משכנות הרועים שסג

ע"ש ודין הדין בפשרה דמ"ש וכך מצאתי להרב כרם שלמה בח"המ סוף סי' ח"י ע"ש

(טז) מחילה בכל מקום שנאמן לומר פרעתי נאמן לומר מחלת לי אף על פי שמחילה טענה גרועה היא עיין סי' ע' ס"א ובמקום דלא מהימן לומר עיין רס"י ע"ח ס"א ובסי' פ"ב סי"א כתב דאם יש נאמנות בשטר אע"ג דלא מצי למימר פרעתי יכול לומר מחלת לי עד שהמדקדקים כותבים והאמנתיו לומר שלא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה ע"ש ועיין כנ"הג סי' ע"א בהג"הט אות כ"ב דמסיק דלמימר מחלת לי נאמן מיהו למימר פרעתי במגו דמחלת לי לא אמרינן דגרועה היא אצל טענת מגו ועיין בתשו' הרב משאת משה חא"הע סי' כ"ח באריכות

(יז) מחילה. אע"ג דקי"ל מחי' אינה צ"ק מ"מ מחילה שע"י פשרה כגון שתבעו מנה ונתפשרו לתת לו חמשים ומחל לו על השאר אע"ג דלגבי הך חמשים הו"ל מחילה אפי"ה צ"ק וכן מתבאר מדברי התוס' בד"ה פשרה וכו' ע"ש וכ"ה בהעיטור דצ"ב ע"ד ע"ש ועיין כנ"הג סימן רמ"א בהג"הט אות ט"ו והטור בסס"י י"ב כתב בשם ה"ר ישעיה זל וז"ל מה שצ"ק דוקא במידי דמצי למהדר ביה כגון דאתן לך או במחול לך ותפוס שטרא וכו' וא"א ז"ל לא חילק עכ"ל חבל על דאבדין: (יח) מחילה קי"ל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר המוכר או היורש ומחלו מחול כמ"ש בסי' ס"ו סכ"ג וכתב הטור שם משם הרב התרומות דהיורש אינו יכול למחול לעצמו ע"ש עיין מה שפלפל בחכמה מוהר"ם בולה ז"ל בדרשותיו שבס' חיי עולם ד' ח' ע"ב ע"ש

(יט) מחילה הא דקי"ל מחילה בטעות לא הויא מחילה דוקא בע"פ אבל בכתב מהניא עיין בתשו' הפר"ח שבקונט' מ"ח ח' ח"המ סי' ועיין בתשו' הרב כנ"הג שנדפסו מחדש בח' א"הע סי' ך' דל"ג ע"א

(כ) מחילה קי"ל מחי' איצ"ק כמ"ש בטוש"ע סי' י"ב וסי' רמ"א והרב קרית מלך רב ח"ב דכ"ה עלה ונסתפק השתא דנהוג עלמא לקנות מיד המוחל אם לא קנו מידו מצי למהדר ביה מידי דהוה למוכר בכסף באתרא דנהיגי למכתב שטרא דלא קני משום דלא סמכא דעתיה עוד נסתפק הרב ז"ל מחילה שלא בפני הנמחל אי מהניא ועיין למופת דורנו מוהרח"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' מ"ח אות ה' ל'ו עלתה ארוכה ע"ש ועיין בדין טענו חטים והודה לו בשעורים דפטור גם מדמי השעורים ויהבו רבנן טעמא משום דמסתמא מחל ע"ש וע"ע בדין שהתה כ"ה שנה ולא תבעה כתובתה דאמרי' מסתמא מחלה ע"ש

(כא) מחילה. קי"ל המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל כמ"ש מרן בש"ע סימן רמ"א ס"ג נסתפקתי באם זכה באחד מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא משך אי מצי הדר ביה המוחל או לא והתבוננתי בדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהביא מרן בב"י ז"ל שם דגמר להאי דינא מהא דאמרי' בפ' הרבית דס"ו אמר ר"ן אי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה יעו"ש משמע דבעינן עד דאכיל ממש הוא דלא מפקינן מניה אבל אי שמיט לחוד לא מהני ומינה למוחל עד שיטול דבעינן שיטול דומיא דהכא אלא שראיתי במקו' לשם שכתב הרי"ד משם ר"י ור"ת דס"ל דאכיל לאו דוקא אלא מדאגבינהו אקנינהו ומסייעי למילתייהו מסוגיא דהתם יעו"ש ונראה שזו היא דעת הטור ז"ל בסי' כ"ט שכתב שאם תפס הלוקח לא מפקינן מניה ולא כתב שאם תפס ואכיל כלישנא דגמרא ואחריו נמשך מרן ז"ל שם ש"מ דאכיל ל"ד ונראה שדעת הרשב"א ז"ל ג"כ לזה נוטה ומעתה קם דינא דכי היכי דאי שמיט ואכיל לא בעינן עד דשמיט ואכיל ה"נ במוחל לא בעינן דשמיט ואכיל אלא בתפיסה בעלמא סגי שוב מצאתי להרב הפרישה ז"ל בסי' כ"ט שהכריח כן מדברי הטור עצמו וכדוקיין ונסתייע מדין המוכר שט"ח לחבירו בלא כת"ומ דאם קדם הלוקח וגבה מה שגבה גבה יעו"ש ואפריין נמטייה שעיקר דין למדו ר"ת ז"ל מהך דאי שמיט ואכיל כמ"ש במקובצת שם יעו"ש וראיתי לגאון ירושלים תובב"א מוהריט"א ז"ל בספרו הבהיר שמחת יו"ט בסי' מ"ז אר'י נעשה שוא'ל דמי שנתן רשות לחבירו לאכול מפירותיו ואגבהינהו ולא אכיל אי מצי הדר או לא יעו"ש ונראה דשגיא ליה להרב ז"ל היכא דעיקר רשות לאכול והוא לא אכיל ומה שהביא ראיה מדין פועל עיין מה שהארכתי לקמן באות פ' סי' בס"ד ומה שהביא ראיה מדין אורחים המסובים בסעודה עיין מה שהארכתי לקמן מערכת אות ק' מדין קידושין סי' בס"ד יעו"ש

(כב) מחילה . אע"ג דקי"ל באלמנה ששהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה דאינה גובה עוד דמסתמא מחלה כמ"ש בטוש"ע א"הע סי' ק"ה אע"ג דלא מחלה אמרינן אנן סהדי מדשתקה כ"כ זמן ולא תבעה מסתמא מחלה ה"מ בכתו' אבל בשט"ח אע"פ ששהה כמה שנים גובה את חובו אחר שיחקרו וידרשו הב"ד כמ"ש בטוש"ע ח"המ סימן צ"ח ועיין בסמ"ע והב"ח והטור שם אבל אם טען הלוה שמחל לו בפירוש במקום שנאמן לומר פרעתי נאמן ג"כ לומר מחלת לי אע"פ שהיא טענה גרועה ועיין בטוש"ע סי' פ"ב ומה שרמזתי לעיל סי' א (כג) מחילה. ראובן השכיר ביתו לשמעון בעד ה' שני' והתנו שכל הוצאה שיהיו בבתים עד ת"ק לשנה מחל השוכר למשכיר מעשה בא לפני ודנתי שלא זכה משום דהוי דבר שב"ל כנ"הג סי' ר"ט אות כ"ה בהג"הט ונלע"ד דצריך שומת בקיאים בשיווי הבתים דמצי אמר משכיר כי לא השכיר בסכום ההוא אלא בצירוף מחילת ההוצאות וכיון דמדינא המחילה בטלה שומא הדרא וגם נלע"ד שאם כתוב בלשון חיוב מעכשו מהני תנאה עיין בטוש"ע סימן ס' וצריך להתיישב בדבר ובאות כ"ו כתב דרובא דרובא וכמעט דמהני וכן אם יש שם שבועה מהני ע"ש ובאות מ'

(ד) מחילה אפילו לדעת הרי"ש שכתב הטור ססי"ב דהמוחל חוב שבשטר כל שלא החזיר השטר לו השטר לא מהני בלא קנין ע"ש נלע"ד דה"ד במוחל כל החוב כיון דהו"ל לאהדורי ליה שטרא ולא אהדריה ש"מ דלהשטאה אכוין ע"ש בכנ"הג במ"הב אבל במוחל מקצת החוב דלא מצי למהדר ליה שטרא מודה דמהני דליכא למתלי בהשטאה ועיין למהר"ם שיף בחי' לכתו' במ"ד לדף נ"ז באורך

(כה) מחילה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר לראובן איני רוצה משלך כלום לשון גרוע הוא ולא הוייא מחילה כנ"הג סי' רמ"א