משכנות הרועים שנד

דחה ראיה הלזו ממאי דכתי' בעניותנו ע"ש עלץ לבי ויגל ודאמרו' בגטין דף ע"ה זרוק לי חובי והפטר ונאבד פטור כתבו התוס' במציעא דקי"ב דאין להוכיח מכאן דמחילה איצ"ק דאיכא למימר דמיירי בקנין עכ"ל ולפ"ז גם להרי"ש איכא למימר דס"ל דמחי' איצ"ק הא מיהא מוקים לה דמיירי בקנין כמ"ש התוס' אי אמרינן מחי' צ"ק ה"נ להרי"ש אי מיירי בחוב שבשטר נמי איכא לאוקומי בקנין והרא"ש שם מייתי ראיה מהך דזרוק לי חובי דמחי' איצ"ק וכתב דלא מיירי בקנין אלא בדבור בעלמא ע"ש ולדידיה אפילו בחוב שבשטר דאיהו ז"ל פליג אס' הרא"ש כמ"ש הטור אבל אין להוכיח מדבריו הללו דפליג אס' הרי"ש מדמוקי להך דזרוק חובי בדבור בעלמא דאימור מוקי לה בחוב שאינו בשטר אמטו להכי לא כתב הטור שאביו ז"ל חולק אהרי"ש רק כתב שאביו ז"ל לא חילק וראיתי להמש"ל ברפי"ו מה' מלוה שכתב דלסברת הרי"ש צ"ל דהתוס' בסנהדרין אייתי להך דזרוק חובי וכו' ואגב שיטפיה כ"כ דהתם לא הביאו ראיה זו אלא במציעא שם וכמדובר ועמ"ש התוס' שם במציע' וסנהד' מי ששהתה כ"ה שנה בבית אביה דמחלה כתוב' ע"ש לק"מ דהתם אוקי לה בשלהי פ' הנושא דאין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה אבל ביוצא מתחת ידה גובה כתובתה לעולם ע"ש ומוסכמת מכל הפוסקים ועיין בטוש"ע א"הע סי' ק"א ודלא כר"א דפליג התם בגמ' ע"ש ועיין בפ' אע"פי דף ז"ן בפלוגתא דר' יהודה ור"י ומאי דאיתמר עלה במחילה בע"פ ומה שהאריך הרב מוהר"ם שי"ף ז"ל בחידושיו לשם במוחל בע"פ למלוה שבשטר ואין כאן מקומו להאריך

וחזיתיה:. להרב העיטור בדיני מחילה דף צ"ג סוף ע"ב שכתב וז"ל ירושלמי הדין דמחל שטרא לחבריה ר"ח ורב מנא ח"א מחלו מחול וחרינא אמר לא מחל עד דחזר ליה שטרא והא דידן דברי הכל היא דהא ליתיה שטרא בידיה דליהדר ליה והא דירוש' ליתא בגמרא דידן ולקולא ומוחלת כתובתה כגון שהחזירה כתובתה עכ"ל ונלע"ד דר"ל דלא תימא דמלתיה דאמר מחלו מחול לא אתייא כמ"ד לא מחל עד דחזר ליה שטרא דהא שטרא כבר הוא ביד הלוקח והיכי מחיל ליה ולא אהדר ליה שטרא והו"ל מלתא דשמואל בפלוגתא דהני אמוראי תליא והרב כבר אייתי מלתיה דשמואל שם דצ"ב ע"ד ואהא קאמ' ז"ל והא דידן ר"ל מלתיה דשמואל דאנן עסקינן בה דברי הכל היא וה"ט דע"כ ל"ק חרינא לא מחל עד דחזר שטרא לחבריה אלא היכא דאיתיה לשטרא בידיה דמלוה אבל הכא במוכר שט"ח לחבירו כיון דכבר מסרו ללוקח וליתיה גביה מודה הך מ"ד דמחל מחל ודברי העיטור הללו נעלמו מהרב שדה יהושע בספ"ק דגיטין שכתב ע"ד הירושלמי הללו וכבר טרחתי להסביר זה עם המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו ולא עלה בידי עכ"ל ות"ל כבר כתבתי בעניותי' להסביר הדברים ומ"ש הרב העיטור הוא כדכתיבנא ג"כ וטעמו ונמוקו עמו כיון דנפק שטרא מתותי ידיה דמלוה תו לא פש גביה אלא כמלוה ע"פ ושפיר מצי מחיל ודאמרי' בסו"פ נערה המוחלת כתו' לבעלה אין לה כתו' ב"ד צ"ל כשהחזירה לו השטר של כתובה כ"כ הרב העיטור כמדובר וראיתי לה' חל"ם בא"הע סי' ק"ה סקי"ד שכתב ומשמע אפי' לא החזירה לו הכתובה מהני מחי' עכ"ל וכ"כ הרב"ש שם סקי"ב ע"ע ונעלם מעיניהם דברי הרב העיטור ומה שתלה הדבר בפלוגתא דהמרדכי והרמב"ם עיין בחל"ם שם ולא הבינותי דמה יענו שפתי צדיק בדברי הש"ס בסו"פ נערה אשר הובאו לעיל במוחלת כתו' לבעלה האם פליג הרי"ש אמלתא דאתמר בגמרא ולא ידעתי על מה עשה ככה שלא קבע דבריו ז"ל במ"ש הש"ע במוחלת כתו' לבעלה כמ"ש שם לעיל ונטריה עד הכא בלשון הרמב"ם עוד כתב החל"ם להביא ראיה ממ"ש מרן בש"ע סי' צ"ו ס"ב דמשביעין את האלמנה שלא מחלה כתובתה אע"פ ששטר כתו' בידה ע"ש והחל"ם שם סקי"א כתב דהתם מדין גלגול שבועה נגעו בה ע"ש ולע"ד ק' דאי לא מהניא מחילה משום דאכתי תפוסה בשטר כתו' אין לנו להשביעה אפי' בע"י גלגול ואעיקרא הך מלתא דמשבי' את האלמנה שלא מחלה בפלוגתא דהרמב"ם והטור תליא כמ"ש בסי' צ"ו ע"ש ובמרן בב"י ותו נלע"ד דקו' מעיקרא ליתא דחיישינן שמא מחלה כתו' לבעלה על ידי קנין דמהניא מחי' בכ"הג אפי' בתפוסה בשטר הכתו' וכמו שנא' ובהא ניחא נמי הך דפרק נערה אלא דה' העיטור משני לה שפיר בהחזירה כתו' כדכתי' וראיתי להמרדכי בפ"ק דסנהדרין שכתב משם ראב"ן וז"ל אבל מחילה בלא ב"ד וזמנין לא בעיא קנין וכו' אם מחל לחבירו חוב שיש לו עליו הן בשטר הן בע"פ וכו' הואיל והחוב ביד הלוה זכה במה שיש בידו וכו' וכן מדשמואל דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול והא מחילה בלא שום קנין היא דאי בעי קנין ל"מ מחיל שכבר הקנהו לליקח ומסר לו השטר גם כתב השטר עליו כדתנן וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור אלא ודאי הוה מחילה בלא קנין וטעמא מאי משום דאמרינן דק בחושבניה ולא פש ליה גביה ולא מידי והוי כאילו הודה שאינו חייב לו כלום אלמא בלא קנין הוי מחילה וכ"ש דאם לא מכרו לאחר דמצי מחיל וכו' עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דאי אמרינן דבעינן קנין במחילתו עכ"ל דה"ט משום דהמכר הא' מכר מעליא הוא אמטו להכי בעי קנין השתא במחילתו למעקר הך מכירה אהא קאמר כיון דהמכר שריר וקיים תו לא מצי למעקר ליה ולמחול אפי' ע"י קנין דהוי מוחל חוב שאינו שלו ולא אהני ליה ולא מידי והיכי קאמ' חזר ומחלו מחול אלא ע"כ ה"ט משום דאמרי' דק בחושבניה וכו' והו"ל כמודה שאינו חייב לו והויא מכירה מעיקרא כמאן דליתיה ומשו"ה לא בעיא קנין דהודאה הוא דקא מודה ליה דלא פש גביה ולא מידי ואנכי לא אכחד דה"ט דכת' ראב"ן דדק בחושבניה וכו' זו היא דעת הגאון שהביא הרי"ף בפ' הכותב והוא ז"ל חלק עליו ומסיק דה"ט דמצי מחיל משום דעיקר מכירת שטרות א"א מדבריהם ע"ש וכדכתי' לעיל בעניו' ת"ל וכבר עמדנו בעניו' במע' אות ש' מדין שטרות בשיח סוד שרפי קדש בס"ד איברא דאיכא למידק בדברי ראב"ן כיון דעיקר טעמא דשמואל דמצי מחיל משום דאמר דייקנא בחושבני ולהכי לא בעינן קנין א"כ באומר בריא לי דאכתי חייב לי לא מצי מחיל אפילו בקנין משום דמכר מעליא הוא ואין הקנין מועיל לאפקועי הך מכירה אבל אם לא מכר השט"ח פשיטא דמחיל אע"ג דקים ליה בגוויה דאכתי מחייב ליה דממונא דידיה הוא ולישנא דכ"ש שכ' ראב"ן לכאורה בלתי מדוקדק דבמוכר דוקא דאומר דייקנא בחשבוני אבל בלא"ה לא מצי מחיל אבל כשלא מכרו אפי' בדאכתי מחייב מצי מחיל ואין חלות ללשון כ"ש איברא דאיכא מ"ד דלאו דוקא באומ' דייקנא וכו' אלא ה"ק מגו דאי