משכנות הרועים לו

(כא) אומדנא. שאלה איש א' מן הרמתי"ם תורה וגדולה יצ"ו ובהיותו מקרב את קרוביו כי מצות המלך היא הביא נערה משרתת יתומת האם בת אחי יונתו והיא בחדרי מלך שנה אחר שנה ולא הרגיש בה בשום דופי ויהי מימים ימימה פשפש בע"הב את כליו פשפש ולא מצא תכשיטין יקר הערך ויצעק צעקה גדולה ואחר החיפוש מחיפוש ומנרות מצא אותו כלאחר יד במקום שהיד שולטת בו וכבר נבדק אותו מקום פעמים רבות על כן היטב חרה לו אדהכי והכי הגד הוגד לו כי הנערה הלזו פשטה ידה להוציא מרשותו של בע"הב ולהביא לרשות רווק א' הדר שם בחצר ודקדקו בדבר והוציאו מרשותו מה שקבל מהנערה מעות בעין ומיני סחורות והודה בפני הב"ד יצ"ו וטענה הנערה יען שכבר הבטיחה להשיאה ע"כ מסרה לו אלו החפצים והמעות והיותר מהמה שכפר בהם הנער ההוא ועוד טענה עליו שבחג הסוכות נמצאת אצלו בעלייה אשר דר בה והוא בא' ואנסה עד שעשאה כלי וא"ל אל תצטערי כי אנכי אישך ואכסה קלונך ושוב בא עליה פ"א ברצונה אחר סמך ההבטחה ההיא שישאנה והנער הרבה הצוחה על דבר זה באמור לא נגע ולא פגע בה אפי' באצבע קטנה רק חמדת הממון אף היא תשיב אמריה העזה פניה ותאמר לו כי ע"מ כן גנבתי מבית קרובתי להיות לו לאשה כי מה חפצי לגנוב וליתן לך יורה המורה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב על עסקי ריבה האומרת שאנסה בעלייה והכוונה להיות לו לאשה כל ימיו בע"כ ניחזי אנן אם הנערה אומרת כן והנער אומר לא כי אלא ברצונה הטוב היכי לידיינו דייני הלא בראשי דברי הרמב"ם ז"ל ה' נערה כתב ואיזו הוא מפתה ואיזהו אונס וכו' כל הנבעלת בשדה ה"ז בחזקת אנוסה וכו' עד שיעידו עליה העדי' שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו העדי' שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב וא"ל אם תזעקי אהרוג אותך עכ"ל והכא בנ"ד אם היתה צועקת בעלייה ודאי שהקול היה נשמע כמה פתחים למקום ההוא וכלל גדול אמרו בכ"מ דהמע"ה כמ"ש הראב"ד ז"ל ע"ש וא"כ בודאי בדין מפותה היא אפי' לפי דעתה וכיון דדין מפותה היא אם לא רצה המפתה לישאנה ויתן לה קנס והולך ואין כופין אותו לכנוס כמ"ש רבי' ז"ל ובנ"ד נר' דאפי' קנס נמי אין לה דלפי הנשמע שהיא בוגרת ותנן בכתו' ד' מ' הבוגרת אין לה קנס וכו' ופסקה רבינו שם דין ח' ע"ש ומה שטוענת שהבטיחה לשישאנה נראה דאין לחייבו מטעם זה ואפי' אם מודה לדבריה שבא עליה והתנה לשישאנה דמפותה דכתב רחמנא שנשתדל עמה בכל מיני פיתוי והשתדלות באופן שיהיה פשיטא דבכלל נמי ע"מ לשישאנה ואפ"ה לא נתחייב אלא בקנס וכ"ש בנ"ד שהוא כופר אלא דמצד האומדנא שגנבה ונתנה לו באריכות הזמן ידים מוכיחות הויין דקושטא קא טענה אלא דאין לה אלא דין מפותה וגדולה מזו מצאתי למהרי"קו ז"ל שורש קכ"ט שנשאל באשה טוענת שבא עליה פ' בעודה מתעלפת והוא כופר פסק הרב ז"ל ל"מ שהוא כופר אלא אפי' הוא מודה אלא שאומ' שברצונה בא עליה פשי' שהוא נאמן וכת' עוד הרב ז"ל ואשה היא טוענת שהבטיחה לשישאנה וע"מ כן מחלה לו ונתפתית והו"ל מחי' בטעות מ"מ ה"מ היכא שהתנה עמה בשעת בעילה ממש אבל אם קודם לכן הבטיחה ואח"כ בא עליה סתם ולא הזכירה לו באותה שעה שישאנה בכה"ג לא אמרי' דאדעתא דהכי מחלה לו והביא ראיה מזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י דאם לא הזכיר בשעת המכר אינו כלום וכת' ואין נר' לחלק דהתם מיירי שמתחי' לא גילה אל הלוקח עצמו אלא לפני עדים מש"ה לא אמרי' דע"מ מכר כיון שלא פי' בשעת המכר ללוקח עצמו אבל הכא סמכה אהא דקאמ' איהו גופיה דהא אין הלשון מ"ש כן עכ"ל וסברה זו קיימה הריב"ש ז"ל בסי' ק"פ ע"ש אבל מדברי מוהרשד"ם ז"ל בח' ח"מ סי' רפ"ט מ"ש דס"ל כמוהריק"ו ז"ל דצ"ל בשעת המכר דוקא ולא מ"ש לו בתחי' עש"ב

עוד כת' ה' מוהריק"ו ז"ל ובר מן דין ובר מן דין לעד"ן שאפי' התנה עמה בשעת מעשה ממש אפ"ה אינו משלם לא קנס ולא בושת ופגם כיון דמדעתה שהרי בפ"ב דקידושין דף מ"ו מוכיח דעיקר קרא דמפתה מיירי בפתה לשם אישו' אליבא דרב הונא או חייא בר' וכו' עכ"ל וע"ש כתו' בחילוף הגי':

כתב עוד הרב ז"ל ולא חשתי להאריך דהא פשי' כביעתא בכותחא דבר מן כל אלין טעמי דלעיל א"א לחייב הנטען הזה מאחר שהוא כופר מכל וכל ואומר שלא בא עליה מעולם ואם שיש אמתלאות רבות מראות על הענין הלא ידוע שפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והסמ"ג דאין הלכה כר' אחא אלא כרבנן דאמ' אפי' זה מנוגח וזה מועד ליגח אין לומר נגחו וכו' אלא אמרינן המע"ה וה"ה לכל אמתלא שבעולם ואפי' בכגון דשמעון בן שטח שאמר אראה בנחמה אם לא ראיתיו רץ אחריו אל החורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר דבכ"הג לא מחייבינן ליה וכו' ואין לומר דדוקא בד"נ אבל בד"מ לא וכו' ונחזור לעיקר הדין דודאי ופשי' שאין בידינו לחייב הנטען הזה וכו' ע"ש שהאריך

ולענין אם הנטען חייב שבועה דאיתרמי האי עובדא בנערה שאינה בוגרת דע לך שאם היא אומרת שנאנסה והוא אומ' שמרצונה ומפותה בזה פסק הר"מ במז"ל בפ"ב שחייב שבועת התורה כיון שהוא מודה במקצת מה שהוא מחוייב לה בדין המפותה ע"ש ואולם מסופקני האידנא דליכ' סמוכין ולא מגבינן קנסות בבבל אי מחייבינן שבועה דאורייתא או לא ואע"ג דכת' הרי"ף ז"ל שהסכימו הר"ץ גאון וסיעת מרחמוהי כמ"ש הר"מ במז"ל בפ"ה מה"ס דמשמתי' ליה עד דמפייס לחבריה הא מיהא לאו תביעת ממון הוא ועיי' בטוש"ע סי' פ"ז ס' כ"ו ובסמ"ע ס"ק כ"ב וש"ך ס"ק ס"א עי"ש שו"ר למוהרח"ש בקו' דעיג"י בתשו' סי' טו"ב שנסתפק בזה והוכיח ממ"ש הטו' ל' הרמב"ם דנשבע שהיא מפותה ש"מ דחייב לישבע ע"ש ואין זה מוכרח וכבר כתבתי דעת הטו' דאיפכא ס"ל וחזיתיה להרדב"ז ז"ל בח"א שבב' סי' ס"ג שנשאל ביתומ' קטנה שאמרה פ' אנסני והוא כופר ופסק דפתוי קטנה אונס הוא ואם יודה חייב לישאנה ואע"ג דאין דנין דיני קנסות לישא אות'דנין ומש"ה חייב לישבע ע"ש שהאריך בפרט האנוסה והמפותה ולמסקנא העלה דישבע היסת ואם ראו הב"ד שיש רגלים לדבר רשאים לאיים עליו עד שיודה עכ"ל עש"ב

וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר מוהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' קל"ז שנשאל בבחורה שנמצאת הרה ואמרה מבחור פ' והוא מכחישה ופסק דהבחור פטור מכל ממון שבעולם ול"מ כשהבחור מכחיש בדבר אלא