משכנות הרועים שנג

קנין מגן שויא לדבר שהוא בעין כמו שנתברר וכבר ראיתי להרב תורת חיים ח"ג סי' ס"ג שגם הוא ז"ל עמד ע"ד הרא"ש דס"ל דאין המחילה מועלת בדבר שהוא בעין ע"ש

(ז) מחילה קי"ל מחילה איצ"ק כמ"ש בטור ש"ע סי' י"ב ע"ש וכתב הטור שם בשם ה"ר ישעיה דמה שצריך הקנין דוקא במידי דמצי למהדר ביה כגון וכו' במחול לך ותפיס שטרא אבל במחול לך ולא תפיס שטרא איצ"ק וא"א הרא"ש ז"ל לא חולק עכ"ל אמילתיה דנ"מ קאי דאסיקנא פשרה צריכה קנין ועיין בפרישה ועיין מ"ש מרן ז"ל בב"י ואני תמיה מהא דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וקי"ל דאין אותיות נקנים אלא בכתו"מ כדאי' בהספינה דמ"ו ונתבאר בטוש"ע סי' ס"ו ע"ש וכיון דשטרא ביד לוקח א"כ היכי מחיל ומאי אהניא ליה מחילתו כיון דלא אהדר ליה שטריה ומריש הוה אמינא דה"ר ישעיה ז"ל סבר לה כדעת הרי"ף וסיעת מרחמוהי ז"ל דאם הקנה המוכר את השטר ללוקח באג"ק תו לא צריך כתו"מ ועיין בש"ע שם בסי' י"א ומור"ם שם א"כ משכחת לה דמכר השטר באג"ק ואכתי שטרא ביד המוכר וחזר ומחלו ללוה ואהדר ליה שטרא בהא קאמר שמואל דאם מחלו מחול וכד דייקנא אשכחנא דא"א לומר כן מכמה אנפי חדא דא"כ לא מתוקמא מלתיה דשמואל דאמרו דאם מחלו מחול אלא כשמכר לו את השטר בקנין אגב קרקע אבל אם מכרו בכתי' ומסי' דשטרא נפק מתותי ידיה דמלוה אם מחלו אינו מחול והו"ל לשמואל לפרש דבריו ולא למסתם סתומי ועוד בה מהא דאמרי' בקידו' דמ"ז המקדש בשט"ח רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ובעי תלמודא למימר דפליגי בדשמואל דר"מ דאמר מקודשת לית ליה דשמואל וס"ל דאינו יכול למחול ורבנן ס"ל כשמואל דמצי מחיל אמטו להכי אינה מקודש' דלא סמכא דעתא דמימר אמרה דילמ' הדר ומחיל ע"ש והא התם ע"כ בדמסר לה השטר בשעת הקידושין מיירי דבהכי מקדשה ואפ"ה למאן דאית ליה דשמואל אינה מקודשת משום דאכתי מצי מחיל ואמאי והא מכיון דשטר נפק מתותי ידיה תו לא מצי מחיל וליכא למימר דהתם נמי בדהקנה לה השטר אג"ק ואכתי שטרא ברשותיה קאי וקידשה בההיא הקנא' דאג"ק חדא דעיקר קנין אג"ק בק"ס וק"ס מדין חליפין וקי"ל דאין אשה נקנית בחליפין כדאיתא התם דף ו' ע"ש ועוד דלפ"ז לא מתוקמא הך ברייתא דחכ"א אינה מקודש' אלא בקידשה בשט"ח בקנין אג"ק דאכתי שטרא תותי ידיה דמלוה אבל בקידשה בשט"ח ע"י כתו"מ אפי' לרבנן מקודשת כיון דתו לא מצי מחיל וברייתא סתמא מתנייא וחכ"א אינה מקודשת ותו דמעיקרא בעינן למימר דפליגי בפלוגתא דר' ורבנן דר' סבר אותיות נקנות במסירה וכו' אלמא דאיירי הברייתא במסר לה השט"ח בשעת הקידושין וה"נ כי הדר ואמר דפליגי בדשמואל ע"כ דאכתי כדקאי קאי במסר לה השט"ח ולא דהשתא נייד ומוקי לה בדלא מסר לה השטר אלא דהקנה לה השטר באג"ק ואם נאמר עוד דה"ר ישעיה ז"ל מפריש בטעמ' דמלתיה דשמואל דאמר וחזר ומחלו מחול דאמרי' דייק בחושבניה ולא פש ליה גביה ולא מידי וזו היא שיטת הגאון ור"ח כמ"ש הרי"ף עלה בפ' הכותב ע"ע א"כ אין זו מחילה אלא הודאה בעלמא דקא מודה ואזיל דלא מחייב ליה ולא כלום ולא איכפת לן במאי דלא אהדר ליה שטרא דלא מדין מחילה קאתינן עלה אלא מדין הודאה. לענ"ד אין זה נכון חדא דהרי"ף אותביה להאי פירושא כמ"ש שם ועוד בה דלשון הטור שכתב וא"א הרא"ש לא חילק בזה אינו נוח לי דהרא"ש בפ' הכותב בשי' הרי"ף רהיט ואזיל א"כ ודאי דלא ס"ל כהרי"ש ז"ל ומאי לא חילק שכתב הטור ז"ל דלהרא"ש מדין מחילה ממש קאמר ואעפ"כ מחול אע"ג דלא אהדר ליה שטרא ונלע"ד לומר דדעת הרי"ש ז"ל דע"כ ל"ק דמצי למהדר ביה אלא היכא דהמלוה אכתי שטרא לגביה וברשותיה קאי אמטו להכי ס"ל דאכתי אגיד ביה ולא מהניא ביה מחילה דמחיל אבל מכי נפק שטרא מתותי ידיה והו"ל הך חוב דאית ליה גביה כשאר חוב בלא שטרא דודאי מחי' מחילה כיון דלא תפיס שטרא בידיה הילכך המוכר שט"ח שכבר נמסר השט"ח ללוקח ולא פש גביה דמלוה אלא כח החוב שפיר מצי מחיל ועוד נהי דלדעת הר"יש דכד תפיס שטרא צ"ק משום דבלא קנין מצי למהדר ביה ממחילתו הא מיהא כל כמה דלא הדר ביה מחילתו שרירא וקיימת ונ"מ להיכא דהלוה אית ליה עדית והמלוה המוכר המוחל אית ליה זבורית דחייב המוחל לשלם ללוקח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עיין בתו' כתובות דפ"ה באורך א"נ דמת המלוה המוחל ולא אהדר ביה עיין בתו' דף צ"ב ומאי דכתיבנא בעניותינו במקום אחר בס"ד והשתא א"ש דחכ"א אינה מקודשת דאית להו דשמואל ולא סמכא דעתה משום דדילמא מחיל ולא הדר ביה ממחילתו אע"ג דמדינא מצי הדר ביה כיון דלא אהדר ליה שטריה. עוד נראה ליישב דעת הר"יש דהא דקאמר שמואל אם חזר ומחלו מחול אע"ג דלא תפיס שטרא בידיה דלהדוריה ליה שמחל לו בקנין דבהא מודה הרי"ש ותו לא מצי למהדר ביה אף על גב דתפיס שטרא בידיה וה"ט דרבנן דאינה מקודשת דלא סמכא דעתה משום דילמא אזיל ומחיל ליה בקנין דתו לא מצי למהדר ביה ואין זה דוחק במלתיה דשמואל דאמר מחלו מחול דר"ל מחי' כקנין ובמאי דפליגי הרב העיטור והרמב"ן במוציא שט"ח על חבירו והלה טוען מחלת לי חוב זה דב"העי סבר דהו"ל כטענת שטר אמנה או רבית ואין שומעין לו ולהרמב"ן חשיבא כטענ' פרעון כיון דלא עקר שטרא ועדיפא מפרעון דאפילו כתוב בו נאמנות לא מהני נגד טענת מחילה כמ"ש בע"הת והטור סי' פ"ב סי"ז ע"ש וכן העלה מרן בש"ע סי"א ע"ש משמע דהני רבנן לא ס"ל כהרי"ש דלדידיה כיון דשטרא נקוט בידיה מצי למהדר ביה א"כ א"נ טעין מחלת לי מאי אהני ליה הא מצי למהדר אלא ש"מ דלא ס"ל כס' הרי"ש ודוחק לומר דמחלת לי בקנין קאמר הו"ל לפרושי מלתייהו כיון דעיקר ס' זו היא מחודשת ולא שיערוה גדולי המורים ואם איתא דהכי ס"ל נמי לא הוו אמרי למלתייהו בסתמא גם אשו'ר לרבינו בפכ"ג מה' מלוה דין י"א דטעמא טעים אמאי דקאמר בפרק ג"פ דף קס"ח הרי שבא ואמר אבד שטרי אע"פ שהעדי' אומרים כתבנו ונתננו וכו' אין כותבין לו את השטר וכו' דהיינו טעמא דחיישי' שמא פרעו או מחלו ע"ש ש"מ דס"ל לרבינו אע"ג דלא אהדר ליה שטרא מחילתו מחי' דלא כהרי"ש אלא דמהכא לא מוכח מידי חדא דאיכא למימר שמחל לו בקנין דאין כאן עקר דינא לבאר ועוד דשאני התם דאבד השטר וכיון דלא נקיט שטרא בידיה מודה הרי"ש דתו לא מצי למהדר ביה ואחז"ר להרב מוהר"ם גאלאנטי ז"ל בתשו' סי' צ"ו שהביא משם רב א' דרבי' ס"ל כהרמב"ן דטענת מחי' כטענת פרעון שמא פרעו או מחלו ע"ש וה' כנ"הג סי' פ"ב אות מ' בהג"הט