משכנות הרועים לה

מוהר"י אלגזי ז"ל ובקו' מע"ל סי' ז' עמד וימודד ארש' רחבת ידים כמדתו לכל רוח מבינתו לך נא ראה

(טו) אדם חשוב. ברפ"ק דקידושין דף ז' אמרי' האומר הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת ור"ל דה"נ איהו א"ל בתר הכי עיין בפירש"י ובאדם חשוב דוקא דבההיא הנאה דסבר וקבל מינה הך מתנה אנן סהדי דשויא הך הנאה פרוטה ובהך פרוטה ואמירתו מקודשת ואיתמר עלה אמ' רבא וכן לענין ממונא שאם אמ"ל הילך מנה ותקנה דבר פ' באדם חשוב קנה עיי' בפרש"י והרי"ף והרא"ש השמיטו למימרא דרבא לענין ממונא בהנך תלת מילי דאיתנהו התם והר"מ במז"ל לא השמיט לענין ממונא אלא חלוקה זו דבאדם חשוב קנה והר"ן ז"ל תמה על הרי"ף ומרן בב"י סי' ק"ץ ועיין לה' כנה"ג ז"ל שם מ"ש משם נימוקי ה' מוהראנ"ח ז"ל כ"י דבר דבור על אופניו ועיין בספרי זוטא חיים וחסד במערת המכפלה דרוש בס"ד

(טז) אומדנא קי"ל דהאידנא לית ליה לדיין למיסמך אדעתיה ולמידן באומדן דעתיה ולמימר קים לי דהכי הוא לאפוקי ממונא דאיחסור דרי חכמה אין כאן ונסתמו מעיינות חכמה כמ"ש בטוש"ע סי' ט"ז וסי' רפ"ז ע"ש ומצאתי לרבינו בצלאל ז"ל בתשו' סי' נ"ה שכת' וז"ל וכלל גדול מסר לנו הרשב"ץ ז"ל באמדנות וז"ל והוי יודע שאין לילך אחר אומדן דעתא אלא בדברים שאין לפקפק כלל שלא היה כן דעת הנותן ושיהיה הדבר ההוא מפורש מן הסתם כאלו פירשו וכו' וכיון דאין לחלוק בדעתו כלל שלא היה כן אעפ"י שלא פירש הרי הוא כמפורש ולא הוו דברים שבלב אבל אם אפשר לחלוק בדעתו אם הוא כן או אינו כן אעפ"י שיותר נוטה הדעת למה שבלבו כיון שאפשר בדרך רחוקה לומר שלא היה כן בדעתו הו"ל דברים שבלב ואינם דברים והיינו הך דזבין ארעא וכו' כיון דאפש"ל בדרך רחוקה שלא היה בדעתו כן לא אזלינן בתר דברים שבלבו ולא לאומרן דעתו וכו' עכ"ל ודע שתשו' הגאון מוהרא"ם ז"ל ח"א אינם בנמצא אתי לבד זה ראיתי לה' דברי יוסף סי' ל' שכתב משמו וז"ל דאנן לא בקאינן האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאין בהם חכמי התלמוד והוו בקיאי טפי באומר כל דבר ודבר ואיזה מהם אומדנא דמוכח ואיזה מהם הויא אומדנא דלא מוכחא ולא נוכל אנחנו להוציא ממון מיד מחזיק בו אלא או באומד הנז' בתלמוד או דליכא למיתלי בה בשום מלתא אחריתי עכ"ל לצ"ל ולא הבינותי מה שכתב אלא באומד הנז' בתלמו' דמשמע דפשיטא ליה דבאומד הנז' בתלמוד מוציאין מיד מוחזק והדבר קשה שהרי הגאון שהביא הרי"ף והרא"ש בפ' הכות' והרמב"ם בפ"ב מה' סנהדרין וטוש"ע שם שם קיימי אהנך עובדי דפ' הכותב ועלה כתבו דהאידנא לית ליה לדיין לאפוקי ממונא באומדנא דדעתא ע"ש ואם בא לחלוק בין להוציא מיד היתומים לשאר אינשי דעלמא כגון דא צריכה רבה ועיין בהר"ן ז"ל פ' האיש מקדש גבי ההוא דזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל ע"ש ובתשו' הרדב"ז ח"א שבשני סי' ה' ותרנ"ט ובה' כנה"ג סי' ט"ו ותי"א בהגב"י וכעת נדפסו תשו' מרן ז"ל בס' אבקת רוכל ע"ע לשם סי' פ"ח ופ"ט וה' זקן אהרן סי' ק"ל וה' דרכי נועם ח"מ משפט צדק ח"ג סי' ט' הרשב"א ח"ג סי' ה' דבר שמואל סי' ס"ו עבודת הגרשוני סימן פ"ט וצ"א עוד נדפסו כעת תשו' הכנה"ג ז"ל ועיין ב"ח ח"מ ח"א סי' יו"ד ומ"א וה' בית יאודה ח"מ סי' י"ג וה' מוהראנ"ח ח"ב סי' נ"ט דף צ"ו שמש צדקה ח' ח"מ סי' ל"א הרב פמ"א ח"א סי' ך' וס"ב וח"ב סי' כ"ד ולא' וה' גו"ר ח"מ כלל ב' סי' ב' וה' מוהרימ"ט בסי' ט"ו והרב כרם שלמה ח"מ סי' כ"ד ונ"א וה' משאת משה ח"מ סי' נ"ז וה' בני משה סי' ז' וה' פני יהושע להר"י חנדלי סי' כ"א וז"ך וע"ע מענין זה בתשו' מוהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ט' ומוהר"א ששון סי' ס"א ועיין מה שהארכתי בדרשותי בס"ד במערתא דדייני ומה שכתבתי לקמן במערכת אות ב' בס"ד וע"ע בתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' צ"ט מדיני האומדנות ע"ש

(יז) אומדנא אם האומדנא וספק האומדנא מבטלת המעשה עיין להכנה"ג סי' רמ"ו אות ז' וסי' ר"ן אות כ"ב בהגה"ט וע"ע בשו"ת מוהרש"ח סי' ו' ובדרשות מהר"י בולא בס' חיי עולם דע"ז ע"ש

(יח) אומדנא אם עד א' עדיף מהאומדנא או אומדנא דמוכח טפי עדיף הרב מוהריט"ץ ז"ל בסי' טו"ב עלה ונסת'פק בזה וע"ע לה' מוהרא"ש ח"ב סי' צ"ד ולהעמיד דינא דבר מצרא אזלינן בתר האומדנא אע"ג דנקיט שטרא בידיה הלוקח ומסייעו ועיין לה' תורת חסד סי' ר"א

(יט) אומדנא מי שנאבדו לו חפצים ונתפסו בגנבה איזה בני אדם ולא נמצא בידם כלים ונפטרו מידי תביעתן ואח"כ נמצא אדם א' שלא היה בכלל הנתפסים שהיה מוכר מאלו החפצים והיה מהתך הכסף והזהב לשלא יהיו סימנים באותן החפצים כל אלו אומדנות מוכיחות שהאיש הלזה הוא הגנב מבית האיש וראוי למוסרו ביד האומות כתוב שהוא קרוב לשינוי החפצים שנאבדו לו מוהרשד"ם ח"מ סי' ש"י ועיין להרב כנה"ג סי' ט"ו אות ג' בהגהב"י ובתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' קס"ח וזכורני שגם הרב פנים מאירות ח"ב סי' כת' עוד מזה ואיננו פה אצלי כעת

(ך') אומדנא ראובן נתן במתנה לבנו וכל מגמת פניו להבריח מאשתו שלא תגבה כתובתה משלם ויקר מקרהו כי פגעה מדה"ד בבנו בחיי האב ועמדה כלתו לגבות כתובתה מאותה המתנה והאב טוען כי לא נתן לו המתנה אלא לזכות הוא בה ולא לגבות ממנה כלתו סכי כתובתה ואע"פי שלא פירש בעת המתנה הא קי"ל דבמתנה דברים שבלב הויין דברים כמ"ש מור"ם ז"ל סי' ר"ז ע"ש ועיין בתוס' ריש אע"פי אמאי דאמרי' התם שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ובמקו' לשם ובחוט המשולש טור א' סי' כ"ה ולה' פני משה ח"א סי' ס"ב שבכלל דבריו כתב וז"ל שהאומדנא שהיא גדולה ומספקת דאדעתא דהכי לא נתחייב אפי' בדברי' דשכיחי ולא איתני עלייהו האומדנא עיקר ואמרי' דסמך האומדנא ולא הוצרך להתנות עכ"ל ועיין בתשו' מוהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ק"א וכתבתיו לעיל ולעת עתה ראיתי לה' גו"ר ח"מ כלל ה' סי' א' שכתב דאין למידין ממקום למקום לענין האומדנא ואין לנו אלא מה שאז"ל הראשונים דבקיאי טובא במילי דעלמא ובאומדן דעתא של בני אדם לכן אין האומדנא הזאת מכנסת ספק בה כלל וכו' כי אעיקרא דיני. האמדנות אמרי' דאינם אלא חידוש והבו דלא לוסיף עלייהו אם לא שתהיה האומדנא ברורה ונכונה הרבה וכו' עכ"ל וקרובים דבריו ז"ל לדברי הרשב"ץ ז"ל שהביא הרב רבי' ב בצלאל זצ"ל והצגתיו לפניך לעיל: