה רוצה לפרוע לו שומת ה' כערך שעת המשכונה אין שומעין לו ועיין ש"ות הרשב"ץ ח"ג סי' טו"ב וע"ד וע"ה וע"ז וק"ג ועיין ש"ע ח"מ סי' מ"ב ובכנ"הג שם

(לד) מטבע. ראובן חייב חייב לשמעון מנה ופרע לו ואח"ך החזירם לו באמור לו כי מצא אותם רעים וחט'אים עיין מ"ש לעיל סי' ל"א ועיין להרב כרם שלמה סי' ס"ב מוהריט"ץ סי' רכ"ה דבר משה ח"מ סי' ס"ו כנ"הג סי' ע"ה בהג"הט אות ט"ו וי"ו וסי' רל"ב ועדות ביהוסף סי' מ"ח ס' האור"ות סי' ע"ה ובית אברהם שם

(לה) מטבע. המלוה את חבירו ק' דינרים והחליף המלך המטבע לגריעות' עד שהק' דינרים הראשונים שוים כעת ק"ל המלוה אומר שיפרע לו מהישנות כשעת הלואה והלוה אומ' לא כי אלא כשעת הפרעון עיין בטור ש"ע סוף סי' ע"ד ובתשו' הרשב"א ז"ל ח"ב סי' קכ"ה ובח"ג סי' ל"ד ומ' וכתב שם בסי' ל"ד וז"ל ולשעבר שאלתי חכמי הגוים ואמרו שזה מחוקי המלכות הוא שיכול לומ' המטבע הזה יתחלף כ"וך וכיון שכן קי"ל דינא דמלכותא דינא ע"ש

(לו) מטבע. ראובן הלוה מעות לשמעון זהובים ששוים כאן בתונס ארבעה גרושוש לפורעם לו באיזמיר דינרים ששוים שם ד' גרושוש וב' פארות עיין בה' מח"א בה' מלוה ובה' בנו בס' קמ"ר א ח"ב סי' יו"ד

(לז) מגו בשנים לא אמרי' דאין הא' יודע מה שבלב חבירו כ"כ התוספות בפ"ב דכתובות בד"ה אנוסים וכו' ועיין בתוספ' בקידושין דף מ"ג בד"ה והשתא דתקון כו' הקשו על דבריהם הללו מסוגיא דהתם ותי' הר"י מקוצי דשאני עדים דלא רמיא מלתא עלייהו ולכך אמרינן אין האחד יודע מה שבלב חבירו אמטו להכי לא אמרי' מגו אבל כששניהם נתבעי' כל אחד מתכוין לדעת חבירו לכן אמרי' הכא דנאמנים במגו עכ"ל וזו היא שקשה על הרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ט סי' ה' דאפי' בדררא דממונא סבר לה מר דמגו בשנים לא אמרי' דמה יענה לסוגיא דהאיש מקדש וכמו שהקשו התוס' שם וכבר עמד ע"ז מוהר"י הלוי סי' ק"ך והניחה בצ"ע וכעת מצאתי לה' ש"ך בסי' פ"ב בכללי המגו סי' ב' ז"ך שהביא דברי התוס' דפ' האיש מקדש וע"ש בה' כנ"הג אות ק"ד בכללי המגו שנתעורר בדברי הרא"ש ז"ל ועיין בהרב מגן גבורים ז"ל סי' א' ובהרב משאת משה ז"ל ח"ג בח"המ סי' ה' מה שדחק ליישב דברי הרא"ש הללו וכעת נדפסו תשו' הרב כנ"הג בס' בעי חיי ח"ב סי' ע"ב ועיין להרב שורש יוסף שורש י"א ענף י"ו שגם הוא ז"ל תמה ע"ד הרא"ש והטור ומרן בש"ע סי' ע"ב וע"ש בהש"ך סקקנ"ח ע"ש

(לח) מגו ראובן הוציא בגד מתחת ידו ואמר בפני שנים חפץ של פ' א"ל תנהו לפ' א"ל חייב לי סך מה אי מהימן במגו או לא עד"ז נשאל מוהר"ם אלשקאר ז"ל סי' קכ"א והביא מדברי הרמב"ם בחידושיו לסנהדרין שהביא משם רבו רבינו יוסף הלוי בן מיגש ז"ל דלא חשיב מגו אלא כשאין הפסק בדבריו ע"ש מלתא בטעמא שוב מצאתי לה' הכנ"הג בכללי המגו אות רי"א שהביא תשו' זו ע"ש וע"ע שם אות קס"ב בדין מגו לאחר כדי דבור ע"ש ובתשובות הרדב"ז ח"א סי' ת"ז

(טל) מי שפרע. ראובן מכר קרקע לשמ' בעד סך אלף וק"ק גרושוש וכבר היה חייב לו המוכר סך ת"ק גרושוש וצוה לשלוחו לקבל מהלוקח ת"ק גרושוש והיה הנשאר מזקפו מלוה הלוקח עליו לזמן מוגבל וקודם שנכתב השטר חזר בו