משכנות הרועים שנז

עכ"ל לענ"ד ק' דמאן שם ליה דע"כ הך ברייתא ב"ש היא מדקתני סיפא ולא עוד אלא אפי' כתב לו כל נכסי אחראין וכו' והיינו בדלא סיים והיינו כב"ש א"כ מי הגיד לו לרבינו. דרישא דקתני סיים לו שדה מודה בה ב"ה וע"ק א"כ גבי הך דפ' המקבל למ"ל לאוקו' בשעשאה אפותוקי מפורש לוקמה בדסיים לו הך ארעא וסגי למהוי כגבוי אפילו בלא עשאה אפותיקי מפורש מיהו הא ודאי לא ק"מ דבסיים נמי אע"ג דחשיב כגבוי מ"מ מצו יתמי לסלוקי. בזוזי וכיון דכן הוא גובין את השבח עד דמייתו ב"ח ראיה דאשבח אבוהון כמ"ש המ"מ שם וע"ע בחי' הריטב"א ז"ל בגיטין משם הר"ף אחיו של הרא"ה ויש בדבריו טעות הניכר ובנקל יש לתקנו ע"ש שוב מצאתי להבע"הח שער מ"ה ח"א סי' יו"ד שכתב ע"ד רבינו הללו ומסתברא ואולם באתרא דלא מסלקי עכ"ל ולפ"ד ז"ל לע"ד קשה אי ר"ל דרבינו מפרש הא דקתני סיים לו שדה באתרא דלא מסלקי אבל באתרא דמסלקי לא אלא דמשמט היכי קתני סיפא ול"מ אלא אפי' כתב ופו' אינו משמט ואם הכונה דל"מ באתרא דלא מסלקי דאינו משמט אלא אפי' כתב וכו' א"כ ליתני אלא אפי' באתרא דמסלקי אינו משמט ולמ"ל לתנא למתני הקצוות הרחוקות כיון דב"ה היא ונלע"ד דרבינו האי דינא גמר מהך דהמקבל דמוקי לה בהכי ומינה שמעינן דבכ"הג אינו משמט כיון דכמכורה היא בידו וחביבא ליה לרבינו לישנא. דבריי' ונקט לה בסיים לו שדה כלישנא דבריי' זה נלע"ד לדעת בע"הת וחזיתיה למרדכי בפ' הבע"י סי' נ"ב אבעיא להו לג' ולא היו לו בנים וכו' ונראה דאלו הדברים עשאום חכמים כבירור דעת ולא מטעם ספק לדונם המע"ה שאם תפסה בס' לא הויא תפיסה וכו' ותו דקי"ל דכל שטר העו"ל כג"ד כב"ש גבי ס' דתנן מתו בעליהן וכו' והא דפרכינן שמא לא זכה להבנות וכו' לא משום ס' פריך הכי שלא תגבה כתובה מס' זו דודאי גביא כב"ש וכו' עכ"ל והדבר תמוה דמהיכא פשיטא ליה דהלכה כב"ש ואדרבא אשכחן דרב ושמואל דלא ס"ל הכי ור"י ור"ל מעיקרא הכי הוה ס"ל והדר בית ר"י משום דההיא ב"ש היא ולא קי"ל כוותיה גם מ"ש כ"ש גבי ספק דתנן וכו' אין לו שחר שמהודאי כ"ש בס' אדרבא מגרע גרע אם לא להגיה בדבריו ואפילו גבי ס' דתנן וכו' והתם ס' זנאי ואפ"ה סברי ב"ש דכג"ד מיהו קו' א' אכתי בדוכתה קיימא ומה מאד אני תמיה על הרב מוהריק"ו שורש צ"ב שכ' בפשיטות דקי"ל כב"ש דשטר שיש בו הח"ן אינו משמט ואייתי סמא בידיה דברי המרדכי הללו דפוסק כב"ש והוא פלא נגד הכלל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ועוד דרב ושמואל ור"י לא ס"ל הכי וכבר צווחו בו קמאי דקמאי והשל"הג בפרק המקבל שם כתב דכל המחוסר מעשה באותו ענין ואין בידו לעשותו לא אמרינן כיון דמדינא הוא כך חשיב כאילו נעשה דהכי אשכחן גבי שטר העו"ל דלא אמרי' כגבוי דמי כדאמרי' בפ"ד דסוטה וכו' דכל מלתא דלא הוי בידו לעשותה כגון גביית השטר שאין בידו לגבותו שהוא צריך לדיינים ולא בידו הוא דמי ימר דמזדקקי ליה ב"ד או לא חשבינן כגבוי וכו' משמע דקי"ל כדברי ב"ש דשטר העו"ל כג"ד וכו' עכ"ל ולכאורה דברי הרב סתראי נינהו דברישא פסיק ותני דשטר העומד ליגבות לאו כג"ד ומייתי מהך דסוטה והיינו דהתם מוקמינן לפלוגתייהו דב"ש וב"ה בהכי וקי"ל כב"ה וכי היכי דלא תקשי משאר מילי דאמרינן בהו כעשוי דמי אהא משני שפיר דבידו לעשות הדבר שאני משא"כ בשטר דבעי למיקם בב"ד ומי ימר וכו' א"כ איך הדר ביה ואמר משמע דקי"ל כב"ש דשטר העו"ל כג"ד אלא דר"ל דמהך דקאמר תלמודא שטר כיון דלגוביינא קאי כמאן דגביה דמי משמע דס"ל דקי"ל כב"ש ושכן נראה דעת מוהריק"ו והדר אותביה ומסיק והא דאמרינן הכא האי שטר כיון דלגוביינא קיימא וכו' לא. היה חסר. כאן שום מעשה דמיירי שעשה השדה אפותיקי והוי ב"ח מוחזק בו וכו' ם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כדכתי' לעיל בס"ד וכתב עוד ודכוותיה למאי דמסיק המרדכי בשטר העו"ל כג"ד לא פסק כן אלא בכתובה דס"ל גבי שטר כתו' מקרייא להחזיק דאלים כח מעכ"ד וכמוחזקת היא וכו' ומשום האי סברא דהאשה חשו' כמוחזקת בנכסי הבעל גבי כתובה שהיא תנאי ב"ד משו"ה פסק כב"ש אבל ודאי גבי נדוניא ושאר שטרות דעלמא ס"ל כב"ה דשטר הע"ל לאו כג"ד וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי במאי נחה דעתו במאי דמותיב מעיקרא דב"ש במקום ב"ה אינם משנה ומנ"ל להמרדכי לחדש דבר מעתה. ולמימר מסתבר טעמייהו דב"ש ופסקינן כוותייהו דהא ודאי ב"ש פליג בכל שטרי דעלמא וס"ל דכג"ד כדאי' בפ' כל הנשבעין וכתו' ובהשולח שם הנותנים למעלה אלא שהמרדכי ס"ל דבהא קי"ל כב"ש ומי גלה לו רז אשר לא שיערוהו הרמב"ם והסמ"ג כמ"ש הוא ז"ל גופיה לעיל מניה דפסקו כב"ה לגבי סוטות דאינם נוטלות כתו' ועוד דפשטן של דברי המרדכי לא משתמען מלוהי בהכי אלא סתמא קאמר דקי"ל כב"ש וכל כי האי הו"ל לפרושי ולא למסתם לן סתומי ומוהריק"ו אילן גדול מצא ונתלה בו לקיים המנהג שלא נהגו לדון בשמטה דסמכו על ס' המרדכי ומה שתי' הרב של"הג דכתו' חשיבא כמעשה ב"ד דאמרי' ביה כגבוי דמי

איברא דהכי איתא בפרק המביא תניין דף ח"י אמ"ש דכתובה כמעשה ב"ד לענין שנכתבים ביום ונחתמין בלילה וטעמא משום דקא מחתנו אהדדי גמר ומשעבד נפשיה משעת כתיבה אף ע"ג דלא אחתים ע"ש בפירש"י וכתב הרמב"ן שם בחי' דלאו משום תנאי ב"ד הוא אלא משום הנאה דמחתני אהדדי וטעמא דכתו' דאינה נשמטת משום דליתה בלא יגוש בפירש"י שם ומה"ט פוגמת וזקפה הרי היא חוב ומשמטת כדאיתא התם ונ"ט לדבריו א"כ הא דתניא אין הכתו' נשמטת משום דהוי מעשה ב"ד אליבא דב"ש היא דאמרי כג"ד ולב"ה דפליגי עליה בכתו' ואמרי דלאו כגבוי דמי משמטת ורב ושמואל ס"ל כב"ש כדאיתא בסוגיא דהשולח התם ואינהו דאמרי דאין הכתובה נשמטת אלא עד שתפגום כדאיתא התם והא דתנן וכל מעשה ב"ד אין משמיטין היינו כשעמדו לדין וגזרו איש פ' אתה חייב כ"וך אבל חוב שבכתובה דאינו משמט דאינה יכולה לנגוש וכל היכא דליכא לא יגוש אינו משמט ומצאתי להר"ן בפי' ההלכות בר"פ אעפ"י אהא דאמרי' התם תצאי כתובה ככתובה לשביעית דפ' הרי"ף שאם פגמה וזקפה משמטת הכל תוספת וכתובה כתב ע"ז הר"ן וז"ל ורש"י פירש לשביעית לומר דכשם שאין שביעית משמטת עיקר כתו' מפני שהוא תנאי ב"ד אא"כ זקפה ופגמה והה"נ לתוס' ולא נהירא וכו' ע"ש הא קמן דרש"י ס"ל דטעם הכתובה דאינה משמטת מפני שהיא תנאי ב"ד א"כ מצינו חבר לס' המרדכי לדעת השל"הג שכתב שהוא תנאי ב"ד אלא דאכתי לא אפרוק דאי סא"ד מפני שהוא תנאי ב"ד אמרי' כגבוי דמי א"כ לב"ה משמטת